טלנובלה סינית

זו לא היתה הפעם הראשונה שוונג נחטף. שבע שנים קודם-לכן, ב-1983, נחטפו הוא ונינה יחד. היא שוחררה אז, כדי לארגן את תשלום הכופר בעבור בעלה. לאחר ששילמה 11 מיליון דולר, מצאה משטרת הונג-קונג את טדי וונג בריא ושלם בתוך מקרר בדירה מעופשת ב-Kowloon. נדמה ששמונת הימים שבילה בשבי לא השפיעו עליו באופן מיוחד, שכן, לאחר שחזר, מצא לנכון לגעור באשתו על ששילמה יותר מדי, ומהר מדי.

גם הפעם פעלה וונג לפי ההוראות, ושילמה יותר מ-30 מיליון דולר, כתשלום ראשון בעבור שחרור בעלה. אלא שהפעם הדברים התפתחו באופן שונה. החוטפים לא יצרו שוב קשר, וטדי וונג לא נראה מאז.

חקירת המשטרה המאומצת לא העלתה דבר, חרף מעצרם של 21 חשודים במעורבות בחטיפה, חלקם מהונג-קונג וחלקם מטייוואן. רק ב-1998 הודה אחד מהמעורבים בפרשה שטדי וונג נזרק לים הסיני הדרומי, לאחר שחלק מן החוטפים נבהלו למראה ספינת משמר סינית בקרבתם. לדבריו, זה קרה יומיים בלבד לאחר החטיפה. נינה סירבה להשלים עם העדות. היא מתעקשת שבעלה, "אדון וונג" כפי שהיא מכנה אותו, עדיין חי. בהיעדר גופה, קשה לסתור את טענתה.

ציניקנים היו ודאי אומרים שלנינה יש אינטרס ישיר בשמירה על מעמדו של טדי כ"מת-חי". כל עוד וונג אינו מוכרז כמת, אין ירושה. וכל עוד אין ירושה, הרי שמכוחו של ייפוי-כוח תקף, היא נותרת המנהלת היחידה של Chinachem ומחזיקה ב-90% ממניותיו של תאגיד-הענק - מה שמזכה אותה בתואר "האשה העשירה באסיה", ואחת הנשים העשירות בתבל. ה"מייל און סנדיי" הלונדוני טרח וחישב שהונה של נינה, המחזיקה גם בדרכון בריטי, גדול פי חמישה לערך מזה של המלכה אליזבת השנייה.

אלא שהעניינים קיבלו תפנית בספטמבר 1999, אז הכריז בית-המשפט באופן רשמי על מותו של טדי וונג, וסלל בכך את הדרך למאבק ירושה עיקש, בתום כמעט עשור של תמרונים לגאליים.

"המתוקה הקטנה"

רבים מתקשים להתייחס ברצינות לנינה וונג, שגם בגיל 64 מקפידה להיראות בציבור בחצאיות-עור אדומות ובנעלי פלטפורמה, כשצמותיה מזדקרקות לצדדים כאנטנות, ואחריה כרוכים כלב רועה גרמני העונה לשם Wei Wei וקוף מחמד. גם הכינוי הקנטוני שלה, Siu Tim Tim, "המתוקה הקטנה", אינו מוסיף לה נופך של אשת עסקים מכובדת.

לאחרונה אף הופיעה וונג בפסטיבל הספרים של הונג-קונג, בלוויית בובה מתנפחת שעוצבה בדמותה, במסגרת מסע לקידום המכירות של "נינה נינה", ספר קומיקס בסגנון יפני, המבוסס לדבריה על סיפור חייה.

אולם וונג מקפידה בדרך-כלל להתרחק מהחברה הנוצצת בהונג-קונג, ומגדירה עצמה כוורקוהולית ומתבודדת. בצעירותה למדה בבית-הספר לעיצוב פנים בניו-יורק, אך מאז היעלמותו של בעלה, היא חשפה כישרון עסקי מרשים, והצליחה לנווט את Chinachem לכיוונים נוספים, רווחיים במיוחד.

דווקא השקעותיה הראשונות - חברת תעופה בבייג'ין ופרויקט בניית מכוניות מאלומיניום בקנדה - כשלו, והיא הפסידה כעשרה מיליון דולר בכל אחת מהן. אבל בסך-הכול, מיום שנכנסה לנעליו של בעלה, היא הובילה את החברה לגידול עצום בשוויה. כאשר נעלם טדי וונג, הוערך ההון המשפחתי במעט פחות ממיליארד דולר. ההערכות כיום נעות סביב 3.5 מיליארד.

מאז שנינה שולטת בעניינים, הפכה החברה מכזו שעיקר עיסוקה בנדל"ן לכזו שקשת עסקיה נעה מביוטכנולוגיה ואינפורמציה טכנולוגית, עד בתי-קולנוע, לוויינים וטלוויזיה. חלק לא קטן מהם מתנהל מחוץ להונגקונג - בקנדה, באוסטרליה ובבריטניה.

