נכות רגשית

העותר הינו נכה הסובל ממספר בעיות רפואיות חמורות. על יסוד נכויותיו פנה העותר לפקיד השומה בבקשה לפוטרו מתשלום מס הכנסה, לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. שיעור הנכות המינימלי המזכה נכה בפטור על פי הסעיף הנ"ל עומד על 100% (ולא פחות מ-90%, במקרים חריגים).

לעותר נקבעו נכויות כדלהלן: בגין מחלת פרקינסון קשה - 90%, בגין דכאונות והפרעות אישיות - 50%, בגין הפרעות בדיבור - 20% ובגין פגימה בכף רגלו - 15%. ובכל זאת, הוועדה הרפואית הפועלת ליד המוסד לבטוח לאומי קבעה לעותר נכות כוללת בשיעור 78.4% בלבד. הכיצד?

רשויות המס גרסו כי יש לפרש את תקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), תש"ם-1979 באופן, לפיו בהתקיים באדם מספר נכויות יחושב השיעור הכולל שלהן, ככל שהוא מתייחס לפגימות באברים זוגיים, בשיטת היתרה הפוחתת ולא בחישוב אריתמטי מצטבר. העותר, מצידו, טען שיש לחשב את הנכות הכוללת על פי השיטה הנוהגת מכח תקנות המל"ל. לאחר הגשת עתירה בנדון לבג"ץ, הסכימו רשויות המס להחזיר את הנושא לוועדת הערר הפועלת מכוח תקנה 18 לתקנות הנ"ל, תוך הסכמה כי חישוב הנכות הכוללת ייעשה בשיטה האריתמטית המצטברת, כפי דרישת העותר.

(בג"ץ 2350/01 ארבל נ. פקיד שומה כפר סבא, פס"ד מיום 6.5.01. השופטים מישאל חשין, דורית בייניש ואלעזר ריבלין. בשם העותר עו"ד עופר מגזניק ושחר אלדר).