DVD שלח אותי

התקשורת אשמה הטענה הסבירה יותר היא שמדובר בעבודה משותפת עם קבוצת מור על פי אלגוריתם שהיה קיים עד קודם לכן. ג'והנסן, שנפגע קשות מן העיתונות הנורווגית והעולמית, טוען כי העיתונות סילפה את דבריו וכי מעולם לא טען שהוא עומד בראש הקבוצה או פיתח בעצמו את הקוד. כמו כן הוא מבטיח כי ראיונות עתידיים עימו יותנו בחתימה על חוזה משפטי שימנע סילוף דברים שיגיד.

גם הקבוצה שנשאה את השם הדובים הרוסיים פיתחה תוכנה דומה שמטרתה הבסיסית הייתה קצת פחות תמימה. התוכנה, DVD Speed Ripper, פורסמה ברשתות ההאקרים באוקטובר 1999, כמה שבועות לפני מור. אולם הפיתוח היה לקוי, וסרטים נבחרים כדוגמת "מטריקס" של חברת האחים וורנר עמדו כצור איתן מול נסיונות הפיצוח.

שבועות ארוכים חלפו עד שהגיע האקר ושמו דזי, חבר קבוצת הדובים הרוסיים, ופתר את בעיית הפיצוח הזאת. וכך, עוד לפני שהספיקו להפיץ את הגרסה המשופרת של Speed Ripper, דלף המידע, כנראה דרך האגף הגרמני של קהילת הלינוקס העולמית, אל קבוצת מור. אלה הספיקו להוציא מיד את גרסת DeCSS שמסוגלת לפרוץ את הקידוד בכל סרט. וכך זכתה קבוצת מור בבכורה ובפרסום העולמיים.

במאמר מוסגר נאמר כי קבוצות האקרים האלו, אף שהן מאורגנות בהיררכיה ברורה ובסדר מופתי, אינן רשומות כארגון ואין להן בניין או מקום התכנסות נדל"ני כלשהו, ולכן לא ניתן כנראה לתבוע איש מהם ובוודאי לא את הקבוצה כגוף משפטי.

2600 מי יודע מה שבכל זאת יש לקבוצות האקרים זה, בדומה לקבוצות תרבות אחרות, מגזין. מדובר ברבעון היוצא לאור בדפוס וכמובן ברשת האינטרנט. שמו של המגזין הוא 2600 (www.2600.com).

המגזין, שעוסק מן הסתם בנושאי פריצות ושאר ירקות, מפרסם כמה כתבות וקישורי אינטרנט אל אתרים העוסקים בהנדסה הפוכה ופריצה של קוד CSS.

אך הפריצה כשלעצמה לא הייתה מביאה את חבורת הדובים הרוסיים וחבורת מור לתודעה העולמית. צריכה הייתה לבוא התרחשות מקבילה. והיא קרתה: במקום אחר בעולם עסקה קבוצה אחרת בפיתוח נגן (Player) לפורמט דחיסת וידאו דיגיטלי חדש שנוצר, פורמט ה-MPEG-4. פורמט הדחיסה נקרא DivX.

תוכנת DivX מבוססת על טכנולוגיית דחיסת הווידאו מסוג MPEG-4. תקן MPEG-4 הוא תקן דחיסת וידאו חדש (יחסית) שאיכותו גבוהה ורוחב הפס הנדרש להעברתו נמוך. שיטת דחיסה זו מאפשרת דחיסה עד פי שישה ויותר מאשר סרט DVD רגיל, גם בהפרדה גבוהה. בגלל התכונות האלו התקן הזה מתאים ביותר לשימושים ביתיים.

קבוצת DivX עוסקת, חוץ מהפצת נגן הווידאו שלה, גם בהפצת תוכנה ומידע דרוש להמרת תקליטורי DVD לסרטי DivX. התהליך מורכב במקצת אולם בסופו של דבר ניתן להגיע לסרט באיכות גבוהה המנוגן מכונן תקליטורים רגיל.

מכאן החל כדור השלג להתגלגל: אלפי משתמשים ביתיים החלו להעתיק את ספריית סרטי ה-DVD שברשותם לפורמט DivX. במקביל החלו להשתמש בשירותי הפצה פירטיים להפצה/ החלפה של הסרטים שנוצרו.

חדירת האינטרנט המהיר לבתים (בארצות הברית, בקנדה ובמרבית מדינות אירופה השירות עולה בין 20 ל-30 דולר לחודש) אפשרה לפתח רשת ענפה להפצת הסרטים. תעשיית הווידאו והקולנוע נכנסה ללחץ: MPEG-4 ו-DivX מאיימות כיום על התעשייה הזו כשם שפורמט MP3 מאיים על תעשיית המוזיקה.

