הפתרון באיילון: מעל הוואדי

במסדרון נתיבי איילון מאוחדות מספר תשתיות חשובות, שני מסלולי דרך מהירה (מס' 20), תעלת שיטפונות, מסילות ברזל, קווי חשמל וטלפון. לרכבת ישראל הוקצה רוחב של 16.7 מ' ברוטו, ומה שנשאר מספיק רק לשתי מסילות ולרציף נוח ביניהן. מתכנני רכבת ישראל העדיפו לבנות שני רציפי צד (במקום רציף אמצעי) וכתוצאה מכך פלשו אל תחום תעלת השיטפונות. היום עומדות לרשותנו שתי מסילות בלבד בקטע שבין תחנת ת"א מרכז (ארלוזורוב) לבין תחנת ההגנה (ליד שכונת התקווה), שתיפתח בקרוב.

אל תחנת ת"א-מרכז מוליכות כבר היום שלוש מסילות, ובקרוב יהיו ארבע מסילות: שתיים מכיוון צפון, בקווי חיפה-בנימינה-חדרה-נתניה-הרצליה; ושתיים מכיוון מזרח, בקווי כפר-סבא-ראש-העין-פתח-תקווה-בני-ברק. גם אל תחנת ההגנה יוליכו בקרוב ארבע מסילות: שתיים בקווי באר-שבע-אשדוד-רחובות-נתב"ג (ואולי גם ירושלים), ושתיים בקווי ראשון-לציון-חולון-בת-ים.

כלומר, מעתה יהיו ארבע מסילות בקצה הצפוני של נתיבי איילון (תחנת ת"א מרכז) וארבע מסילות בקצה הדרומי (תחנת ההגנה), ובאמצע - בין שני הקצוות - רק שתי מסילות. ברור כי מצב זה אינו רצוי, ויביא לעיכובים מיותרים לנוסעים בשני קצות הקטע ולבזבוז ההשקעות ברכישת רכבות ובסלילת מסילות. גם שרברבים אינם מחברים צינור של שני צול לשני צינורות של ארבעה צול בתקווה לזרימה מסודרת.

ברכבת ישראל הבינו בתקופה האחרונה את המצב המחמיר, ולפני כחצי שנה חושב שכר התכנון שיידרש להכנת התכנון העקרוני המוקדם להגדלת מספר המסילות. מכאן ועד לפתיחתן לתנועה של המסילות הנוספות הדרושות, דרך כל תהליכי התכנון, האישורים, התקצוב והביצוע, יעברו עוד כעשר שנים. רק השלמת התכנון המוקדם תארך כשנה וחצי, לפי הערכת המתכנן, ויש לנו בישראל, לצערי, היסטוריה של תהליכים ארוכים בהרבה מהאומדנים האופטימיים. גם רכבת ישראל, אשר ראויה לציון לשבח על פיתוח חסר תקדים של השירות לנוסעים, אינה יכולה לקצר את משך הזמן הדרוש לפתרון הבעיה.

עד לחילוצנו מהפקק הזה, ההולך ומתעבה, תגדל אוכלוסיית ישראל בכמיליון אנשים, רובם במרכז הארץ. הביקוש לנסיעות באיזור פקוק זה יגדל בקצב מהיר עוד יותר, כי היזמים הפרטיים (וחלק מהציבוריים) הבינו, שהמע"ר האמיתי של המטרופולין נפרש לאורך נתיבי איילון, ובקטע הפקוק דווקא.

כל זה מוביל למסקנה, שהכרחי ליצור שירות רכבתי יעיל במסדרון זה, אבל אנו שאננים. במדינות בעלות מסורת של "שירות ציבורי" היה מקום לבוא בטענות אל האחראים למחדל, אך בקצב החילופים המהיר של שרי תחבורה ובעלי תפקידים ברכבת ישראל, קשה לדעת מי נושא במרבית האשם.

להאשמות של מחדלים כבר התרגלנו: משבר המים, משבר התרופות, היכן הרכבות התחתיות או הקלות, רמה יורדת בחינוך ועוד ועוד. לעומת זאת, יהיה לנו קשה להשלים עם פתרונות שגויים אשר נולדים במצבים לחוצים. חוששני, כי בצר לה עומדת רכבת ישאל להשקיע זמן וכסף בתכנון ובביצוע של פתרון לא ראוי.

כבר לפני כ-30 שנה תכננו מהנדסים ישראלים, בהנחיית מומחי תחבורה מחו"ל, את עקרונות הפתרון:

א. להשתמש ברוחב הגדול של תעלת השיטפונות - 20 מ' - לתגבור מערכות התחבורה בנתיבי איילון ולכסות את התעלה בתקרת בטון מזוין, שעליה יסעו גם מכוניות וגם רכבות, בנתיבים ובמסילות חדשות.

ב. את מי השיטפונות של נחל איילון להוציא ממרכז המטרופולין ולהעביר ישירות לים התיכון במנהרה מתחת לגבעות יפו. לא ניתן לכסות את התעלה הקיימת בתקרה שתהיה הן בגובה מספיק להולכת מי השיטפונות, והן במפלס שיאפשר לרכבות שינועו מעליה לעבור מתחת לגשרים החוצים את האיילון.

פתרון רדיקלי זה לא זו בלבד שיכפיל את מספר המסילות ויוסיף נתיבים למכוניות, אלא גם יסלק את אימת השיטפונות מלב המטרופולין, בייחוד אם ישולב באגני השהיה של המים במעלה נחל איילון.

לעומת זאת, מציעים עתה ברכבת ישראל פתרון קצר ראות, שיוסיף רק מסילה אחת על השתיים הקיימות והמוגבלות. זוכרים את השרברב? וכיצד מוסיפים את המסילה החדשה? מזיזים "קצת" את מסלול N-B (המוליך צפונה) ומזיזים "קצת" את תעלת השיטפונות, הכול לכיוון מזרח, ובמרווח שייווצר בין התעלה המוזזת לבין המסילות הקיימות יוסיפו את המסילה השלישית.

גם אם יתגברו על המכשולים הפיזיים וימצאו תקציב להזזות היקרות האלה, עדיין מזדקרות, לדעתי, שתי שגיאות:

א. מסילה אחת (נוספת לשתיים הקיימות) לא תספיק למילוי הצרכים בקטע המרכזי של נתיבי איילון, שהוא עמוד השדרה של מערכת הרכבות בישראל.

ב. סכנות בטיחותיות חמורות תיווצרנה, כי המכוניות, הנוסעות במהירויות גבוהות צפונה בנתיבי איילון, יצטרכו לעקוף עמודים של גשרים משני צידיהם. עמודי הגשרים, החוצים את מסדרון האיילון, יישארו במקומם, אבל הכביש יזוז "ויעטוף" אותם תוך יצירת הפתעות, בלבול וסכנות לדוהרים מול העמודים בתוואי המתפתל של נתיבי איילון.

אני מקווה כי הקהילה התחבורתית תתעשת ותתגייס למימוש הפתרון המלא והבטוח. מותר לנו גם להמריא על כנפי הדמיון ולפנטז על קירוי המסדרון השקוע של האיילון (זכויות אוויר), שיחזק את המע"ר הצומח שם ויסייע במימון הפרויקט.

ועד אז? עד אז אין ברירה לרכבת ישראל, אלא להשתמש בפתרונות זמניים, כגון אלה שהציעו ההולנדים והצרפתים, ולהגדיל את קיבולת המסילות על-ידי שכלול מערכות האיתות והבקרה.

הכותב הוא מהנדס תחבורה, יו"ר התא לתנועה ולתחבורה באיגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות.