שעת לילה מאוחרת בתל-אביב, גלישה באינטרנט. האתר: השירות
החשאי של הוד מלכותה, ה-MI5. מילת המפתח: ד"ר גרגורי לוצ'אנסקי (Loutchansky),
איל הון יהודי-ישראלי-רוסי, האיש שהוגדר בידי הטיימס הלונדוני כ"אדם הלא-מורשע
המסוכן בעולם"; שהדריכה על אדמת בריטניה נאסרה עליו; שישב בשעתו בכלא הסובייטי;
שממשלת ישראל סירבה להאריך את תוקף דרכונו על אף שיש לו אזרחות ישראלית וכתובת
תל-אביבית, מגדל האופרה; שתמונה אחת שלו עם ביל קלינטון הסבה לנשיא האמריקני
דאז מבוכה גדולה וסדרת כתבות שהמסר שלהן היה "נשוי למאפיה"; שהאינטרפול האנגלי,
הסטייט-דיפרטמנט האמריקני ורבות מסוכנויות הריגול האירופיות ניהלו חקירות ארוכות
וממושכות בעניינו.
המתנה מתוחה. תוצאות החיפוש: עשרות עמודים של חומר שהיה מספיק לג'ון לה-קארה
לספר חדש.
ציטוט נבחר: "מראשי המאפיה הרוסית, מעורב בהלבנת כספים במיליארדי דולרים ובהברחות
סמים, חבר אישי של נשיא ארצות-הברית לשעבר, ביל קלינטון, מעורב בהברחת נשק
גרעיני לאיראן, מצוי תחת מעקב של השירותים החשאיים של רוב מדינות המערב".
רגע לקחת אוויר, ואז טלפון למארבייה (Marbella) שבספרד. הדוקטור, במפתיע, מסכים
להיפגש.
עשר בבוקר, מארבייה. אחד המקומות היפים בספרד, כ-50 ק"מ דרומית למלגה. עיר
נופש לעשירי עולם. למבקר במקום נדמה לרגע כאילו יובאו לכאן רחובות סאן-טרופה,
ונצבעו ספרדית. בלב רוטט אני מצפה להופעת מרצדס שחורה, מלווה בשני גברתנים,
אלא שבחוץ מחכה אופל כסופה, עם מדבקות AVIS. מאצל מושב הנהג יוצא אדם נמוך,
מלא, לבוש חליפת טרנינג של שבת, ולגמרי לבד. "תצטרך לסלוח לי", הוא מתנצל,
"הבית שלי נמצא בשיפוצים כרגע. בוא נקיים את הראיון בדירה שבה אני מתגורר כעת".
הצצה חטופה ברשימת השכנים של הווילה המשתפצת: הסולטאן של ברוניי, פאהד מלך
סעודיה. כשלושים דקות נסיעה משם שוכן ביתו של ולדימיר גוסינסקי, מבעלי מעריב,
שנאלץ לשהות בו עד שבית-המשפט הספרדי דחה את בקשת רוסיה להסגרתו.
בשלב כלשהו של הראיון נכנסה רעייתו השנייה מרינה, בשנות ה-30 לחייה. היא מחזיקה
בידיה את התינוקת הטרייה שלהם, ברטה, בת חמישה חודשים. לוצ'אנסקי מושיט ידיו
ולוקח את ברטה, על פניו מתפרס חיוך גדול, והוא אומר "אתה רואה, רק בשביל זה
שווים כל המאמצים שאני משקיע לטהר את שמי, הילדה הזו היא עולם ומלואו בשבילי".
ברטה תמשיך לבלות בזרועות אביה חלק ניכר מן הראיון.
שם טוב ב-15 מיליון דולר טיהור השם שאליו הוא מתייחס התרחש ימים ספורים לפני
פגישתנו, לפני כחודש וחצי. אז זכה גריגורי (גארי) לוצ'אנסקי במשפט הדיבה שניהל
מול ה"טיימס" הלונדוני, לאחר שזה, בסדרת מאמרים, קשר אותו ואת החברה שבראשה
הוא עומד, NORDEX, לפשע המאורגן העולמי, להברחת סמים ונשק גרעיני, ולהלבנת
כספים במיליארדי דולרים. "איש לא האמין שאזכה בתביעה נגד ה'טיימס'", הוא אומר.
"עורך-הדין שלי, דסמונד בראון, אמר לי: 'אתה משוגע. תראה איך אתה נראה - נמוך,
שמן, קירח, מדבר אנגלית עילגת ובמבטא - ומבקש לתבוע את 'הטיימס' של לונדון,
ועוד בבית-משפט בריטי, עם חבר מושבעים בריטי'.