האמת היא שצריך לבחון מי באמת מאיים, האם טכנולוגיית הדחיסה המופלאה או הטכנולוגיה המבוזרת להפצת מידע.

המאבק לזמינה להורדה DeCSS, תבע בחודש דצמבר 1999 500 אנשים מ-11 מדינות, שהיו מעורבים לטענתו בהפיכת תוכנת DVD, הארגון הממונה על רישוי שיטות ההצפנה של סרטי CAA ברשת או בקישוריות אליה. בינואר 2000 הצטרף איגוד הסרטים האמריקני (MPAA) לעגלת התביעה. האיגוד, שכולל את יוניברסל, האחים וורנר, מ.ג.מ ועוד, הגיש את התביעה העיקרית שלו דווקא נגד מגזין ההאקרים 2600.

בתביעה התבקש בית המשפט להורות למגזין 2600 ולאחרים להסיר את הקישורים מאתרו אל אתרים המאפשרים הורדה והדרכה בשימוש בתוכנת DeCSS. בינואר 2000 ציווה השופט, לואיס קפלן, על מגזיני ההאקרים הגדולים באינטרנט, 2600 ו-Wired, להסיר את הקישורים אל אתרי התוכנה הנתבעת. הפעולה נראית עלובה למדי, בעיקר אם נביא בחשבון שחיפוש פשוט במנוע החיפוש Google יעלה כ-110 אלף אזכורים וקישורים לתוכנות שונות העוסקות באותו נושא.

שופטים אחרים, שהבינו כי לא ניתן לעצור את הקדמה, הציעו לתובע, דניאל אלטר, לשקול את תביעתו שנית. גם אם ייאסר על אתרים אמריקניים לכלול קישורים לתוכנות ההמרה השונות, בשאר העולם לא ניתן להציב איסורים כאלה.

באוגוסט 2000 הפך צו המניעה הזמני להצבת קישורים לקבוע. כצפוי, הוגש ערעור לבית המשפט לערעורים. טענת ההגנה היא שקוד ה-DeCSS, כמו כל תוכנית מחשב אחרת, הוא בעצם רעיון המבוטא בצורה מתמטית, וככזה מניעת הפצתו פוגעת באחת מאבני היסוד של החוקה האמריקנית צ חופש הביטוי. מעבר לכך, חוקי זכויות היוצרים בארצות הברית מתירים העתקת תכנים ויצירות לצורך שימוש אישי.

מבחינה היסטורית המאבקים למניעת קדמה טכנולוגית, בתואנה של עבירה על זכויות יוצרים, לא הצליחו מעולם. כדאי לזכור כי מאבקיהן של חברות התקליטים (עידן הוויניל) ביצרני מכשירי ההקלטה מבוססי קלטות וממציאיהן (סוני ופיליפס) נכשלו. גם הנסיונות למנוע את הפצתם של מכשירי הקלטה דיגיטליים למוזיקה נכשלו וזה דינם (הצפוי, כנראה) של הנסיונות למניעת הפצתן של תוכנות לעיבוד ולדחיסה של וידאו דיגיטלי.

אנציקלופדיה תרבות כצפוי, פסיקתו של בית המשפט לא הפסיקה את הפצת התוכנה, להפך: תרבות שלמה המבוססת על הפצת המידע, האלגוריתמים והתוכנה עצמה תפחה לממדים עצומים. אתרים רבים עוסקים בהפצת המידע לכל דורש, אופנה חדשה נוצרה וניתן להשיג מבחר גדול של חולצות טריקו עם הדפסים של הנוסחאות המתמטיות שאחורי DeCSS, תוכנית פיצוח קוד בשפת C, ססמאות בגנות האיסור ועוד.

הגדיל לעשות מדען מחשב מאוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, שתרגם את האלגוריתם לשירת הייקו צ טכניקה יפנית עתיקה של כתיבה פואטית צ עניין משעשע למדי.

פורמט MPEG-4 מסוגל לטפל בכל אבני הבניין של מולטימדיה אינטראקטיבית. את הפורמט אימצו בחום יצרני מצלמות דיגיטליות, וכיום ניתן לרכוש מצלמות דיגיטליות (סטילס) המסוגלות לאגור בזכרונן דקות ארוכות של וידאו בפורמט MPEG-4.

