הסיבוב של אריה גנגר: מכר 4.4% ממניות אי.אס.סי מדיקל תמורת כ-33 מיליון דולר

נותר עם אחזקה של 4.7% בחברה; ההסבר ה"רשמי" למכירה: הצורך להחזיר הלוואה של 25 מיליון דולר; אגב, שכרו השנתי של גנגר כסגן יו"ר הדירקטוריון יעמוד על 120 אלף דולר והוא יקבל 50 אלף אופציות נוספות כל שנה

כאשר רימון בן-שאול ויצחק שרם תכננו, אם בכלל, את המהלך בנייס (עדיין לא ברור מהו בדיוק אותו מהלך), כדאי אולי שיקחו דוגמה מאריה גנגר. הדוגמה של גנגר כוללת השתלטות, הבראה וגם מימוש ברווח יפה בחברת אי.אס.סי מדיקל (ESCM), יצרנית הציוד הקוסמטי-רפואי.

הסיפור של ההשתלטות וההבראה ידוע ומוכר. הסיפור של המימוש ברווח השבוע קצת פחות מוכר. ובכן, אריה גנגר מכר ב-12 ביוני (לפני 10 ימים) 1.2 מיליון מניות אי.אס.סי, במחיר של 27.4 דולר למניה. בסך הכל קיבל גנגר, שעתיד להתמנות לסגן יו"ר הדירקטוריון, סכום מרשים של כ-33 מיליון דולר. גנגר מכר כ-4.4% ממניות אי.אס.סי וכעת נותרו בידיו 1.58 מיליון מניות אי.אס.סי, המהוות 4.7% מהון המניות של החברה. שווי האחזקות הנותרות עומד על 44.5 מיליון דולר, וכולל 500 אלף אופציות שקיבל מהחברה, מתוכם 300 אלף במחיר מימוש של 10.9 דולר למניה, והיתר במחיר מימוש נמוך יותר. אגב, שכרו השנתי של גנגר כסגן יו"ר הדירקטוריון יעמוד על 120 אלף דולר בשנה והוא יקבל 50 אלף אופציות נוספות כל שנה.

הנימוק "הרשמי" למימוש של גנגר: הצורך להחזיר הלוואה של 25 מיליון דולר. נו, טוב, צרות של עשירים. כך או אחרת, נראה שמהלך המימושים באי.אס.סי הוא הגיוני ביותר, לאחר שהמניות התנפחו במהירות מדהימה והביאו את החברה לשווי של כמעט מיליארד דולר.

נותרה השאלה מהו הרווח האמיתי. או במלים ציוריות יותר, מה גודל "הסיבוב" שעשה אריה גנגר באי.אס.סי. לחשב את הרווח המדויק יהיה קצת קשה, אך ברור שהרווח של גנגר מסתכם בעשרות מיליוני דולרים. כזכור, גנגר רכש לקראת מאבק הפרוקסי (מאבק שליטה) בחברה מניות בקרוב למחיר השפל, במחירים הנעים בין 4 ל-6 דולרים, ומאז קפצה המניה פי 6-5.

הכל התחיל בעצם, במה שהוגדר על-ידי בנו של גנגר, שגיא, המשמש כסמנכ"ל הכספים של אי.אס.סי, כ"טובה שאבא עשה לחבר". גנגר האב שימש בעבר כעוזר לשר הביטחון דאז וראש הממשלה היום, אריאל שרון, אבל עזב לפני מאורעות "סברה ושתילה" לארה"ב. הקשר שלו עם אי.אס.סי, העוסקת בתחום הטיפולים הרפואיים והקוסמטיים באמצעות טכנולוגיית לייזר ואור, התחיל בהשקעה ש"נאלץ" לבצע בחברת תעשיות לייזר כ"טובה לחבר" תמורת כמה מיליוני דולרים. תעשיות לייזר, שנקלעה למשבר, הצליחה להתאושש והתמזגה עם חברת אי.אס.סי בתמורה ל-280 מיליון דולר במניות. מי שהוביל את המיזוג בין שתי החברות היה שמעון אקהויז, מייסד ומנכ"ל אי.אס.סי.

