סמי מצלאווי צוחק אחרון

שש שנים מנסה עיריית יהוד לפנות דיירים משטחי ציבור במרכז העיר, לפי שעה בהצלחה מועטה בלבד ובסגנון עבודה המעלה תמיהות רבות. מדו"ח מבקר המדינה על המתרחש בשלטון המקומי עולה, שפינויים אלה נעשו ללא ראייה תכנונית כוללת, מתוך אילוצים כספיים וחוסר תכנון, שגרמו בסופו של דבר לקבלת פתרונות חלקיים ובלתי מספקים, וחמור מכל - תוך ניגודי עניינים, הכחשות והסתרת עובדות. הדו"ח מסתיים בקריאה לעיריית יהוד לשתף פעולה עם המינהל ולמצוא דרכים לפיתרון בעיית הפינויים, שאי ביצועם מנציח את המצב העגום הקיים במרכז העיר מזה 50 שנה. אין ספק שבעקבות דו"ח זה, חובתו של מינהל מקרקעי ישראל לבדוק היטב את שיקול דעתה של עיריית יהוד לפני שהוא מעביר לה כספים למטרת פינויים, ולפני שהוא מאשר לה תוכניות בנייה. מרכז העיר יהוד משתרע על פני שטח של כ-400 דונם. עד למלחמת השחרור היה במקום הכפר יהודיה, שננטש, ובתיו הוכרזו כרכוש נפקדים. מבנים אלה יושבו בעולים, הקרקעות נוהלו על ידי המינהל והבתים הועברו לאחריות עמידר. ב-1991 התקבלה "תוכנית אלחנני", שמטרתה שיקום מרכז העיר. במסגרת התוכנית סומנו כ-350 מבנים המיועדים להריסה. כ-50 מהם ניצבו על מגרשים שיועדו לצורכי ציבור. המועצה שנבחרה ב-1993 החלה לטפל בנושא הפינויים, אך בתום שש שנים היא יכולה לזקוף לעצמה הצלחות מזעריות בלבד. ב-1993 בחרה העירייה בוועדת פינויים, שהצליחה לפנות שלושה דיירים בלבד, בעלות כוללת של 87 אלף שקל. בתום התהליך הגיעה העירייה למסקנה, שאת מלאכת הפינוי יש להפקיד בידי גוף מקצועי. העירייה קיבלה שלוש הצעות למתן שירותי פינוי. הצעה אחת של עו"ד עזריאל רגב, שכיהן בקדנציה קודמת בתפקיד סגן ראש העירייה ויו"ר ועדת המשנה לתיכונן ולבנייה; הצעה של האדריכל יוסף קורי, שכיהן קודם לכן כמהנדס הוועדה המקומית; והצעה של חברת ניהול בשלבי הקמה, בראשות יצחק בוקובזה, ראש עיריית אור יהודה אז וגם כיום. ראש עיריית יהוד דאז, שלמה בקשי, בחר בבוקובזה ונימק את בחירתו בכך, שמדובר בחברה בעלת ניסיון רב. חשוב יותר לציין, שבחירת בוקובזה התקיימה ללא מיכרז. חמורה מכך היא העובדה, שזמן קצר אחר כך התברר שבוקובזה כלל אינו פעיל בחברה. בחוזה שנחתם בין הצדדים סוכם, שהעירייה תעמיד לרשות המינהלת משרדים ללא תמורה כספית, תיתן סדרי עדיפות בטיפול במגרשים המיועדים לפינוי ותכין תיק לכל מגרש עם הצעות לפעולה. עוד סוכם, שהמינהלת, מצידה, תטפל בצד התכנוני של כל פינוי, כולל הצעה לזכויות בנייה נוספות, שתהפוך את הפינוי לכדאי. העירייה התחייבה לשלם למינהלת 18 אלף שקל לחודש, צמוד למדד המחירים לצרכן, ועבור כל פינוי של מבנה על מגרש ציבורי התחייבה