בסין מייעצת וונג לקונגרס העממי הסיני, יחד עם עוד כמה ברוני נדל"ן הונג-קונגיים. היא גם השקיעה כספים במכרות, תיירות ומזון במעצמה המתעוררת, שלפני כארבע שנים השיבה לידיה את הונג-קונג. מלבד זאת תרמה וונג שבעה מיליון דולר כדי לסייע לשלוח בכירים וקציני צבא סינים ללימודים בהרווארד, ו-50 אלף דולר לטובת שימור מקום-הולדתו של נשיא ארצות-הברית הקודם, ביל קלינטון. ללא ספק, וונג מצטיירת כמי שמחשבת כמה צעדים קדימה.

אבא דין-שין כועס מיד לאחר הכרזת בית-המשפט על פטירתו של בעלה, הציגה וונג בפני בית-המשפט מעטפה חתומה, ובה צוואתו של טדי. לטענתה, היא הופקדה בידיה למשמרת על-ידי טדי עצמו, לאחר שנפל מסוסו בעת רכיבה, כחודש לפני חטיפתו ב-1990. המעטפה הכילה מכתב בן ארבעה עמודים, והוא היה חתום על-ידי טדי, ועל-ידי אחד המשרתים, ששימש כעד. המכתב היה כתוב בשפה סנטימנטלית, ונעשה בו שימוש במשפטים כמו "One life, one love" ו"היא היחידה שאני הכי אוהב בכל העולם". "אחרי שאמות", נכתב שם, "כל רכושי, כולל גופי, יהיו שייכים לאשתי".

זה היה האות בעבור משפחתו של טדי וונג להסיר את הכפפות. מי שמוביל את המאבק מטעם המשפחה הוא וונג דין-שין (Din-shin), אביו בן ה-90 של טדי - ואולי היפוכה הגמור של נינה. איש עסקים ותיק, שהקים בשנחאי את Chinachem, שעסקה בחקלאות ובכימיקלים, עוד לפני עליית השלטון הקומוניסטי, והעביר את השליטה בחברה לבנו לאחר שהמשפחה ברחה להונג-קונג, ב-1949. דין-שין מלווה בסוללת עורכי-דין, דובר במבטא שנחאי כבד, ומסתובב גם בתוך אולם בית-המשפט הלוהט בכובע צמר לראשו, בשל הצורך לשמור על חום גופו.

במהלך הדיונים בבית-המשפט, שמתנהלים מאז אוגוסט השנה, טען דין-שין שהמסמכים שהציגה וונג מזויפים. הוא פרץ בצחוק רם כאשר הוקראו באוזניו חלקים מהצוואה. לדבריו, בנו היה איש עסקים קר וקשוח, ולעולם לא היה משתמש בשפה מצועצעת כזו במסמכים פיננסיים, בוודאי לא כאשר כל-כך הרבה כסף מוטל על הכף. אחותו של טדי, טרזה סון, שבעבר חלקה עם נינה חדר מגורים, טענה שלעתים קרובות ראתה אותה מתאמנת בחיקוי כתב-היד של בעלה. נינה, היא הוסיפה, תמיד התפארה ביכולתה לחקות מצוין את חתימתו של טדי.

עורכי-הדין הוותיקים של משפחת וונג הצביעו על העובדה שהמסמכים נכתבו בכתב-יד, וטדי חתם עליהם בסינית. טדי, הם אמרו, נהג בדרך-כלל לחתום את שמו באנגלית. כימאי סיפק עדות, שלפיה ייתכן שלא טדי היה זה שחתם על המסמך, מאחר שלהערכתו הוא נכתב לא לפני 1996, שנים לאחר היעלמו של המיליארדר.

נינה מצדה הציגה בבית-המשפט הצהרה חתומה של Tse Ping-yim, האדם שחתימתו מופיעה מתחת לחתימתו של טדי כעד היחיד לחתימת המסמך ב-1990. בהצהרתו מעיד Ping-yim שהמסמך כשר. מומחים מטעמו של דין-שין טענו שגם ההצהרה החתומה מפוברקת, אלא שהעד עצמו נפטר מסרטן בדצמבר 1999, בטרם נחקר על-ידי המשטרה.

"במזומן", כמובן סיפור חייה של נינה וונג יכול בוודאי לפרנס כמה ספרים וסדרות טלוויזיה. היא וטדי גדלו יחד בשנחאי לשתי משפחות שהיו קשורות בקשרי עסקים, והתאהבו זה בזו עוד בילדותם. ב-1955, כשהיתה בת 18, הרחיקה אחרי אהובה להונג-קונג, ושם נישאו השניים.

Chinachem החלה להתרומם רק בשנות ה-60, כשטדי החל להתמקד בעסקי מקרקעין ורכש אדמות בטריטוריות החדשות של הונג-קונג. הן נקנו בפרוטות מחקלאים, שלא היו מודעים אז לערך אדמותיהם.

