חבל שהוא לא הולך עד הסוף

סרט הוליוודי על המתרחש מאחורי הקלעים של התעשייה ההוליוודית. גוון הריסון (זטה-ג'ונס) היא סופר-סטארית אופיינית. קיקי (רוברטס) היא אחותה הכנועה שמשרתת אותה בנאמנות אין קץ, אך מאוהבת בסתר בבעלה בנפרד (קיוזאק).

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") סבור, ש"על הנייר" יש כאן הכל: השקעה אדירה של משאבי כשרון; שתי "כוכבות-ענק כמו רוברטס וזטה-ג'ונס; קומיקאי בחסד עליון כמו קריסטל (...); קיוזק בתפקיד הגברי הראשי (...), מה עוד אפשר לבקש?"

נראה היה כי יש "סוף סוף סרט שיכול להרשות לעצמו הליכה בתלם לא חרוש; לנסות משהו חדש, גבולי, חצוף ומרענן", אלא שהחידוש הזה לא ממומש. אלקריב אף מקצין את הנקודה, בכך שהוא מוצא הקבלה בין הדילמה של תומס (קיוזאק) "שמתלבט בין שתי האחיות, לבין הדילמה של הסרט עצמו: במה לבחור - באפשרות המוכרת והממוסחרת, הכדאית כלכלית ומקצועית (דהיינו: לחזור לגוון). או להיות ספונטני, ללכת עם הלב ולבחור באחות השנייה, קיקי".

אלא שלא כמו תומס שעושה את הבחירה האמיצה, "הסרט עצמו מוביל אל הסוף הזה ומציג אותו באופן הקלישאי והצפוי ביותר". וכך, כיוון שהסרט "מרשה לעצמו לדבר לעתים קרובות בטון מורעל וציני כלפי הברנז'ה שייצרה אותו", סופו "הסכריני" צורם במיוחד.

ובכל זאת, על אף שהסרט "מיינסטרימי לחלוטין", אלקריב מוצא שהוא "מצחיק ברובו ולעתים גם מבריק", המשחק בו "מעולה" והבימוי "קליל וקולח".

דבורית שרגל (רייטינג") לא היתה מתנגדת, אם "אמריקה מאוהבת" היה מסתיים "בערך דקה אחרי שהתחיל". שרגל מאמינה בכוונות הטובות של קריסטל - "לצחוק על הוליווד בכל הרמות: מדמות הבמאי התמהוני (ווקן), דרך היחצ"ן התחמן (קריסטל), האקזקיוטיב חסר החמלה (טוצי), האסיסטנט הבור, ועד הכוכבים המפונקים והמופרעים, בעלי האגו המוגדל באופן מפחיד".

אלא שהתסריט "נקלע לכל המקומות הבנאליים שאפשר לחלום עליהם" ואנו נותרנו עם "סיטואציות מופרכות", ועם "בדיחות שנעות בקיצוניות גדולה בין גבוה לנמוך, ולא מצליחות לחצות את הגבול ולהפוך מקומדיה לא אחידה לקומדיה שנונה".

נסים דיין ("גלובס") סבור שהסרט, שעוסק ב"אופן שבו הקולנוע האמריקני רואה עצמו" ואשר "מראה את קרביה של התעשייה, הוא סרט הוליוודי פר-אקסלנס".

הסרט, "הקצבי, אינו אחיד ברמתו, אבל הוא מספק שעתיים נעימות למדי של מבט חייכני, שבע-מעצמו וקסום, על הוליווד ועל תעשיית החלומות שלה".

גם אני הייתי שם, ויצאתי בתחושה שזה סרט של "כאילו". סרט כאילו נשכני על הוליווד, אבל בעצם עשוי מאותם החומרים אותם הוא אמור לבקר והתוצאה היא סרט בנאלי וקלישאי להחריד.

בקיצור: התפעלות מהסרט - אין כאן. אבל יש מי שסבור שאפשר להעביר איתו שעתיים נעימות למדי, ויש מי שייחל שהוא יסתיים דקה אחרי שהתחיל.