לאחר המיזוג בין שתי החברות הפכה ההשקעה של גנגר באי.אס.סי להשקעה פסיבית, כפי שהגדיר זאת שגיא גנגר. אלא, שהתפנית הגיעה בספטמבר 98', בעקבות המשבר שאליו נקלעה אי.אס.סי והקריסה במניותיה מרמה של כ-50-40 דולר לשפל של פחות מ-5 דולרים. גנגר, שראה כיצד השקעתו בחברה הולכת ומצטמקת, החליט לצאת למאבק באקהויז. למעשה, המאבק הזה, הפך לציון דרך במאבקי השליטה בחברות ישראליות, כיוון שמדובר במאבק הפרוקסי היחיד שהיה בישראל.

גנגר הצליח להשיג תמיכה של 42% מבעלי המניות של אי.אס.סי ולהדיח את הנהלת אי.אס.סי בראשותו של אקהויז. את מלאכת השיקום בחברה הפקיד גנגר בידי יאשה סיטון, מי ששימש כמנכ"ל תעשיות לייזר ואת בנו, שגיא, שהתמנה לסמנכ"ל הכספים של החברה. ליו"ר החברה מונה יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר.

שיקומה של אי.אס.סי, חייבים להודות, היה אחד המהירים שידעה ההיסטוריה הכלכלית בישראל. מחברה שהפסידה 130 מיליון דולר ברבעון הראשון ב-99' הצליחה אי.אס.סי לחזור ולהרוויח למעלה מ-4 מיליון דולר ברבעון הראשון השנה ולמכור בלמעלה מ-160 מיליון דולר לשנה. עם האוכל בא התיאבון ואי.אס.סי חזרה לבלוע חברות. בפברואר השנה הודיעה החברה על רכישת החטיבה הרפואית של קוהירנט תמורת כ-230 מיליון דולר במניות, מזומנים, הנפקת חוב ותשלום על חשבון רווחים עתידיים.

הנסיקה של המניה גררה אחריה, באופן טבעי, גל של מימושים על-ידי בעלי העניין. כל המנהלים הבכירים של אי.אס.סי והדירקטורים בחברה מימשו מניות בסכומים נאים (ראו טבלה). כולם כמעט מכרו, חוץ מ... פרנקל. היו"ר, המשמש בתפקיד בכיר במריל לינץ', קיבל חבילה מכובדת מאוד של אופציות, השוות כ-16 מיליון דולר. סביר להניח, כי אחת הסיבות שפרנקל בחר עדיין לא לממש היא תכנון המס בגין האופציות.

כמו בכל גל מכירות של בעלי העניין, השאלה הראשונה שעולה היא אם המכירות "מאותתות" למשקיעים שהמניה יקרה. ובכן, כל מכירה לגופה של עניין. ראשית, לפחות חלק מהמנהלים המממשים באי.אס.סי השתמשו בתמורה למימון המרת חלק מהאופציות שברשותם למניות. שנית, חלק מהמנהלים מימשו במחיר של 22 דולר, נמוך ממחיר השוק. כלומר, יש צדדים לכאן ולכאן ואי אפשר לתרגם כל מכירה של בעל עניין כאי הבעת אמון בחברה.

ולהתפתחויות העסקיות באי.אס.סי: ב-16 ביולי צפויה להתכנס אסיפת בעלי המניות כדי לאשר את תנאי השכר והסכמי האופציות של מנהלי אי.אס.סי, וכן לשינוי שם החברה ללומינס. בנוסף, תידרש האסיפה לאשר גם את הסכם האופציות של אי.אס.סי ובנק הפועלים, שפרטיו נחשפו לראשונה ב"גלובס".

על פי תנאי ההסכם, בתמורה לחבילת המימון בהיקף של 240 מיליון דולר לאי.אס.סי, יקבל הבנק 2.5 מיליון אופציות של אי.אס.סי המהוות כ-6%-7% מהון מניות החברה. האופציות ניתנות להמרה במחיר מימוש של 20.25 דולר למניה. לבנק יש אפשרות לממש את האופציות באופן מיידי, ואי.אס.סי מצידה יכולה "לאלץ" אותו לממש כ-2 מיליון אופציות אם מחיר מניותיה גבוה מ-23 דולר.

נראה שלשני הצדדים ההסכם, לפחות כרגע, מאוד משתלם. לבנק הפועלים גלום רווח של כ-20 מיליון דולר, כתוצאה ממימוש האופציות, ואילו אי.אס.סי תקבל הזרמה של כ-50 מיליון דולר.