"אירמה לה-דוס", מאת אלכסנדר ברפור ומרגרט מונו, תיאטרון חיפה. נוסח עברי:
דורי פרנס; בימוי: רוני ניניו; תפאורה: איתן לוי; כוריאוגרפיה: מרינה בלטוב.
משתתפים: רמה מסינגר, דני שטג, אלי דנקר, אלברט אילוז, דוד קיגלר, סלים דאו,
אמיר קריאף.
המחזמר הנודע, שכבר הועלה בארץ כמה פעמים, על זונה טובת-לב וסטודנט שמאוהב
בה ומתחפש ללקוח זקן כדי לשמור אותה לעצמו.
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") לא מוצא כל שארם צרפתי בהפקה הזו. על אף שאפשר היה
לצפות לכך, כשהבמאי הוא בנו של "מי שביים את הגרסה הקודמת, כשפרנס מתרגם בנוסח
נסים אלוני(...) וכשבתפקיד הראשי שחקנית-זמרת בעלת כישרון וייחוד כמו רמה מסינגר".
אלא שהתוצאה "נטולת חן לחלוטין, ובחלקה השני אפילו דוחה. אין על הבמה שחקן
אחד המסוגל להשתעשע באירוניה ובקלילות עם ההברקות שבתרגום, ולא היה במאי שיגיד
למתרגם איפה הוא עושה שטויות. התפאורה והתלבושות הם בליל סגנונות ותקופות",
ו"בכל פעם שהבמאי מתאמץ להפגין מגע קליל, נהיה המופע יותר כבד ומייגע".
גם המשחק הוא לעתים "דוחה" ולעתים "מוזר", כשקריאף הוא "רגע של חסד בתוך ההמולה
המיותרת הזאת". שטאג בתפקיד הסטודנט והקשיש הוא "חולשתו העיקרית של ההצגה"
ומסינגר, ש"יש לה עוצמות קול ורגש של אדית פיאף(...) ויש לה חן והומור", אינה
מסוגלת "לשאת את ההצגה הזאת לבדה". הנדלזלץ מציין עם זאת שהקהל "אהב את זה",
וכנראה "שהעניינים בתיאטרון הישראלי הם בהחלט כרגיל".
אליקים ירון ("מעריב") לא מוצא כאן "משהו שלא ידענו", אבל "יש גם מרכיבים יפים
וטובים", בהם התפאורה, התרגום "העכשווי והקולח", אם כי ביטויים כמו "תצא בחוץ"
ו"הוא זכאי" נראים לו תפלים ומיותרים.
"ההפקה עומדת על כתפיה של מסינגר, והיא "מתוקה, מקסימה, שרה נהדר ומתנועעת
היטב", חבל "שאין לה פרטנר הראוי למידותיה. שטג מסורבל(...) ואם אין שיווי
משקל בתפקידים המובילים, ההפקה חייבת להידרדר".
הלהקה "חביבה" והבמאי "מוליך אותה "בצורה נאותה ובקצב נכון", אבל "בחלק השני
העניין מתחיל לייגע". הכוריאוגרפיה "מאכזבת", ויחד עם חולשתו של שטג "אירמה
באמת לבד. ולך תעשה מחזמר כהצגת יחיד".
שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") שולח את מי שידו אינה משגת לטוס לפריס להפקה
החדשה בחיפה, "שכולה הצדעה לשיק ולרומנטיקה של העיר האפלולית והקסומה". הכל
בה "שטותי, אבל מתוק והמוסיקה משלימה את התמונה עם אותה רוח מתוחכמת של השאנסון
הקלאסי".
הבימוי מתבסס על "התרגום המבריק של פרנס" ועל "השירה המרשימה של מסינגר", ש"מוכיחה
שוב שהיא שחקנית מחזות-זמר אמיתית, עם כל הכאריזמה שבסגנון הגדול מהחיים הזה".
בר-יעקב מוצא שהדבר בא לעתים "על חשבון המשחק הפשוט". כשמולה, שטג "אמין וסימפטי,
אבל הקול שלו חיוור מדי", במיוחד לידה.
הכוריאוגרפיות של בלטוב "רבות דימיון", וגם אם ההפקה "אינה סוחפת (...) זו
בהחלט רפרפת פאריזאית שיכולה להוציא אותך מהתיאטרון עם חיוך על הפנים".
בקיצור: התרגום מבריק ורמה מסינגר בתפקיד אירמה כריזמטית ורבת-חן. כל השאר
חלש. אז יש מי שהתאכזב קשות ויש מי שיצא מחויך, שגם זה לא מעט בימים אלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