העירייה לשלם חמשת אלפים דולר. בתום תקופת ההתקשרות בין העירייה לבין החברה עולה תמונה עגומה למדי. מינהלת הפינויים הצליחה לפנות 11 מחזיקים בלבד, במחיר של 3.8 מיליון שקל, מהם שולמו 1.7 מיליון שקל על ידי העירייה וכ-2.1 מיליון שקל שולמו על ידי המינהל. הדו"ח קובע, שבחלק מהמקרים שולמו פיצויים מופרזים בעבור זכויות שלא היו, וזאת למרות שבפני העירייה היו נתונים מדוייקים על מצב הבעלויות של כל הנכסים. מינהלת הפינויים קיבלה במשך תקופה זו 484 אלף שקל, מהם 294 אלף שקל כשכר טירחה חודשי ו-190 אלף בגין 11 הפינויים. גם פינויים אלה נעשו בדרך משונה למדי. המבקר החליט לבדוק שניים מהפינויים, ומה שהעלה מטיל צל כבד על השיטה כולה, ובעיקר על מי שניהלו את הפינוי. באמצע 1996 הציעה העירייה למינהלת הפינויים לקדם 11 פינויים על שלושה מגרשים צמודים שיועדו לצורכי ציבור. על פי ההצעה, יצורפו שלושת המגרשים, ששטחם הכולל ארבעה דונם והמיועדים לצרכי ציבור, למתחם גובל ששטחו תשעה דונם ושייעודו בניית 46 קוטג'ים. אחרי תהליך "איחוד החלקות", כך הוצע, ייעוד השטח ישונה לבנייה רוויה, והקבלן, שזכה במגרש הקוטג'ים, ייקח על עצמו את הפינויים ויקבל פרוייקט גדול של בנייה רוויה. הקבלן המאושר, שכל כך דאגו לו ביהוד, הוא סמי מצלאווי, הנהנה ממהלכים טובים בעיריות יהוד ואור יהודה. מדו"ח המבקר עולה, שהעירייה נתנה למינהלת הפינויים את האישור לנהל משא ומתן עם הדיירים, איפשרה לה לקדם עם המינהל תוכנית לשינויי יעוד השטח מבנייה צמודת קרקע לבנייה רוויה על ידי צירוף המגרשים המיועדים לצרכי ציבור - כאשר באותה עת ממש, החברה המפנה עבדה עבור היזם מצלאווי, שזכה במקור במיכרז הקוטג'ים (פרשה זו נחשפה לראשונה ב"גלובס נדל"ן"). עוד עולה מהדו"ח, שרק לאחר שהמינהל חתם על חוזה עם חברת הבנייה, ובסמוך למתן ייפוי הכוח למינהלת הפינויים, הוחלט לצרף את שלושת המגרשים ללא מיכרז ולאפשר בנייה של 300-250 יחידות דיור. גם בחלומותיו הטובים ביותר מצלאוי לא יכול היה להגות עיסקה מוצלחת מזו. אך כאן נוצרה בעייה: כדי לצרף את שני המגרשים היה צורך בפטור ממיכרז, ולצורך כך צריך את חתימת שר האוצר, שרק הוא מוסמך לחתום על פטורים מסוג זה. המינהל גיבש שורה ארוכה של תירוצים מדוע יש לתת למצלאוי את המגרש בפטור ממיכרז, והביא אותם בסוף 1996 בפני שר האוצר דאז, דן מרידור. אחרי שמרידור עיין במסמכים הוא הגיע למסקנה, שהם אינם עומדים תחת ההגדרה של "נסיבות מיוחדות ונדירות המחייבות פטור ממיכרז", וסירב לחתום. עיריית יהוד לא התייאשה, ובאוגוסט 1997 הגישה לשר האוצר החדש, יעקב נאמן, את אותה בקשה. נאמן חתם. ראש העירייה דאז, שלמה בקשי, הסביר