אתמול,
בין השעות 23:00-19:30, שידר ערוץ 2 ארבע שעות רצופות בלי מילה אחת בלע"ז:
"פאזל", "הכספת", "שמש" ו"חלומות בהקיציס" הפריכו כמה מהמיתוסים הקשורים בצמד
המילים הזה, "הפקות מקור". אלה הפכו במשך הזמן לסימן ההיכר של הנלחמים למען
יצירה ישראלית מקורית אל מול גורמים כלכליים, ששואפים לרוקן את מוחנו וכיסנו,
לשומרי האינטרס הציבורי אל מול מערכת חמדנית.
אתמול התבררו אם כן כמה דברים: הפקות מקור אינן שם נרדף לאיכות ויצירתיות,
ואינן גם בהכרח משהו שצריך להשקיע בו באופן שאינו כלכלי בעליל. הרי אין ספק,
כי ארבע התוכניות שלעיל לא היו מוצאות את דרכן לגרעין הקשה של הפריים-טיים,
אלמלא היה רווח בצידן. גם עניין "האינטרס הציבורי" ראוי לבדיקה נוספת, שכן
קשה להשתכנע שמבחינת צופי הטלוויזיה, יש כאן רווח גדול לעומת שידורן של סדרות
קנויות. ובכל זאת, ערב שלם של תוכניות בעברית אינו דבר של מה בכך.
"הכספת", למשל, למרות צבריותה, אינה תוכנית ישראלית. להיפך, היא מוכיחה עד
כמה הטלוויזיה היא מדיום גלובלי: החלף את העברית בשפה אחרת, ו"הכספת" יכולה
להיות משודרת כמעט בכל מקום אחר בעולם. ארז טל, מנחה ויוצר התוכנית, הוא אישיות
טלוויזיונית מהסוג שקשה למצוא במקומותינו: מקצוען אמיתי, ששולט היטב בחוקי
המשחק. מבחינה זו, "הכספת" היא גולת הכותרת של פועלו הטלוויזיוני. קדמו לה
"העולם הערב" האוונגרדית, "גלגל המזל" שהיתה אומנם העתק של תוכנית עולמית,
אבל במבט לאחרו ניתן לראות את זרעי "הכספת" נטמנים כבר אז, "העולם המופלא"
שסיפקה לטל את הנפילה היחידה וההכרחית לאורך הקריירה שלו, "רק בישראל" שהפכה
את לימור ושמעון לזוג המפורסם במדינה, ועכשיו, העונה השנייה של "הכספת".
חשוב לי להחמיא ל"הכספת", דווקא משום שהיא מסבה לי פחות הנאה מ"מי רוצה להיות
מיליונר" האפורה והסולידית. כל הרעש והצלצולים המלווים את הפרק שנקרא "כספת
עד הבית", ושאלת ה"נכון-לא נכון" שעלולה לחבל גם בסיכוייו של הידען הגדול ביותר
לזכות בפרס, צורמים בוודאי למי שמפיק את הנאתו מחידון הטריוויה בלבד. אבל בה
בעת, קשה להתעלם מכך שאלו הם המרכיבים שמשאירים מול המסך גם את מי שלא "מתחרה"
בהצלחה בבית עם המתמודדים שבאולפן.
קרב הגלדיאטורים "ראש בראש" של שני מנצחי הסיבוב הראשון, והסיכוי לגעת בעושר
(באדיבות שני כוכבי "לגעת באושר") יכולים לרתק אל המסך מאות אלפים שהטריוויה
אינה בראש מעייניהם. זו אולי ההצלחה הגדולה של "הכספת", וטל, האינטגרטור הגדול
של הטלוויזיה בישראל (מי שהפך את "רק בישראל" לאהודה על כל פלגי "העם", כל
אחד מסיבותיו שלו), רשאי להתברך בה. אם ישכיל להקל במעט את השלב הסופי של התחרות
(הרי לא ייתכן שגם עונה שנייה תחלוף מבלי שאיש יגרוף את הפרס הגדול), יגלה
שיש בידו כספת המטילה ביצי זהב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