"אמרתי לו: כן, ואני גם אנצח. עד היום זכיתי ב-28 משפטי דיבה נגד עיתונים בעולם.
בזבזתי לא מעט שנים ולא מעט כסף, להערכתי כ-15 מיליון דולר, על התביעות הללו,
ואני אמשיך להגן על שמי הטוב כל עוד אני דורך על-פני כדור הארץ, לא משנה היכן,
לא משנה מול מי ולא משנה כמה כסף זה יעלה".
כאשר לוצ'אנסקי יוצא בחירוף-נפש כזה להגן על שמו הטוב, אין מדובר רק בעלבון
אישי, בפגיעה באגו או במלחמות אבירים בשם ברטה, אלא בעניין בעל השלכות כלכליות
ישירות. איזה בנק מכובד ייתן אשראי ל"מאפיונר" או ל"מבריח נשק גרעיני"? איזו
ממשלה או חברת-ענק תסגור איתו עסקה על נפט, פלדה או דשנים?
הוא שייך ל"שכבת האוליגרכים" הרוסים, שהתעשרו מהתפרקות המדינה מנכסיה, מהבלגן
ששרר, מחומרי הגלם שניתן היה להשיג בזול. מברית-המועצות המפורקת עבר, כך הוא
מספר, לדיסלדורף, ומשם המשיך לווינה והקים ב-1989 את נורדקס, כחברה הסוחרת
בעיקר בדשנים עם המערב. מאוחר יותר הפכה נורדקס לחברת אחזקות שבבעלותה עשרות
חברות-בת, בתחומים שונים. בשיאה, גלגלה נורדקס כשני מיליארד דולר בשנה, כך
על-פי עדותו. מאז 1996 היא אינה פעילה. "אני מחזיק בה רק מסיבה אחת", אומר
לוצ'אנסקי. "ממשלת אוקראינה חייבת לחברה הרבה מאוד כסף, עבור עסקות נפט שביצענו
עבורה". היום לוצ'אנסקי הוא יזם-פרויקטור להשקעות שונות, ומשמש גם יועץ פיננסי.
אומרים שאין עשן בלי אש. איך יכול להיות שטפלו עליך ועל החברה שלך
כל-כך הרבה האשמות, הלבנת כספים עבור הק.ג.ב, סמים, נשק גרעיני, חיסולים, וכלום
לא נכון?
"גם אני שואל את עצמי לעתים איפה כל זה התחיל. שירותי הביון במערב שכחו שהק.ג.ב
הקים את מערכת הדיס-אינפורמציה הטובה ביותר בעולם, ולצערי היא עדיין קיימת.
מה שקרה הוא - ואת זה אני יודע בוודאות - שנורדקס היתה אחת החברות היחידות
שפעלה באופן עצמאי לחלוטין, בניגוד לחברות אחרות, שנוסדו על-ידי ה-ק.ג.ב.
"אחת הטקטיקות, שבהן השתמשו השירותים הרוסיים על-מנת להסיט את תשומת-הלב מהחברות
שפעלו בחסותם, היתה להדליף למערב מידע שגוי הקושר לק.ג.ב חברות אחרות, דוגמת
נורדקס. כך הסיטו את העשן למקום אחר. כמו שאני רואה את זה, כל העשן שמרחף מעל
החברה שלי, מקורו באש של ה-ק.ג.ב. לגביהם, חברה עצמאית כמו נורדקס מהווה בעיה,
והם מנסים לפתור אותה בדרך היחידה שהם מכירים, דמוניזציה".
בשלב זה מוציא לוצ'אנסקי מתוך תיק עב-כרס מסמך עם חותמות של משרד הפנים הבריטי.
"תראה", הוא אומר, "רק לאחרונה קיבלתי ממשרד הפנים הבריטי את המכתב הזה, שבו
מצוין כי הממשל הבריטי אינו רואה יותר בנורדקס חברה שהוקמה על-ידי ה-ק.ג.ב,
ופעילותה לא נתפסת יותר כלא-לגיטימית. נורדקס נבדקה שנתיים על-ידי האינטרפול,
ולא התגלה כלום".
אז למה אסור לך להיכנס לבריטניה?
"אני לא יודע. משרד הפנים הבריטי מעולם לא נתן הסבר רשמי. אבל בימים אלה הורה
בית-המשפט הבריטי למשרד הפנים שם לספק הסבר, מדוע נאסרה עליי הכניסה למדינה".
שמי איננו עומאר
טענו שאתה מבריח סמים. איך נולדה ההאשמה הזאת?