למבקר, שהוא אישית לא היה מודע לכך שהחברה שהעסיק בכסף מלא עובדת גם למען מצלאווי, וכי במתחם הגובל אין לעירייה זכויות, ולכן מינהלת הפינויים רשאית היתה לפעול מטעם חברת הבנייה. מממצאי הדו"ח עולה, שרק לאחר שהמינהל חתם על החוזה עם מצלאווי, ובסמיכות לתאריכים בהם חברת הבנייה נתנה ייפוי כוח למינהלת הפינויים, המליצה זו לעירייה לשנות את ייעוד המתחם הגובל ולצרף אליו את שלושת המגרשים שנועדו במקורם לצורכי ציבור, וללא מיכרז. בדו"ח נכתב: "מינהלת הפינויים, שהיתה הגוף המקצועי של העירייה לעניין הפינויים, ביצעה באותו זמן עבודות פרטיות עבור מצלאווי ופעלה לקידום עניינו בעירייה". המבקר מגדיר זאת כניגוד עניינים. מקרה שני המתואר בדו"ח הוא של פינוי מסעדה ששכנה על דרך ראשית במשך 35 שנה. המשא ומתן עם בעלי המסעדה נמשך כשלוש וחצי שנים, ובסופו הוחלט לשלם לבעל המסעדה 260 אלף דולר. תלונה שהגיעה למשרדי המבקר חשפה, שהמסעדה פעלה במשך כל השנים ללא רישיון, וחמור מכך - בית המשפט הוציא צווי הריסה כבר בשנות ה-60 על מבנה זה, אך הצווים לא בוצעו על ידי העירייה. ראש העירייה השיב בתשובה לשאלת המבקר, כי העירייה לא נקטה בצעדים לפינוי המסעדה ואף הוחל בהליכי רישוי. מבדיקת המבקר עולה, שראש העירייה "לא דייק במסירת העובדות וגם לא מסר את מלוא הפרטים, וכי מעולם לא ניתן למסעדה היתר בנייה". המבקר מציין בדו"ח, שלו היו העובדות המלאות מובאות בפני המינהל, הוא לא היה מאשר להשתתף בהוצאות הפינוי. עוד מציין המבקר בלשון עדינה: "לא יכול להיות שגוף ציבורי לא ימסור מידע מלא ונכון לגוף ציבורי אחר". בתום שנתיים מיום חתימת החוזה התברר לעיריית יהוד, שהקופה ריקה ולא נותר כסף לפינויים נוספים. המבקר מעלה את השאלה, מדוע חתמה העירייה חוזה למשך שנתיים עם מינהלת הפינויים אם היה ידוע מראש שיש בידיה תקציב מוגבל מאוד לביצועם. בתום פעולת המינהלת, שלא הוכתרה בהצלחה רבה, הודיע המינהל לעירייה שיהיה עליה לטפל ביתר הפינויים בעצמה, וזאת מאחר שהמינהל מנוע מלבצע פינויים בשטחים ציבוריים. לשם כך הועלו ארבע הצעות למימון עלות הפינויים ולשיתוף פעולה בין המינהל לבין העירייה. בין הכללים עליהם הוחלט, שהיטלי ההשבחה יהוו מקור למימון הפינויים, אפשרות נוספת שהועלתה היתה שינוי יעוד של מגרש ציבורי למגורים באמצעות פטור ממיכרז. באוגוסט 1999 מינתה העירייה ועדת פינויים חדשה ובה שבעה חברים, ברשות מ"מ ראש העיר דאז והיום ראש העיר, עוזי מאיר. ועדה זו הצליחה לבצע פינוי אחד בלבד. מסיכום שש שנות פינויים ביהוד עולה שפונו בסך הכל 12 בשטחי ציבור. 11 פינויים בוצעו על ידי מינהלת הפינויים, פינוי אחד בלבד בוצע על ידי העירייה.