לפרק, למכור, להפריט

מחקר ממליץ לפרק את קק"ל, למכור את אדמותיה ולהפריט את הקרקעות שבניהול המינהל

"יש לפרק את קק"ל ולמכור את קרקעותיה מבלי להעבירן תחילה למדינה. מכירה זו תשתלב בהפרטת כלל הקרקעות שבניהול מינהל מקרקעי ישראל. התהליך יבוצע באמצעות רפורמה של המדיניות הקרקעית, שתפתח את השוק לתחרות ללא מחירי מינימום ומקסימום". זוהי מסקנת מחקרו של חוקר המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים בירושלים, דוד בלויגרונד.

עוד קובע המחקר, כי "אם קק"ל רוצה להתקיים כגוף פרטי העוסק באיסוף תרומות בגולה, ולהשקיע את הכסף בפעילות פילנתרופית למטרות רווחה, דת, חינוך וצדקה - יהיה עליה לשכנע תורמים שכדאי לתרום לה".

לטענת בלויגרונד, תדמית קק"ל כעוסקת בגאולת הארץ וכשומרת יערות המדינה וקרקעות הלאום מטעה. בפועל, עיקר פעילות קק"ל מתמקדת בנושאי פיתוח החקלאות, פיתוח תשתיות ומאגרי מים, שיקום נחלים, חינוך ועוד. נושאים אלה מטופלים במקביל גם על ידי מספר גורמים במדינה, בין השאר רשות הטבע והגנים הלאומיים, משרד התשתיות והחברה להגעת הטבע, ולכן פעילות קק"ל יוצרת כפילות מיותרת, שכולה ממומנת על ידי הציבור.

בלויגרונד מציין, שרוב תקציב קק"ל, כמיליארד שקל בשנה, נובע ברובו מתקציב המדינה, כתמורה להחכרת קרקעות קק"ל שנקנו באמצעות תרומות אזרחי המדינה ויהודי הגולה. לטענתו, מתוך כלל התקציב מושקעים ביעור כ-200 מיליון שקל בלבד, ורוב התקציב מופנה להחזקת מנגנון כוח האדם הגדול ולפעולות פיתוח שונות.

המחקר מגלה עוד, שלמרות תדמיתה של קק"ל כמי שמטפלת בשטחים הפתוחים, בפועל למעלה ממיליון דונם נמצאים בשטחים עירוניים. העובדה שקק"ל אינה מעוניינת למכור שטחים אלה מונעת את התפתחותו של שוק המקרקעין בישראל.

עוד טוען בלויגרונד, שכבעלים יש לקק"ל את כל הזכויות לנהל את קרקעותיה לפי השקפתה ועקרונותיה, ואין למדינה שום זכות להכתיב לה עקרונות פעולה. יחד עם זאת, קק"ל אינה יכולה לכפות על המדינה לפעול על פי עקרונותיה שלה, ולהמשיך את המדיניות הקיימת בשוק הנדל"ן, לפיה הקרקע נמסרת רק בחכירה ולא במכירה, דבר הגורם לתלות בירוקרטית במינהל מקרקעי ישראל, המנהל את אדמות קק"ל מאז 1961.

המחקר מכנה כאבסורד את דרישת קק"ל לקבל פיצוי עבור השטחים שנמסרו לפלשתינים במסגרת הסכמי השלום. לטענת המחקר, "המדינה מפקיעה אלפי דונמים מערבים ומעבירה את הבעלות עליהם לרשות הפיתוח, שמוכרת אותם לקק"ל במחיר סמלי.

"קק"ל מחכירה קרקעות אלה לאזרחים בכסף מלא, וכאשר המדינה מוסרת אותם לרשות הפלשתינית - קק"ל מקבלת פיצוי כספי מלא מהמדינה, לפי מחיר השוק של המקרקעין. על פי שיטה זו, קק"ל מקבלת קרקע במחיר סמלי, מרוויחה ממנה, ומקבלת פיצוי ממשלם המסכים שהיא נפרדת מקרקע זו", טוען המחקר.

המחקר מצביע גם על חוסר המתאם שבין מספר חברי קק"ל למספר נציגי הממשלה במועצת מקרקעי ישראל. בעוד שקק"ל היא בעלת 13% מקרקעות המדינה, נציגיה מהווים מחצית ממספר חברי המועצה. לטענת המחקר, כאשר התקבלו החלטות לטובת ככל הציבור, ניסתה קק"ל לטרפד אותן אם אלה נגדו את האינטרסים שלה.

המחקר מציין, שקק"ל התנגדה למסקנות ועדת רונן, רק משום שהמליצו להפריט את הבעלות על הקרקע בדרך של הענקת זכות בעלות מלאה לבעלי דירות בבנייה עירונית רוויה, ולצמצם את התלות הבירוקרטית של האזרח במינהל. לדעת המחקר, התנגדות קק"ל נבעה מכך שיישום ההמלצות היה עלול לגרום להפחתה ניכרת בהכנסות קק"ל ובשל כך לירידה בכוחה ובהשפעתה במועצת מקרקעי ישראל.

המחקר מדגיש עוד, שקק"ל היתה פטורה מתשלום מס הרכישה שבוטל ב-2000, היא פטורה מדמי השבחה, למרות שהיא נהנית מההשבחה שמבצעת המדינה, היא פטורה גם ממס הכנסה, וחוק חובת מכרזים אינו חל עליה. פטור זה מונע תחרות חופשית על פרויקטים ומעניק לקק"ל תנאים מועדפים על פני יזמים מהסקטור הפרטי.

טענות קשות מעלה המחקר נגד העובדה שרוב תקציב קק"ל מופנה לתשלום משכורות ל-1,900 העובדים, ובראשם הנהלת קק"ל, המנוהלת על ידי שני מנהלים עמיתים, שלמה גרבץ מהליכוד ויחיאל לקט מהעבודה. עלות שכרו של כל אחד מהם 125 אלף דולר לשנה. בנוסף לכך, מממנת המדינה הטבות מפליגות לנשיא קק"ל, משה ריבלין, שעלותן כ-245 אלף דולר בשנה.

לדעת המחקר, הסיבה היחידה שבגללה קק"ל שורדת, נובעת מכך שיש לה השפעה רבה על הממסד, התקשורת והשלטון במדינה. לקק"ל נציגות במליאת רשות השידור, ברשות לפיתוח הגליל, בחברה לפיתוח תל-אביב, במשרד החקלאות ועוד. סיבה נוספת היא השפעתה הרבה על המוסדות הפוליטיים במדינה, באמצעות תרומות לגופים פוליטיים.

קק"ל תרמה 500 אלף דולר להקמת המרכז למורשת בגין, וכן תרומות להקמת פארק על יד קבר הבאבא סאלי בנתיבות; תרומה לקבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, למכון ז'בוטינסקי, בית כנסת בבית שאן ועוד. טענת המחקר היא, ששליחי הקק"ל אוספים כסף עבור פרויקטים עירוניים, הכל על פי קירבתו של ראש הרשות לראשי קק"ל.

עוד במסקנות המחקר, להעביר את כל פעולות הייעור ושמירת הקרקע של הקק"ל לגוף אחד, כגון הרשות לשמירת הטבע והגנים, ולהעביר את פעילות החינוך, באם הן נחוצות, לשוק הפרטי. לדעת בלויגרונד, לאחר יישום כל ההמלצות כבר לא יהיה צורך להטריח את חברי הכנסת לבטל בחקיקה את כל פטורי המס השונים שניתנים כיום לקק"ל.

צרו איתנו קשר *5988