"בשנת 1993 לערך הופיע בשימוע בקונגרס האמריקני שר הפנים הרוסי דאז מיכאל יגורוב,
שמסר כי רוסיה לוחמת קשות בהברחת הסמים, ובמסגרת זו לכדה, בסיוע אמריקני, סינדיקט
צ'צ'ני החשוד בסחר בסמים ברחבי העולם. כאשר נחקר ראש הסינדיקט, צ'צ'ני בשם
עומאר, הוא 'הודה' שהוא עומד בראש חברת נורדקס. החוקרים שמעו נורדקס, ומיד
חשבו שתפסו קרטל סמים מהגדולים בעולם".
מדוע נקב הצ'צ'ני בשם נורדקס?
"הוא כנראה קרא הרבה עיתונים. אני לא צ'צ'ני, אין לי אף קרוב משפחה צ'צ'ני,
ומעולם לא הייתי עומאר. אני גארי. עורך-הדין שלי נסע מיד לפגוש את יגורוב,
וזה סירב לקבל אותו. הוריתי לו לשבת מחוץ למשרד של יגורוב עד אשר יואיל בטובו
האדון לפנות עבורו זמן. לבסוף יגורוב הודה שהוטעה, ומשרד הפנים הרוסי שלח לי
מכתב רשמי, האומר בפשטות שנפלה טעות בזיהוי בין פושע צ'צ'ני לד"ר לוצ'אנסקי,
ועל כך הם מצטערים". לאחר שיחת טלפון קצרה למשרדו במוסקבה, פלט מכשיר הפקס
בביתו את המכתב, ותוך שהוא מציג לי אותו מלמל לוצ'אנסקי, "אתה יכול לתאר לעצמך
מה אני יכול לעשות עם המכתב הזה".
מה לגבי הברחת הנשק הגרעיני במטוס שהיה ברשות החברה?
"זה אחד הסיפורים שאני לא יודע אם לצחוק או לבכות מהם. כבר אמרתי לך שאוקראינה
חייבת לנורדקס כסף רב. בתמורה למחיקת חמישה מיליון דולר מהחוב, הציעה לנו ממשלת
אוקראינה 25% ממטוס תובלה מסוג 'אנטונוב 124'.
"אז נשאלה השאלה, מה אני עושה עם חתיכת הברזל הזאת? החברה שמייצרת את המטוס,
שמושבה בקייב, הציעה לנו להחכיר את המטוס לחברה אוקראינית בשם 'אנטונוב איירוטרק'.
בחוזה החכירה נכתב במפורש כי נורדקס לא תהיה אחראית לאופי המטען או לנתיבי
הטיסה של המטוס. 'אנטונוב איירוטרק' החכירה את המטוס לחברה הבולגרית 'אייר
סופיה', ו'אייר סופיה' החכירה אותו לחברה בריטית, שהחכירה אותו ל'אייר איראן'.
מאוחר יותר התברר לנו שהחברה האיראנית ביצעה טיסה מצפון קוריאה לאיראן, והמטען
הכיל, כנראה, נשק לא קונבנציונלי".
אז בעיניך, אתה לא אחראי להברחה שבוצעה במטוס שלך?
"מה אני או החברה שלי קשורים לנתיב הטיסה או לתכולתו של המטוס? זה בדיוק כמו
שחברת מרצדס תיתבע על-ידי נהג שהיה מעורב בתאונה עם מכונית מתוצרתם, לאחר שנהג
בגילופין ברכב שכור. אבל זה היה מאוד סקסי להדביק לנורדקס נשק גרעיני וסמים".
נורדקס לא היתה מעורבת בסחר נשק מסוג כלשהו?
"מעולם לא מכרתי אקדח או כדור".
זה לא מה שהיה כתוב לפני כמה שנים בעיתון הרוסי קומסומולסקייה פראבדה, שפרסם
שנורדקס סיפקה נשק למחתרת האירית, ה-IRA, וגם למורדים הצ'צ'נים.
"על-פי ה'קומסומולסקייה פראבדה', קיימת חברה שסיפקה נשק למחתרת האירית ולמורדים
הצ'צ'נים, ושרווחיה הסתכמו ב-12 מיליארד דולר בשנה. ואיזו חברה מסוגלת לעשות
זאת, על-פי העיתון? מובן שנורדקס. אתה יודע איזה מחזור מכירות אתה צריך לעשות
כדי להרוויח 12 מיליארד דולר? נורדקס בשיאה גלגלה שני מיליארד דולר בשנה. פנינו
מיד לעיתון, שפרסם התנצלות. לעורך-הדין שלי נאמר שכנראה התקבלה אינפורמציה
לא נכונה מה-FSB (הארגון שירש את הק.ג.ב). אבל ברגע שיש סיפור, אף אחד לא טורח
לבדוק מה האמת".