לאחר זמן לא רב כבר שלטה Chinachem בכשליש מהשטח החקלאי באזור, כשבאותה עת החלו מחירי הקרקע להאמיר במהירות מסחררת, יחד עם גידול האוכלוסייה המהיר. החברה בנתה בנייני דירות בגודל בינוני, בעבור בעלי הכנסה בינונית, והפרויקטים הניבו לה רווחים עצומים, ורק גדלו משנה לשנה. ב-1988 הרוויחה החברה יותר מ-130 מיליון דולר משכר-דירה בלבד, ורכושו של טדי נאמד בכמיליארד דולר. האחזקות של Chinachem כוללות כיום יותר מ-200 משטחי הקרקע והמבנים המרכזיים ביותר בהונג-קונג, וכן אוסף של עסקי ספנות, בידור, תרופות ועוד.

ב-1997 אילצה ממשלת הונג-קונג את נינה האמביציוזית לסגת מתוכניתה לבנות את מה שאמור היה להיות הבניין הגבוה בעולם, גורד שחקים בן 108 קומות. הגברת וונג ביקשה לקרוא לו "מגדל נינה", והוא היה אמור להיות ממוקם בסמוך לשדה-התעופה החדש של העיר. עלות הבנייה היתה אמורה להגיע ל-1.3 מיליארד דולר. כאשר נשאלה נינה כיצד היא מתכוונת לממן את הפרויקט, היא השיבה "במזומן". אבל החיים לצדה של "המתוקה הקטנה" לא תמיד היו כה מתוקים. בבית-המשפט טוען דין-שין שבנו מחק את נינה מצוואתו ב-1968, לאחר שבלשים פרטיים הציגו בפניו תמונות שאישרו את חשדותיו שנינה מנהלת רומן עם גבר אחר. נינה הודתה בקיומן של "בעיות נישואין", אך היא מתעקשת שהן נפתרו לפני שנים רבות.

העניינים הרומנטיים הללו לא היו מקבלים משנה-חשיבות כל-כך הרבה שנים אחרי התרחשותם, אלמלא התעקש דין-שין שצוואה משנת 1968, שהתגלתה באורח-פלא בכספת של המשפחה, מעניקה לו, ולו בלבד, את השליטה ברכוש שהותיר אחריו בנו.

הצוואה נמצאה בכספת בבנק ב-1996, אחרי שבן-דוד של טדי דרש לפרוץ אותה בכוח, בטענה שאיבד את המפתח אליה. מי שהחזיק במפתח השני לכספת היה טדי עצמו, שבאותו זמן כבר היה שש שנים בחזקת נעדר. נינה לא היתה נוכחת בשעת פתיחת הכספת, אף שלטענתה היא אמורה להיות היורשת בפועל של רכושו של בעלה. מיותר לציין שהיא טוענת בתוקף שהצוואה שנמצאה בה אינה תקפה.

"הוא עוד יחזור"

במקביל לניהול המשפט, עורכת המשטרה חקירות בנוגע לזיוף מסמכים הקשורים לפרשה. בחודש אפריל נדונו שני עורכי-דין מקומיים לשלוש שנות מאסר, בגין ניסיון סחיטה מנינה וונג. הם דרשו ממנה 1.28 מיליון דולר בתמורה לדוח שיספקו לבית-המשפט, אשר יתמוך באותנטיות של חתימתו של טדי על הצוואה.

בינתיים, את Chinachem מנהלות חברות ראיית-החשבון פרייס-ווטרהאוס-קופר ודלויט-טוש, שמונו לשם כך על-ידי בית-המשפט. רואי-החשבון כבר הגישו תביעה אחת נגד נינה, בטענה שהחלה לדלל את מניות בעלה בחברה, ארבעה חודשים בלבד לאחר היעלמו.

בראש קבוצת עורכי-הדין המייצגת אותה, בחרה נינה להעמיד את מרטין לי, אחד מעורכי-הדין הידועים ביותר בהונג-קונג ומן הדמויות המזוהות עם תומכי הדמוקרטיה במדינה. עורכי-הדין שלה הצליחו להציג את דין-שין, שהעיד במשך 13 ימים על דוכן העדים, כעד לא מהימן במיוחד. הוא הודה בעישון אופיום בצעירותו בשנחאי, התווכח מעל דוכן העדים עם עורכי-הדין שלו עצמו, התקיף את נינה על חוסר נאמנותה לטדי, ובה בעת הודה שהוא חי עם פילגש.

נינה עצמה טרם העידה בפני בית-המשפט, והיא מסרבת להתראיין או למסור הצהרה כלשהי בעניין. בראיון שנתנה בעבר למגזין ההונג-קונגי "נקסט", היא הצהירה על נאמנותה הבלתי-מתפשרת לבעלה הנעלם. "נישואים שניים הם בלתי אפשריים", אמרה. "האם מישהו ביקש לצאת איתי? לא! אדון וונג יחזור, יום אחד הוא יחזור". ֲ