אתרים המאפשרים שידורי וידאו דיגיטליים ברשת עוברים אט-אט לטכנולוגיה חדשה זו. בתחום זה ישנן מספר חברות ישראליות בולטות המאפשרות וידאו על פי דרישה ושידורי וידאו במספר ערוצים רב בקווי אינטרנט רגילים. בעת כתיבת מאמר זה עדיין אין נגני וידאו ביתיים בפורמט זה, אולם לא מן הנמנע כי בעתיד הקרוב נתחיל לראות נגנים כאלו חודרים לשוק הביתי ודוחפים החוצה את נגני ה-DVD המיושנים והמאובקים.

ממרח היי-טק בעוד מפתחי תוכנת נאפסטר עסוקים בקרבות משפטיים מול ענקי מוזיקה וזכויות יוצרים, קמה מתחת לאף רשת חדשה לשיתוף מידע. שם המשחק החדש הוא גנוטלה. השם נגזר משילוב ראשי התיבות של הארגון לפיתוח תוכנות חופשיות, GNU, ושמו של ממרח השוקולד הטעים נוטלה.

הרעיון העומד מאחורי הטכנולוגיה הזו הוא הרעיון שעמד מהימים שהיפים סהרוריים ולא מסורקים שלטו ברשת האינטרנט צ מערכות מבוזרות. מערכות מבוזרות הן מערכות ללא שליטה מרכזית, ללא שרתים מרכזיים וללא אח גדול המתבונן ואוסף לעצמו רשימות משתמשים לשימוש מאוחר יותר.

בגנוטלה כל משתמש בוחר לעצמו את תיקיית המסמכים במחשבו האישי שאותה הוא רוצה לשתף עם שאר העולם. ניתן לבחור קובץ בודד, תיקייה ואף דיסק שלם. כאשר משתמש כלשהו מעוניין בקובץ מסוים הוא מקיש את שם הקובץ הרצוי (או שם קרוב אליו) בחלון החיפוש בתוכנת גנוטלה. התוכנה תחפש את הקובץ או הקבצים המתאימים לשאלת החיפוש בכל המחשבים המריצים תוכנת גנוטלה באופק הקרוב (עד 10,000 משתמשים קרובים). המשתמש מקבל את רשימת תוצאות החיפוש ובוחר מאיזה מחשב ברצונו להוריד את התוכנה, וזאת באופן אנונימי לחלוטין.

זהו יתרון עצום על פני טכנולוגיות שיתוף קבצים אחרות כדוגמת נאפסטר ואחרות. בטכנולוגיות האלו המידע או רשימת מקורותיו מאוכסנים בשרתים מרכזיים. בשרתים האלה נשמרים רשימות המשתמשים, תחומי עניינם, מועדי החיפוש ועוד, ולמשתמש אין שליטה על השימוש שיעשו בעלי השרתים ברשימות האלה.

טכנולוגיית גנוטלה אינה מוגבלת לקובצי MP3 בלבד. ניתן לשתף כל מידע מכל סוג, כגון קובצי DivX ,MPEG-4 ועוד.

נוסף על כך, גנוטלה עמידה בפני תביעות משפטיות: אין את מי לתבוע, אין ממי לבקש את כיבוי השרתים (כמו במקרה של נאפסטר). גנוטלה הוא בסך הכל קונספט.

ומתאוריה למעשה: טכנולוגיית גנוטלה מיושמת כיום על מרבית מערכות ההפעלה המוכרות. קיימות תוכנות גנוטלה רבות לחלונות, ליוניקס, ללינוקס וגם למקינטוש. עבדכם הנאמן ניסה את תוכנת טודנוד (www.toadnode.com). התוכנה מתאימה לחלונות ומאפשרת ליהנות מכל מנעמי גנוטלה. באתר של גנוטלה (http://gnutella.wego.com) ניתן ללמוד עוד על הטכנולוגיה ויישומה. ניתן למצוא את רשימת התוכנות המתאימות וקישורים להורדתן בהתאם לצורכי המשתמש.

דחס אותה כדי להסביר את נושא דחיסת הווידאו נלך אחורה בזמן, אל הימים שבהם התחילו להראות תמונות על צגי מחשבים. תמונת מחשב היא בעצם פסיפס גדול של ריבועים קטנים. לכל ריבוע יש צבע משלו וכתובת מדויקת, היכן מיקומו בפסיפס. ריבוע כזה נקרא פיקסל.

וכך, תמונת מחשב אחת על מסך ממוצע בנויה ממערך של 640 פיקסלים על 480 פיקסלים. המכפלה של X‏640480 נותנת את מספר הפיקסלים לתמונה. מכפלת מספר הפיקסלים בתמונה בכמות המידע הנדרשת להצגת צבעו של כל פיקסל ופיקסל נותנת מספר המייצג את נפח המידע הדרוש להצגת תמונה.