ומדוע לא הוארך תוקף דרכונך הישראלי?
"לא יודע. אני אזרח ישראלי מאז 1994. לדעתי מדובר בשילוב של דיסאינפורמציה
ושרירות-לב. אף פעם לא הוכח נגדי כלום, משטרת ישראל מעולם לא דיברה איתי, לא
שוחחו איתי ממשרד הפנים. פשוט החליטו, אולי על סמך קריאה בעיתונים בעולם, שאני
באמת מסוכן".
לוצ'אנסקי פנה לבג"ץ באמצעות עו"ד גד נשיץ, אבל בג"ץ קיבל את עמדת משרד הפנים.
עו"ד נשיץ מוסר כי לאחר פסיקת בית-המשפט הוא אינו מייצג עוד את לוצ'אנסקי,
ואין ביניהם כל קשר.
ממשטרת ישראל נמסר כי בעניינים שכאלה היא מהווה גורם ממליץ בלבד, בין גורמים
אחרים הממליצים למשרד הפנים בנושאים שונים. מעבר לכך, אין הם נוהגים למסור
פרטים הקשורים בצנעת הפרט לגבי אדם זה או אחר. ועל-כן, בכל הקשור למתן דרכון
יש לפנות לגורם האחראי, שהנו משרד הפנים.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה כי עמדתו נקבעת על-פי החוק. דרכון יינתן לאדם שמרכז
חייו בישראל ללא כל סייג. בג"ץ קיבל במקרה זה את עמדת המשרד, ולכן לא חודש
דרכונו של האיש. בנוסף נמסר כי משרד הפנים לא התבסס במקרה זה על כל דוח משטרתי
כלשהו, חסוי או גלוי.
מהמוסד ומשירות הביטחון הכללי נמסר כי ד"ר לוצ'אנסקי מעולם לא היה "יעד מודיעיני",
וכי מעולם לא נוהלה נגדו חקירה כלשהי.
כאשר חגגו לך יום-הולדת בבית-מלון באילת, כתבו בעיתונים כאן שהחגיגה נערכה
בנוכחות כל ראשי המאפיה הרוסית.
"למשטרה יש רשימת כל הנוכחים באירוע, ישראלים ורוסים. פרט לסבתי, על כיסא הגלגלים
שלה, לא היה שם מאפיונר אחד".
אשה "מוזרה מעט" פוגשת כתב רעב הזכייה של לוצ'אנסקי במשפט הדיבה היתה המקרה
השני בלבד בהיסטוריה של המשפט הבריטי שמישהו מצליח להפריך את הטענה לזכות מסויגת
(Qualified Privilege), שלה טען הטיימס הלונדוני. המדובר בזכות לחסינות מפני
תביעות דיבה, במקרה שבו לכלי התקשורת יש "החובה לפרסם מידע שלציבור יש זכות
לדעת". פסילת זכות זו גובלת בבלתי אפשרי. יש להוכיח כי הכתב לא דייק בעליל
והתרשל בעבודתו. במקרה הזה, בין השאר, הוכיח הצד של לוצ'אנסקי שהכתב לא עשה
מאמץ ראוי להשיג את לוצ'אנסקי או מישהו מטעמו כדי לקבל תגובות. פסק-הדין קבע
שעל הטיימס לגלות את מקורותיו. בקרוב יינתן גזר-הדין, אולם כיוון שלוצ'אנסקי
בחר לגשת למשפט בהליך מזורז, שסכום התביעה המקסימלי בו הוא עשרת-אלפים פאונד,
לא סביר שהוא עומד להתעשר מכך.
הכתבה הראשונה מבין השתיים, שהתפרסמו ב"טיימס" בשנים 1998-9, קשרה את לוצ'אנסקי
לפרשת הלבנת כספים גדולה בבנק אוף ניו-יורק. "לא היה לי שם אפילו חשבון בנק",
מתלהט לוצ'אנסקי. "אלה דברים שניתן לבדוק בקלות".
הכתבה השנייה נוגעת לקשריו עם איל האלומיניום לב צ'רנוי, נגדו התנהלה בעבר
באנגליה חקירה בחשד להלבנת הון. אחיו הוא מיכאל צ'רנוי, ששמו עלה בעת האחרונה
בהקשר של פרשת גד זאבי ומניות בזק, שנרכשו על-פי החשד שלא כדין. בימים אלה
פתח צ'רנוי במסע תקשורתי להדיפת הטענה כי הוא איש מאפיה, "כפי שמשמיצה אותי
משטרת ישראל", כדבריו.
