היא לא רוצה נסיך, רק סתם גבר נורמלי

"ונוס ביוטי" הוא סרטה הצנוע, המפוכח והאינטליגנטי של טוני מרשאל, שהפנימה לא מעט ממה שנעשה בסביבתה הקולנועית, ובראה משהו מקורי משל עצמה

המבט ששולח "ונוס ביוטי" על עולמן של הנשים הוא מבט נשי מובהק. הבמאית טוני מרשאל, שגם כתבה, לא אימצה את המבט הגברי, כפי שלעתים קורה אצל יוצרות אחרות, אלא ניסתה להתמודד עם עולם שפועל על-פי מנגנון אחר, נפרד, ואפילו הפוך.

הקומדיה המרירה הזאת (והצרפתים דווקא אוהבים לקרוא לסרטים כאלה קומדיות דרמתיות) עוסקת כמעט כולה בפעילות האנושית המתרחשת במכון יופי פריסאי. זה הכול. וזה הרבה בהחלט.

בול אוזייה, שחקנית ותיקה וכוכבת-עבר, מגלמת את בעלת המכון. איתה מככבות שלוש: נטלי ביי, רווקה שהסרט למעשה מספר את סיפורה; אודרי טאטו הצעירה, שהופכת לאהובתו של רובר חוסיין (המגלם אלמן מסתורי שאוסף אליו את העובדת המסורה הזאת); השלישית היא מתילד סנייה, המנוסה והפגיעה מעולמם של הגברים, אך לא מאבדת את התקווה למצוא מישהו שאולי יעניק לה את מה שנחסך ממנה עד היום. לא נסיך, גבר נורמלי.

אבל אלה כנראה אין בנמצא.

נטלי ביי, המגלמת אשה כבר לא כל-כך צעירה, אבל עדיין מושכת - מעניקה לדמותה גון טרגי משהו. העולם הגברי שמפתה אותה לא מצליח לגאול אותה מהשיממון הקיומי שלה. פה ושם מזדמן לה גבר, ביוזמתה. פעם היא מפלרטטת עם אהובה הקודם, שאותו פצעה פעם ברגע של חימה, ופעם מבצבץ אצלה זיק של תקווה, בדמותו של גבר צעיר ונמרץ שמחזר אחריה.

אבל גבר זה נרדף על-ידי אהובתו-לשעבר, שמוסיפה נדבך נשי מעניין למבנה הכללי של הסרט, ומדגישה את שבירותו של העולם הנשי, שמיוצג במכון היופי.

הנשים האלה אינן לבד. הקליינטיות מהוות חומר דרמטי בפני עצמו. אחת ממהרת, לפחות פעם בשבוע, כשהיא עירומה לחלוטין, אל מכונת השיזוף.

יופיה הפיזי המדהים מחפה על רפיונה הרגשי ועל הניכור שממנו היא מנסה לברוח. אחרת מבקשת להשאיר את חיי האהבה התוססים של פריס מאחוריה.

ואלה הן רק דוגמאות מיני רבות, והן גם לא באות כדי לשפוך אור או להדגיש את מצבן של הנשים העובדות. מרשאל כלל לא יוצרת אנלוגיה ביניהן. כל אחת עולם בפני עצמו, ואף לא אחת פועלת על-פי הסטריאוטיפ הנשי, שהקולנוע לרוב מעדיף. אין לאף אחת הצעה לסדר-יום חדש שנשים קובעות. פשוט אין.

השבירות של עולמן נובעת מחוסר יכולת אנושית בסיסית ליצור אלטרנטיבה לעולם אחר, אולי גברי, אולי בורגני. האולי הזה נובע מכך שמרשאל איננה מיליטנטית. ולכן, ככל הנראה, היא מוותרת מראש על התנגחות בגבריות הנבזית, כמו סרט נשי אחר ומוצלח לא-פחות, "השושלת של אנטוניה", ההולנדי.

נטלי ביי, שהרשימה ב"יחסים פורנוגרפיים", היא שחקנית רגישה באופן מדהים. כל ניד עפעף, כל תנועת יד, גוף או מבט, מעוגנים בתוך דיוקן מדויק, שאותו היא משרטטת בכישרון דרמטי משובח. אין שום דבר מיותר אצלה, וממילא דמותה היא הכובשת, המשכנעת והמרגשת ביותר.

האם הסרט הזה הוא יותר מסך כל מרכיביו? קשה לענות על השאלה הזאת. בסופו של דבר זהו סרט צנוע, מפוכח, אינטליגנטי, ועשוי בידי יוצרת בוגרת, שהפנימה לא מעט ממה שנעשה בסביבתה הקולנועית, ובראה משהו מקורי משל עצמה.

"ונוס ביוטי". תסריט ובימוי: טוני מרשאל. עם: נטלי ביי, בול אוז'ייה, רובר חוסיין