כשנדרש להעביר את קובצי המידע של התמונות ברשת האינטרנט שהחלה תופסת תאוצה, הובהר כי יש למצוא דרך לדחוס את כמות המידע שתופסת כל תמונה על מנת שהזמן הנדרש להעברתה יקטן למינימום האפשרי.

כאן נכנסו לתמונה חברי קבוצת JPEG (קיצור של Joint Photographic Expert Group). קבוצה זו, המונה מדענים בכירים בתחומי המתמטיקה ומדעי המחשב, פיתחה במשך השנים שיטה המסוגלת לדחוס תמונות ביחסים משתנים, עד פי 50 (!!!) מגודלם המקורי. פורמט הדחיסה התפרסם בעולם כולו, וכיום מרבית התמונות הנראות בדפדפני אינטרנט דחוסות בטכנולוגיה זו.

חלק ממדעני JPEG הקימו קבוצה חדשה: MPEG (קיצור של Motion Picture Expert Group), שמטרתה הייתה למצוא דרך לדחוס את המידע האצור בסרטי וידאו. הרעיון שהוביל את הקבוצה היה כי רוב התנועה בתמונה כלשהי בסרט היא המשך רציף מתמונה הקודמת. וכך ניתן לנבא, מתוך מספר תמונות קודמות, כיצד תיראה התמונה הבאה בתור. וכך שילבו שתי שיטות ניבוי לחישוב התמונות בסרט.

במקביל פיתחה הקבוצה שיטה מהפכנית לדחיסת שכבת הקול בסרט. משיחות עם מומחים בתחום התפיסה הפסיכו-אקוסטית של בני אדם הובהר כי חלק גדול מהמידע הקולי המצוי בפסקול סרט אינו נתפס על ידי אוזן אנושית וניתן לסננו ולהיפטר ממנו. בעקבות סינון המידע המוזיקה וצלילי הדיבור נשמעו באיכות גבוהה ביותר אולם תפסו שבריר מנפח המידע שהיה דרוש לפני כן.

שיטת דחיסת המידע של קבוצת MPEG, הנקראת באותו שם, החלה תופסת תאוצה. ראשית, ניתן היה לשמור סרטי וידאו ארוכים (עד שעה) באיכות צפייה מתקבלת על הדעת על גבי תקליטור פשוט. שנית, ניתן היה להעביר שידורי וידאו באותה איכות ברשתות אינטרנט מהירות. שלישית, שכבת הקול בסרטי MPEG ניתנת לשמירה כקובץ נפרד. בתחילה נקראו קבצים אלה בשמם הארוך (השכבה השלישית של קובצי MPEG), אולם עד מהרה הוחל לקרוא להם בשמם המקוצר MP3, וכל השאר הוא היסטוריה בתעשיית המוזיקה.

בכך לא היה די: פגישות הקבוצה, המתקיימות כל שנה במקומות אקזוטיים ברחבי העולם, החלו להניב שיפורים שונים לפורמט ה-MPEG. הקבוצה נענתה לדרישת התעשייה והחלה לפתח פורמט המבוסס על שיטות הדחיסה שתוארו לעיל שיאפשר שמירת וידאו באיכות שידור. פורמט זה, הנקרא גם MPEG2, זכה להצלחה רבה בכל הקשור לאחסון וידאו דיגיטלי באיכות גבוהה ביותר במחשבים. מגרעתו הייתה: קובצי מחשב ענקיים (כמה ג'יגה בייט לכל שעה). ולכן פותח מכשיר ה-DVD, המסוגל להכיל מספר ג'יגה בייטים על גבי מדיה בודדת. סרטי ה-DVD שאנו שוכרים או רוכשים שמורים על גבי תקליטורי DVD בפורמט MPEG2.

אך הסיפור עוד לא תם: מדעני MPEG המשיכו את פגישותיהם האקסלוסיביות, ופיתחו במרץ רב פורמט חדש המאיים כיום על הפורמט הקודם MPEG-4.

פורמט MPEG-4, שלא כמו קודמיו, מאפשר דחיסה רבה יותר באיכות גבוהה יותר. כיצד ביצעו מדעני MPEG את הקסם הזה? בדומה לשיטה שבה מסונן המידע שאיננו נחוץ לאוזן, ישנו מידע חזותי שאינו נתפס על ידי העין, ולכן ניתן לסנן אותו.

התוצאה: דחיסת וידאו באיכות DVD ביחס של עד פי שישה (!!!) מהפורמט הקודם. יחס הדחיסה טוב כל כך עד שניתן לצפות בסרט באורך מלא המאוחסן על גבי תקליטור רגיל. יותר מכך,