כתב ה"טיימס", דייוויד ליסטר, התבסס בכתבה שלו על ראיון שערך עם לודמילה צ'רנוי,
רעייתו-לשעבר של לב. בראיון היא טוענת, בין השאר, שלוצ'אנסקי סייע לצ'רנוי
בישראל, והעמיד לשירותיו את משרדו, רכבו, הנהג והעוזרים.
"יש רק בעיה אחת", אומר לוצ'אנסקי, "אין לי בארץ לא משרד, לא נהג ולא עוזר.
אני יכול לבקש מלב לעזור לי ולא להפך. במשפט התברר לכולם שלודמילה מוזרה מעט
והיא מחפשת כל דרך לסגור חשבון עם בעלה-לשעבר. אולי היא ניסתה לעשות זאת דרכי"
(בעיתונות פורסם, כי לפני מספר שנים נחשדה לודמילה על-ידי משטרת ישראל בהזמנת
רצח בעלה. היא הכחישה את החשדות, ע' ש').
באמצע הראיון צלצל שוב הטלפון הסלולרי, כפי שקרה מדי כמה דקות, אבל הפעם לוצ'אנסקי
החל לצחוק לפתע, והעביר לי את המכשיר. מעברו השני של הקו היה עו"ד בראון, עורך-הדין
הלונדוני של לוצ'אנסקי, שייצג אותו במשפט הדיבה, והוא סיפר כי מספר דקות קודם-לכן
התקשרו אליו ממשרדי ה"טיימס" ומסרו לו שהמחשב הנישא, שעליו היו כל הנתונים
שהעיתון היה אמור לחשוף, על-פי הוראת השופט, נגנב.
תביעת דיבה נוספת שזכתה לפרסום רב באירופה היא תביעת הדיבה מ-1997 של לוצ'אנסקי
נגד העומד בראש מפלגת החופש באוסטריה, יורג היידר. "זה מה שהיה חסר לי", אומר
לוצ'אנסקי, "שגם הנאצים יתחילו לספר עליי סיפורים. לאחר הגשת התביעה פנה היידר
לבית-המשפט, התנצל על דבריו, ושלח אליי ולעיתונות האוסטרית מכתבים רשמיים שבהם
הביע צער על הדברים. משכתי את תביעתי חזרה, למרות שאני סמוך ובטוח כי הייתי
זוכה בה ללא ספק".
החלפת ציוד בציוד מסתיימת בגולאג לוצ'אנסקי נולד לפני 56 שנה בטשקנט, בירת
אוזבקיסטאן. אביו נפטר בהיותו בן 4, ויחד עם אמו עבר גאריק הקטן לריגה, בירת
לטביה.
מה אתה זוכר כילד יהודי בברית-המועצות שלאחר מלחמה?
"אני לא חושב שאני יכול לחדש משהו בגישה ליהודים בברית-המועצות. כמו כל יהודי,
קיבלתי יחס צונן מהגויים, אם זה בבית-הספר או במגרש המשחקים. כמו לרבים אחרים,
גם לי קראו 'ז'יד'. לטביה היתה המדינה היחידה בעולם שבה המילה 'ז'יד' היתה
ממש מילה רשמית ליהודי. היא לא נתפסה על-ידי המקומיים כמילת גנאי, אלא כביטוי
שגור ליהודים. מובן שזה היה מאוד לא נעים, אך זו היתה המציאות.
"המפגש הראשון האמיתי שלי עם אנטישמיות היה בראשית שנות ה-60, כשניסיתי להתקבל
למכון להנדסה פיסית במוסקבה, מוסד חשאי מאוד באותה תקופה, שצמרת האקדמיה הסובייטית
התחנכה בו. ניגשתי לבחינות וקיבלתי 23 מתוך 25 נקודות אפשריות, ציון גבוה מאוד.
באופן מפתיע הוצעו לי חמישה בתי-ספר אחרים, ונאמר לי כי יש עוד 20 מועמדים
עם ציונים זהים לשלי, שלהם הוצע אותו הדבר. הנקודה המעניינת היא שרק שלושה
בחורים יהודים מתוך ה-20 האלה, ואני ביניהם, לא התקבלו לבסוף למכון. בסופו
של דבר, התחלתי את לימודיי במכון לפלדה ומתכות במוסקבה".
לוצ'אנסקי סיים את לימודיו בהצטיינות, והפך בגיל 28 לפרו-רקטור (סגן רקטור)
של אוניברסיטת לטביה, הפרו-רקטור הצעיר ביותר בברית-המועצות. הישג יוצא-דופן
לאדם צעיר, ועוד יהודי. מאוחר יותר כתב את עבודת הדוקטורט שלו בכלכלה, ואף
הוסמך כפרופסור.
בראשית שנות ה-80 נעצר לוצ'אנסקי באשמה כי עשה שימוש לא חוקי ברכוש המדינה.
"היינו קבוצת צעירים יהודים", הוא מסביר, "לא מהפכניים במיוחד ולא פעילים פוליטית
במיוחד. אהבנו לצחוק ולספר בדיחות על הממשל הקומוניסטי. האמנו שהמשטר הריכוזי
יביא לקצה של המדינה, אך לא עשינו שום דבר מעבר לשיחה. אפילו שם לקבוצה שלנו
לא היה. מאוד הייתי רוצה להתגאות בעובדה שאני גיבור שנלחם במשטר הסובייטי ועזר
בנפילתו, אבל אני לא.
"הממשל העדיף להשתיק אותנו, והוא עשה זאת בדרך הטובה ביותר שידע. כל חבריי
פוטרו מעבודתם ונעצרו. חלקם נשאו תפקידים בכירים במערכות המדיניות, כמו משרד
הפנים, המפלגה הקומוניסטית, ואפילו בק.ג.ב.
"בחקירה הראשונה שלי שאל אותי החוקר ממשרד הפנים כיצד הגיע המימון שלנו מארץ-ישראל.
אמרתי לו שאין לי אפילו קרוב אחד מחוץ לגבולות ברית-המועצות ושמעולם לא הייתי
בישראל. מאוחר יותר הסבירו לי כי יש הוראות מלמעלה להכניס אותי לכלא ולא משנה
מה הסיבה.
"בסוף מצאו משהו. בהיותי סגן-רקטור באוניברסיטה הייתי אחראי גם על פעילות אדמיניסטרטיבית.
לא פעם ביצעתי החלפות של ציוד של האוניברסיטה בתמורה לציוד אחר, רהיטים תמורת
כלי-עבודה".
זאת נשמעת דרך ניהול מאוד לא מסודרת, שבהחלט עלולה לעורר חשד.
"לא היתה ברירה, אי-אפשר היה לשרוד אחרת".
לוצ'אנסקי הורשע ונכלא במחנה עבודה בסיביר לשבע שנים. "הייתי אומר שהתיאור
הטוב ביותר לתקופת שהותי בגולאג מופיע בספרו של אלכסנדר סולז'ניצין 'ארכיפלג
גולאג'. זו היתה תקופה מאוד לא קלה, אבל שרדנו אותה", הוא אומר באנחה.
חודש לאחר עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב לשלטון, ב-1985, חוקק הפרלמנט הרוסי,
הדומא, חוק הקובע כי כל ההרשעות בפשעים כלכליים של המשטר הקודם אינן קבילות.
האסירים בגינן שוחררו, והרישומים הפליליים שלהם נמחקו. כך שוחרר לוצ'אנסקי,
לאחר שנתיים.
"העובדה שכל הרישומים הפליליים נגדי נמחקו כנראה נעלמה מעיני ה'טיימס', מאחר
שבמהלך המשפט נטען כי ישבתי בכלא על פשעים חמורים בעבר. זה הרי אבסורד. המערב,
שהתרעם כל-כך על ברית-המועצות לשעבר ומערכת המשפט שלה, על הדרך שבה השתיקו
את האנשים, מתבסס כעת על משהו שהוכח מעל לכל ספק שאינו נכון. משעשעת במיוחד
העובדה שה'טיימס' ראיין את השופטת שגזרה את דיני, אותה שופטת שפנתה לק.ג.ב
על-מנת לברר איזה עונש מגיע לי. אילו תשובות הם ציפו לקבל ממנה?"
אשלגן ב-2,000 אחוז רווח נפילתה של ברית-המועצות הובילה את לוצ'אנסקי לא רק
אל מחוץ לגדרות הגולאג, אלא גם אל תחילתו של עושר גדול.
תסביר את דרכך אל העושר.
"התשובה פשוטה מאוד. נכון, ניצלנו את המציאות שנוצרה אחרי התפרקותה של ברית-המועצות.
היינו במקום הנכון בזמן הנכון ועשינו את הדבר הנכון, אך מעולם לא רימיתי אף
אחד.
"לדוגמה, עלותו של טון אחד של אשלגן היתה 30 רובל כולל הובלה, שהם בערך חמישה
דולרים. מכרתי את הסחורה עבור 100 דולר, ומתוכם 70% השקעתי במפעל ו-30% שמרתי
בצד. כל זה מטרנסאקציה אחת. תתאר לך אלפי עסקות כאלה, מסוגים שונים, עם אלפי
אחוזי רווח. אני לא מסתיר את העובדה שעשיתי מיליוני דולרים מעסקות מסוג זה.
אנשים רבים הרוויחו לא מעט כסף בתקופה הקשה הזו, אך עדיין זה לא אומר שהכסף
'שחור' או לא חוקי. יש לי כל המסמכים של כל העסקות שעשיתי אי-פעם, אף אחד לא
ביקש מעולם לראות אותם".
אתה נחשב ידיד קרוב של ביל קלינטון, שעזר לו בפירוק אוקראינה מנשק גרעיני.
"באוקטובר 1993 הוזמנתי על-ידי המפלגה הדמוקרטית לאירוע הכרת תודה לנשיא, שזה
מכבר נבחר. הזמין אותי סם דומב (דמות מרכזית בשדולה היהודית בארצות-הברית).
הוא פגש אותי בלונדון זמן מה לפני-כן, חשב שיהיה זה נבון להזמין אותי, כיוון
שזמן רב לא שמע על מישהו שבא מרוסיה ורוצה להשקיע בארצות-הברית, ולא להפך.
"במהלך האירוע עבר הנשיא, כמו שהוא אהב לעשות, בין המוזמנים, לחץ את ידיהם
והצטלם. בדקה שהוא עמד לידי הוצגתי בפניו כאיש עסקים רוסי המעוניין להשקיע
בארצות-הברית. קלינטון אמר לי, 'אתה מרוסיה, בדיוק היום שוחחנו בבית הלבן על
בעיית החימוש הגרעיני של אוקראינה'. ספונטנית אמרתי לנשיא שאני מכיר היטב את
נשיא אוקראינה, ליאוניד קרפצ'וק, ואני מוכן להעביר לו כל מסר מהנשיא. קלינטון
חייך ואמר לי שהוא ישמח אם אעביר מסר שיעזור לפתור את בעיית הנשק הגרעיני,
וזהו. בביקור הבא שלי באוקראינה, פגשתי את הנשיא האוקראיני ומסרתי לו את המסר.
פה הסתיים תפקידי. מאז לא שמעתי ולא ראיתי יותר את קלינטון או את גור.
"לדעתי, הפגישה עם קלינטון היתה אחת הטעויות הגדולות שלי. התקופה שבה נפגשתי
עם הנשיא היתה התקופה שבה הופיעו לראשונה בעיתונים כתבות על מאפיה רוסית. מה
יותר טוב מלקשור את נשיא ארצות-הברית לראש מאפיה רוסי, לכאורה. יתרה מזאת,
שמי שורבב שוב לכותרות בארצות-הברית במקביל לפרשת מוניקה לווינסקי. אולי אתה
יכול לתת הסבר לכך? בינואר 1998 נפגשתי עם נציגים מהסטייט-דיפרטמנט, שבדקו
את קשריי עם הנשיא ולא מצאו קשר כלשהו".
אנשים נוטים לשכוח את לוצ'אנסקי במהלך הראיון מזכיר לוצ'אנסקי את השם יעקב
לפידות, אלוף (מיל') ומנכ"ל משרד המשטרה לשעבר. לדברי לוצ'אנסקי, הוא ביקש
מלפידות שיבדוק ב-FBI מה יש להם נגדו. הוא מוסיף ומספר שהאמריקנים אמרו ללפידות
שיש להם המון חומר - מאות גזרי עיתונים. האם יש לכם משהו מעבר לכך, שאל לפידות,
על-פי סיפורו של לוצ'אנסקי, ונענה בשתיקה רועמת.
פנייתי ללפידות נתקלה בתגובה מעורבת, ספק מבולבלת, ספק מסויגת. תחילה טען כי
אכן נפגש עם לוצ'אנסקי לפני מספר שנים. בהמשך השיחה, שארכה דקות ספורות בלבד,
טען לפידות כי אינו מכיר כלל את האיש, אינו זוכר אדם בשם זה, ומעולם לא נפגש
עמו.
לוצ'אנסקי הופתע מאוד לשמוע את תגובתו של לפידות. "האיש היה אצלי בבית, גם
בתל-אביב וגם במוסקבה, ואלה לא היו פגישות בארבע עיניים. הוא מעולם לא ביקש
לשמור על דיסקרטיות של הקשר שלנו. נהפוך הוא, הוא טען כי לאחר הדברים ששמע
בארצות-הברית, הוא סמוך ובטוח כי אני חף מכל פשע".
