שופטת בית המשפט לענייני משפחה בת"א, טובה סיון, נעתרה לתביעה שהגיש בן נגד
אביו לפירוק השיתוף ביניהם בדירת מגורים, והורתה למכור את הדירה.
הורי התובע התגרשו בשנת 84'. הוסכם ביניהם כי התובע ייוותר בחזקת אמו, כי הנתבע
(האב) יישאר בדירה וישלם לאם מחצית משכר הדירה. האם התחייבה להעביר את זכויותיה
בדירה (הזכויות במחצית הדירה) לבן, התובע, וכך היא נהגה.
האב טען, כי חלפו 15 שנים מיום אישור הסכם הגירושין, תקופה במהלכה ישן התובע
על זכויותיו. בית המשפט דחה את הטענה, לאור נוסח סעיפים 6 ו-10 לחוק ההתיישנות
ולאור העובדה לפיה במרבית התקופה שחלפה היה התובע קטין.
אי נקיטת הליכים בידי האם לאורך 15 שנים לא מלמדת כי היא ויתרה על זכויותיה
בדירה בשמו של הבן.
"בדיני משפחה/גירושין", קבעה השופטת, "לא מוכרת עילה בדין המאפשרת שינוי תניה
ממונית שבהסכם אשר אושר על-פי חוק יחסי ממון וקיבל תוקף של פס"ד... בענייני
רכוש (ובענייננו - ויתור זכויות בדירה, אשר היו לאם, לטובתו של התובע), לא
ניתן לקרוא בהסכם הגירושין תנאי מכללא המאפשר פתיחת הדיון מחדש עקב שינוי נסיבות
לאחר הגירושין, כפי שטוען הנתבע, זאת מאחר שהסדרי רכוש בהסכמי גירושין נועדו
מטיבם להסדיר באופן סופי את ענייני הרכוש עובר לגירושין, ועקרון סופיות הדיון
שולט בהם".
כן נדחתה טענתו של האב, לפיה רכשו הוא ומשפחתו הנוכחית מעמד של דיירים מוגנים
בדירה, מכוחו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.
התובע ואמו עזבו את הדירה בעקבות אלימות של הנתבע כלפי האם. כידוע, הלכה פסוקה
היא, שבן זוג הנוטש את הדירה אינו נחשב כמי שוויתר על זכות החזקה בדירה רק
מכוח עזיבתו. הסכמת בן זוג לחזקה ייחודית של בן זוגו נקבעת רק משמובאות ראיות
פוזיטיביות לכך.
(תמ"ש ת"א 7270/00 קרני נ. קרני, פס"ד מיום 30.10.01. השופטת טובה סיון. בשם
התובע עו"ד דליה בם, בשם הנתבע עו"ד סיני שאלתיאל)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
