רק ב-ISRAEL

מחסל רוסי, שני כלבנים ומחצצר בעקבות הנאצי האחרון. סרט ישראלי פריקי שמגלה ארץ חדשה

מתישהו בעתיד. סוריה וישראל חותמות הסכמי שלום, ובמסגרתם מוסגר לישראל פושע נאצי, הנאצי החי האחרון, לצורך הבאתו למשפט. מיליונר ישראלי (חלק מהכסף מהשילומים שקיבל אביו, חלק עשה בהיי-טק), לא רוצה חזרה על הפיאסקו של שחרור דמיאניוק, סצנה כאובה מימי ילדותו, ולזכרו של אבא הוא שולח מחסלים, מלווים בחוליית-גיבוי, שיביאו לו את הנאצי לפסגת הר גבוה ברמת הגולן, חי (שני מיליון דולר בעת המסירה), והוא יחסלו.

אלה הן הדקות הראשונות של סרטו החדש של ארי פולמן "Made In Israel". מסגרת הסיפור מוכרת. החל מ"הביאו לי את ראשו של אלפרדו גרסיה" וכלה ב"מרדף חצות". המשימה, שהופכת לסרט מסע, הולכת ומסתבכת. בצוות הרודפים: רוצח שכיר קר-דם ונערתו, שני כלבנים שרוצים לעשות מכה, ולכל אלה יצטרף מחצצר, המתפרנס מנגינה ליד האנדרטאות לזכר הנופלים בקרבות ברמת הגולן. המחצצר וקריינית הרדיו המקומי בפס הקול הם אלה שמחלצים את המחפשים מסבך הכבישים באזור.

זהו סרט ישראלי פריקי, ששמו נועד כאילו לתת ממשות למופרכות מעשינו כאן. לחסל את הנאצי האחרון. הרי לכם פנטזיה ישראלית מעוותת שפולמן נותן לה חיים קולנועיים. ועוד מופיעים אצלו פרודיה על פולחני הגבורה נוסח הקרב בעמק הבכא, טקסי אבלים, פונדק דרכים א-לה אמריקה בלב המבצר הישראלי, והלקח הסופי, המוכרז תמיד באנגלית עילגת, ש"שנית שואה לא תהיה".

פולמן מתאהב בגימיק שלו - הנאצי האחרון - וסוחט ממנו התחכמויות, על גבול האי-נוחות, אבל אין בכך כדי לפגוע בקצב הדינמי, בכושר ההמצאה, בסיטואציות ובדיאלוג המבריק. ההשפעות הברוכות הן של טרנטינו והאחים כהן, ובולטת בסרט עבודת מצלמה מרהיבה של איציק פורטל, תוך שימוש באתרי צילום מדהימים, שטרם נראו בסרט ישראלי.

הרשימה אותי סצנה דרמטית-קומית בין הגיבורים, שאותה שתל פולמן בבונקר במעבה האדמה, ולאחריה סצנה רומנטית במבנה הרוס, שנראה כמו טירה ענקית שנפלה עלינו מאיזה סרט גותי, ואפשרה לפולמן ופורטל סחרורי מצלמה מרגשים. בחשבון נוסף, הסרט הזה הוציא מהרמה יותר ימי שלג מכל הקולנוע הישראלי לדורותיו - ובלי אף סצנת החלקה. 35 שנה אחרי הגעת כוחותינו, פולמן גילה לנו ארץ חדשה.