יש לו שק מלא של דוגמאות התעלמות של ישראלים, ממסדיים ופרטיים, ממנו. "אתן
לך דוגמה שאותי מאוד הדהימה", הוא אומר. "הייתי מיודד עם השר לענייני גרעין
של רוסיה, יבגני אדמוב. הוא רצה שאייעץ לו בסוגיית הכור הגרעיני האיראני..."
למה דווקא אליך הוא פנה?
"הוא פנה אליי כאיש עסקים. מיד פניתי לשירותי הביון הישראליים וניסיתי להעביר
להם את המידע שהיה ברשותי. נתקלתי בקיר אטום. לא רצו לשמוע מאדמוב וממני".
עשית בעבר עסקים עם ישראלים: שאול איזנברג שהיה שותפך, יצחק מודעי שיעץ לך
פיננסית. מה קורה עכשיו?
"היום אין לי כמעט קשרים עם אנשי עסקים ישראלים. גם לא עם בנו של איזנברג.
הוא בכלל לא דומה לו. עבדתי עם שאול איזנברג בשנים 1995-6 בכל העולם. הפרויקט
העיקרי שלי איתו היה בבניית מפעל לייצור פלדה בקזחסטאן. קונסורציום של שלוש
חברות - יו.אס. סטיל, קבוצת איזנברג ונורדקס. באותה תקופה התחילה ה'מלחמה'
של הסטייטדיפרטמנט נגד נורדקס, והעסקות לא יצאו לפועל במלואן.
"אני השקעתי 75 מיליון דולר בפרויקט, והפסדתי כמה עשרות מיליוני דולר מההשקעה.
איזנברג, שהשקיע שלושה מיליון דולר, בזבז עשרה מיליון כדי להחזיר אותם חזרה.
למדתי ממנו הרבה על עקרונות ודבקות במטרה. הוא היה אדם מאוד מיוחד, עם פילוסופיה
עסקית מיוחדת. תמיד עבד לבד. הוא כינה את עצמו 'מהנדס כסף'. למרות ששלושה מיליון
דולר היו טיפה בים עבורו, הוא לא ויתר על סנט אחד".
מה לגבי השקעות בישראל היום?
"בעבר כבר נפגשתי עם אנשי עסקים ישראלים לגבי רכישת תחנות דלק בישראל, אבל
העסקה לא יצאה לפועל. היום הגישה שלי שונה מעט. הייתי מאוד שמח להשקיע, בעיקר
בתחומים כמו היי-טק, שבהם אני מאמין כי לישראל יש יתרון יחסי ביחס לשאר מדינות
העולם. ישראל לא ניחנת במצבור חומרי גלם, אין לה מכרות או שדות נפט. לכן יהיה
זה נכון לנצל אותו יתרון".
היו לך קשרים עם פוליטיקאים בישראל? נכתב שנתת כסף לנתן שרנסקי ולבנימין נתניהו.
"העיתונים טענו שנתתי לנתניהו חמישה מיליון דולר, אבל אני מעולם לא פגשתי אותו.
לשרנסקי אף פעם לא תרמתי אישית. מה שכן, תרמתי הרבה כסף לקרן למען עולים חדשים
בישראל שהוא ארגן, אבל היא קמה זמן רב לפני מפלגות העולים.
"בשבילי פוליטיקה היא עסק שאני מתרחק ממנו כמו מאש, לא משנה אם ברוסיה או בישראל.
שרנסקי למשל השתנה הרבה מאוד לטעמי מאז תקופתו כאסיר פוליטי. אנחנו ציפינו
מהמפלגות 'הרוסיות' ליותר מאשר רק תיאוריות ודמגוגיה פוליטית. חשוב מאוד שהמפלגה
תהווה גשר בין האוכלוסייה בארץ לזו שנמצאת ברוסיה, שתגן על האינטרסים שלה או
שפשוט תשכח את האוריינטציה הרוסית שלה".
מלשכתו של השר שרנסקי נמסר כי אכן התקיימו בשנת 1995-6 פגישות בין השניים,
שבהן נידונו נושאים הקשורים לפרויקטים בתחום הקליטה והעלייה. מאחר שמהמפגשים
הללו לא עלה דבר, נפרדו דרכיהם, ובזה נותק הקשר. בנוסף, הוכחש כי ניתנו כספים
כלשהם.
לוצ'אנסקי: "אני נדהם לגלות עד כמה אנשים נוטים לאבד את זיכרונם עם התבגרותם.
אני מוכן להציג תדפיסים של העברות בנקאיות על כל סכום". ֲ
כתבות
ני"ע
