ביום 22.11.1999 הגישה קבוצה גדולה של חברי כנסת הצעת חוק שזכתה לשם "חופי
הים התיכון". הצעת החוק נידונה במליאה בקריאה טרומית, אושרה ברוב של 63 ח"כים
והועברה לדיון לוועדה לאיכות הסביבה. הוועדה קיימה מספר דיונים, ומאז החוק
נשכח. והנה קמה לה ממשלה חדשה, והשר החדש לאיכות הסביבה, צחי הנגבי, החליט
כי הצעת החוק ראויה לטיפול בעדיפות גבוהה, והודיע כי יש בכוונתו לטפל ולקדם
במרץ רב את אישור החוק, תוך חודשים ספורים.
אין לי כל התנגדות ליוזמות חקיקה שישמרו על מי החופים של מדינת ישראל ועל קו
החוף. נהפוך הוא, אני סבור שהיוזמה ברוכה וראויה. אלא מאי, אתם ודאי יודעים
הדרך לאן רצופה כוונות טובות.
מה שקורה עם התכנית לשימור מבנים בעיר ת"א, הולך ומתהווה בהצעת החוק למי החופים.
היריב הגדול מכולם של הטוב מאוד הוא המצוין, וניסיון לקדם טיפול בנושאים חשובים,
בשיטת "תפסת מרובה לא תפסת", ישיג בדיוק את המטרה ההפוכה.
ובמה דברים אמורים? אציג מספר סעיפים בהצעת החוק, ואנסה לנתח את המשמעות שלהם,
כדי להבהיר עד כמה הצעת החוק תשיג בדיוק את המטרה ההפוכה שלשמה היא נועדה.
הסעיפים שבחרתי הם די אקראיים, וקיימים עוד רבים וטובים, אך לא האריך ברשימה.
"תחולה טריטוריאלית" (סעיף 2): הרצועה היבשתית עליה יחול חוק זה תהיה ברוחב
של 500 מטר לפחות, וכן בכל מקום מחוץ לתחום זה ובצמוד לו...
אני מציע ליוזמי החוק לצאת ולמדוד מה המשמעות של 500 מטר בקו החוף של ת"א.
קחו מכשיר מדידה ותמדדו בבקשה 500 מטר לאורך רחוב גורדון בת"א מקו החוף, ולכשיגיעו
לקו המטרה, אני מקווה שהמשמעות תהיה ברורה להם.
"הגבלת פעולות" (סעיף 7): בתחום בו חל חוק זה לא יבצע אדם פעולה הטעונה היתר
או רשיון על פי חוק כלשהו, אלא אם אותה פעולה הינה בהתאם להוראות חוק זה.
יש הוראות דרקוניות, ויש הוראות שברור לכלום כי אי אפשר לחיות בצילן ואיתן.
ומי יאכוף את הוראות החוק? סעיף 15 להצעת החוק: "הועדה למי חופין והחוק" -
לא תבוצע בתחומי חוק זה כל פעולה על סמך היתר בנייה, אלא אם לתוכנית שמכוחה
הוצא ההיתר ניתן אישור הועדה למי חופין וחוף.
והנה אדם קם בבוקר מאושר וטוב לב, ולאחר שנים של תלאות וייסורים יש ברשותו
תוכנית מאושרת והוא רוצה לקבל היתר בנייה. לא די לו בהליך הממושך הקיים במחוזותינו,
הנה קמה לה ועדה חדשה, שיש בכוחה ובסמכותה לשלול ממנו את הזכות לקבל היתר בנייה,
בגין אותה תוכנית שעבורה עמל כה רבות.
טוב, מילא. האדם הוא אחד מל"ו הצדיקים ומוכן לתרום את תרומתו הצנועה לרווחת
הציבור ולוותר על הזכות לבנות במקרקעין שבבעלותו (אם תמצאו את הצדיק הזה ספרו
לי עליו). צדיק, אמרנו, ולא פילנטופ, והוא אינו מוכן שיגזלו את כספו מבלי שיקבל
פיצוי על כך. הוועדה למי חופין פגעה בשווי המקרקעין שלו, והוא רוצה לתבוע את
הנזק על פי הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. רוצה, אבל לא יכול. וכי ממי
יתבע?
אנו עוסקים בחוק ולא בתוכנית. ותביעה על פגיעה בשווי מקרקעין ניתן להגיש רק
בגין אישור תוכנית, ולא בגין אישור חוק. כך קובע חוק התכנון והבנייה. ומאין
תבוא לו הישועה? ליוזמי החוק הפתרונים. אולי מהקרן שאליה אתייחס בסעיף הבא.
"קרן פגיעה בחופים" (סעיף 12 ג'): כל מי שיקבל היתר בנייה בתחום שחוק זה חל
עליו, ישלם לקופת הקרן אגרה, על פי מפתח שיקבע על ידי השר בתקנות. ביצוע התשלום
יהווה תנאי למתן היתר הבנייה.
פשוט ונפלא. כבר מזמן לא הנחיתו עלינו מיסי מקרקעין חדשים. גם כך עלויות הבנייה
בארץ הן מן הנמוכות בעולם, אז עוד אגרה קטנה באמת לא תזיק לאיש.. לא זכור לי
שהמס החדש המוצע נכלל ברפורמה במס שהגישה ועדת בן בסט.
השמירה על קו החוף וערכי הנוף שלו הם נושא כבד משקל, שיש להקדיש לו מחשבה מעמיקה.
יש לנקוט בצעדים שימנעו את האבדן של האלמנט הנופי-תיירותי זה. אבל, מכאן ועד
לחקיקת חוק דרקוני - באמת ארוכה הדרך.
טבעם של חוקים, שהם נועדו להטיב עם תושבי המדינה, אבל הם גם צריכים לאפשר לאזרחים
לחיות עם החוקים. אני מציע ליוזמי החוק, ובמיוחד לשר החדש לאיכות הסביבה, אנא,
חישבו שנית: האם לא תחטיאו את המטרה שלשמה יזמתם חוק חשוב זה, במידה ותאפשרו
רק ל"ירוקים" להוביל את ניסוחו ותכניו. אנא התייעצו עם גורמים נוספים, שיש
להם מעט ידע בתחום. לפחות שמעו את דעתם. כבודים של ה"ירוקים" במקומם מונח.
כוונותיהם טובות, אבל הם כנראה מרחיקים מעט לכת לאחרונה.
הכותב הוא מתכנן ערים ושמאי מקרקעין, יו"ר ועדת ההסברה של לשכת שמאי המקרקעין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
