האם פושט רגל זכאי לדיור חלופי במסגרת מימוש משכנתא, על פי ההליכים הקבועים
בפקודת פשיטת הרגל? ביהמ"ש המחוזי בחיפה קובע, כי תרופתו של פושט הרגל היא
במסגרת תיק המימוש בהוצאה לפועל, וכי אין בהליכי פשיטת הרגל כדי לעכב הליכים
למימוש בטוחה של נושה מובטח.
כהן ליליאן וסימון (להלן: "המבקשים") הם הבעלים הרשומים של בית בשבי ציון (להלן:
"הבית"), שבו הם מתגוררים עם חמשת ילדיהם הקטינים. הילדים סמוכים על שולחנם
של המבקשים וכלכלתם עליהם. על הבית רשומה משכנתא לטובת בנק טפחות (להלן: "הבנק"),
להבטחת תשלום חוב שהמבקשים חייבים לבנק. הבנק נקט הליכים למימוש המשכנתא בלשכת
הוצל"פ ולמכירת הבית לכל המרבה במחיר. ביהמ"ש המחוזי הכריז על המבקשים פושטי
רגל, בשל חובות של למעלה מ-4 מיליון שקל.
במסגרת תיק פשיטת הרגל הגישו המבקשים לביהמ"ש המחוזי בחיפה בקשה ליתן להם דיור
חלופי עקב פינויים מהבית בשווי של דירה ממוצעת בת ארבעה חדרים בסביבת מגוריהם,
בערך של 180 אלף דולר.
לטענת המבקשים, "ערכו של הבית מוערך בסכום גבוה יותר, מהותית, מסכום החוב לבנק
טפחות, וממכירתו צפוי להישאר סכום ניכר". לטענתם, אין להם כל רכוש מהותי זולת
בית המגורים. המבקשים הוסיפו וטענו, כי יש להם נושים נוספים מלבד הבנק, ואלה
"יוכלו להיפרע במסגרת פשיטת הרגל של המבקשים מתוך העודף שיישאר ממכירת הבית".
המבקשים טענו, כי הם זכאים לדיור חלופי מהבנק (אף על פי שבנק זה הוא נושה מועדף
בעל משכנתא הכוללת סעיף ויתור על דיור חלוף) ומיתר הנושים, שהגישו תביעות חוב
בתיק פש"ר זה, שאין להם כלל מעמד של נושים מועדפים, באשר אין ביחסים בינם לבין
החייבים סעיף ויתור על דיור חלוף.
המבקשים טענו, תוך הסתמכות על פסק דינה של השופטת ורדה אלשייך מבית המשפט המחוזי
בת"א (בתיק פש"ר 466/93 בש"א 26205/00), כי עיכוב ההליכים לפי סעיף 20 א' לפקודת
פשיטת הרגל (נ"ח), התש"מ-1980 (להלן: "הפקודה"), חל אוטומטית גם בעת הליכי
מימוש על ידי נושה מובטח.
המבקשים טענו, כי זכותם לקורת גג היא זכות חוקתית. לטענתם, פסק דינו של בית
המשפט העליון בפרשה שנדונה בע"א 3295/94 גיל פרמינגר נגד חוה מור, פד"י נ'(5)
בעמ' 111 (להלן: "פרשת פרמינגר"), יישם את הרעיון שהזכות לקורת גג היא זכות
חוקתית. פסק דין זה, טענו, שינה את הגישה הקודמת, שלפיה כאשר אדם מוותר על
ההגנות הנתונות לו מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972 ומכוח
סעיף 38 לחוק הוצאה לפועל תשכ"ז-1967, כי אז הוא חסר כל ישע, "אין לו יותר
זכויות והבנק רשאי לממש את ביתו תוך התעלמות גמורה מגורלו של האדם ומגורל ילדיו".
לאור היותה של הזכות לקורת גג זכות חוקתית, טענו המבקשים, הרי "הזכות למתן
דיור חלוף היא בלתי מעורערת, והיא נשמרת אף אם ויתר פושט הרגל על הגנת סעיף
33 לחוק הגנת הדייר". הבקשה נדונה בפני השופט עודד גרשון.
בקשתם של החייבים נסמכת על סעיף 86א' לפקודה. סעיף זה קובע לאמור: "(א) היו
כלולים בנכסי פושט הרגל מקרקעין המשמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לפושט
הרגל, לבן זוגו או לבני משפחתו הגרים עמו, רשאי בית המשפט להורות שלא יימכרו,
אלא אם הוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לפושט הרגל, לבן זוגו ולבני משפחתו הגרים
עמו מקום מגורים סביר או שהועמד לרשותם סידור חלוף.
(ב) "בית המשפט רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת או בתשלום
פיצויים או בדרך אחרת.
(ג) "הוראות סעיף זה אינן חלות על מקרקעין שדיני הגנת הדייר חלים עליהם, ואין
בהם כדי לפגוע בדינים אלה".
השופט גרשון סבור, כי סעיף 86א' לפקודה כלל אינו חל על ענייננו, הואיל והסעיף
עוסק במקרקעין המשמשים למגורים הכלולים בנכסי פושט הרגל. ברם, בענייננו, כל
עוד רובצת המשכנתא על הבית, אין הוא כלול בנכסי המבקשים פושטי הרגל, משום שהבנק
שלטובתו נרשמה המשכנתא הוא נושה מובטח, הזכאי להיפרע מן הבית לפני כל יתר נושיהם
של המבקשים.
סעיף 20(א) לפקודה קובע, כי משניתן צו כינוס "לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב
לו חוב בר-תביעה (...)". סעיף 20(ב) לפקודה קובע, כי "הוראות סעיף זה אינן
באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת".
סעיף 22 לפקודה עוסק בעיכוב הליכים, וסעיף 22(ד) לפקודה קובע, כי "על אף האמור
בסעיף זה... (2) לא יעכב בית המשפט בעל משכנתא או נושה מובטח אחר בהפעלת תרופותיהם
המשפטיות לעניין ערובה שברשותם". לאור הוראת הסעיפים 20(ב) ו-22(ד)(2) לפקודה,
הרי אין בכוחו של צו הכינוס לעכב את הליכי מימוש המשכנתא הננקטים על ידי הבנק
- הנושה המובטח. משמעות ההוראה שבסעיף 20(ב) לפקודה היא, כי נכס ששועבד לטובת
נושה מובטח באמצעות המשכנתא אינו נכלל בנכסי פושט הרגל המוקנים לנאמן על פשיטת
הרגל. סעיף 91 לחוק המקרקעין קובע, כי "בכפוף להוראות פרק זה יחולו על המשכנתא
הוראות חוק המשכון התשכ"ז-1967".
בעמוד 14 לספרו "חוק המשכון תשכ"ז-1967" כתב פרופסור י' ויסמן, כי "מטרה נוספת
למשכון, לבד מהיכולת להיפרע מהנכס הממושכן, והיא - קיצור וייעול הליכי ההוצאה
לפועל כנגד החייב. המשכון מאפשר לנושה לדלג על השלב של הפנייה לבית המשפט כדי
לקבל פסק דין נגד החייב, בהעניקו לנושה גישה ישירה למשרד ההוצאה לפועל (...)".
ובהמשך דבריו כתב פרופסור ויסמן, כי תפקידו העיקרי של המשכון אינו אלא בעדיפות
המוענקת על ידו למקבל המשכון על פני נושים אחרים של החייב בכל הנוגע לזכות
להיפרע מתוך הנכס הממושכן. עדיפות זו נובעת מהיות המשכון בגדר "שעבוד נכס",
היינו זכות קניין הפועלת כלפי הנכס הממושכן גופו ולא רק כלפי אדם מסוים. "באין
חיקוק נוגד, סיווג הזכויות בין זכויות חפצא וזכויות גברא, הנמנה עם יסודות
המשפט, מחייב את המסקנה, כי תביעת חוב אינה בת גבייה מנכס המשועבד לאחר".
בריו אלה של פרופסור ויסמן, קובע השופט גרשון, משתלבים היטב עם הוראות הסעיפים
20(ב) ו-22(ד)(2) לפקודה, ועם משמעות הנובעת מהם, כאמור לעיל. הואיל ועל הבית
רובצת משכנתא, וכל עוד היא קיימת, אין הבית נכלל בגדר נכסי פושט הרגל המוקנים
לנאמן, ממילא אין סעיף 86א' לפקודה חל על ענייננו, והמבקשים אינם זכאים, מכוח
פקודת פשיטת הרגל, לקבלת הסעד של סידור חלוף. ממילא, על כן, אין המבקשים זכאים
לעיכוב מימושה של המשכנתא במסגרת הליכי ההוצל"פ מכוח סעיף 86א' לפקודה.
העובדה שהמבקשים אינם זכאים לסידור חלוף בהתאם לסעיף 86א' לפקודה, אין פירושה
כי הם אינם זכאים לטיפול בשאלת הדיור החלוף בכלל. אלא שבעניין זה ידון ראש
ההוצל"פ מכוח הסמכויות המוקנות לו במסגרת הליכי מימוש המשכנתא.
בא כוח המבקשים הפנה לפסק הדין שניתן בפרשת פרמינגר. אלא מאי? שפסק הדין הנ"ל
דן והכריע בסוגיית זכויותיו של פושט הרגל שבית המגורים שלו עומד למכירה במסגרת
פשיטת הרגל. ממילא, על כן, אין ההלכה שנפסקה שם חלה על ענייננו, שהרי בענייננו
מכירת הבית נעשית אגב מימוש המשכנתא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.
התוצאה הסופית: הבקשה למתן דיור חלוף נדחית.
בש"א 2725/01, פש"ר 297/98, 298/98.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט ע' גרשון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
