בשם היהירות

"חוצה ישראל", א'-ה' 20:30, ערוץ 23

בין הדקה שבה נגמרת מהדורת החדשות של ערוץ 2, לדקה בה מתחילה "מבט", משודרת מדי ערב בערוץ 23 של הטלוויזיה החינוכית תוכנית ששמה "חוצה ישראל".

הרעיון העומד בבסיס התוכנית הזו ייחודי, כמעט מעורר הערצה: מול כל הכספות והפיספוסים, מראיין המנחה דב אלבוים אישי רוח, בשיחת אחד-על-אחד ארוכה ומעמיקה. בחירות המרואיינים כמעט אף פעם אינן בנאליות. לא תמצאו שם סופרים ידועי שם, אלא דווקא כאלו איכותיים, שלא הגיעו אל רשימות רבי המכר. נוספים אליהם חוקרים, משוררים, ציירים - בקיצור משדר אחד טוב, מול כל הצהוב.

ובכל זאת, "חוצה ישראל" היא תוכנית בלתי נסבלת, משום שהיא נבנית אך ורק על המנחה שלה, וזה הוא אחד המרגיזים שיש. דב אלבוים, ואין דרך קלה לומר זאת, הוא מסוג המנחים שלוחצים לי מיד על כל הכפתורים. נכון, הוא נחשב לאדם צעיר ואינטליגנטי - עיתונאי מוערך בעבר, סופר מוערך בהווה. ובכל זאת, מי שצופה בו עלול לקבל את הרושם שמדובר באדם שלא משנה מול מי הוא עומד, תמיד הוא משוכנע שזה אינו ראוי להימצא איתו כלל באותו חדר.

אלבוים כמגיש, מקרין יהירות. שחצן מאילנה דיין, דן שילון ואמנון אברמוביץ', ושני ביהירות אולי רק לגבי גזית. היהירות הזו היא מהזן המתוחכם, והיא באה לידי ביטוי בעיקר בדרך שבה הוא קושר שיחה עם אורחיו. אלבוים אינו יושב מול המרואיין בחזה נפוח. במקום זה, הוא קושר עימו שיחה המאופיינת בשפה מתיילדת ופשטנית, כאילו המרואיין אינו אלא ילד קטן, שהוא נאלץ לרדת לרמתו.

קחו למשל את התוכנית ששודרה אמש. אלבוים ראיין בה אשה מרתקת למדי, בשם חביבה פדיה - פרופסור, חוקרת קבלה, משוררת ואשה חרדית. על פניו, היה יכול המפגש הזה לייצר ניצוצות (אלבוים הוא חוזר בשאלה, ונושא הדת מרכזי בכתיבתו). ובכל זאת, שום דבר מרתק לא קרה בפועל.

פדיה הוצגה כאשה ש"כשהיא התחילה ללמוד את הנושא הזה של הקבלה, זה היה דבר איזוטרי כזה... כל מי שלמד את זה, חשבו שהוא התחרפן". אחר-כך הוא יצא בקביעה ש"הקבלה זה משהו כאילו לאנשים שהם פשוטים", ומשם כפי שניתן להבין, העסק רק הלך והידרדר. אלבוים התגמגם סביב עצמו, פדיה מצאה את עצמה מנסה לעשות סדר בשאלותיו, והתוכנית הלכה והתמסמסה אל סופה.

מי ששרד עד לקרדיטים, לא זכה בתובנות חדשות על נושא הקבלה, אבל לפחות למד להכיר טוב יותר את אלבוים. וגם אם לא, לא נורא. ביום ג' הוא שוב יגיש את "חוצה ישראל". בטוח שאפשר יהיה לעשות השלמות.