בית בוסל בצפת: דרושה תוכנית הבראה

בית בוסל, בעל עבר עשיר, כפי שיסופר בהמשך, נמצא כיום בבעלות משה חדייב, והוא במצב תחזוקה גרוע. המועצה לשימור אתרים פנתה לעיריית צפת בבקשה שתדרוש מבעל הנכס לשקמו, או שתפקיע אותו מידיו. עיריית צפת, הסתבר, אינה יכולה לעשות דבר להצלת הבית טרם יוכרז כמיועד לשימור. הבעיה היא, שאין בצפת, מהעתיקות שבערי ישראל - ועדת שימור. בעקבות הפנייה עיריית צפת הכריזה לאחרונה על הקמת ועדת שימור, שאמורה להתכנס לראשונה עוד החודש, ולהכריז על בית בוסל כמבנה לשימור.

הפעילות המיסיונרית בצפת

הרבה מאוד מאמצים השקיעו החברות המיסיונריות בארץ ישראל, וחלקה של צפת לא קופח. היו אלה מיסיונרים בריטים שהטביעו חותמם עליה: ה-L.J.S נוסדה בלונדון, ומטרותיה: לפעול בקרב היהודים, באשר הם. היו לה בארץ כמה מרכזים: ירושלים, צפת, יפו וחברון. מהם הסתעפו סניפים רבים אחרים. לצפת הגיעו ראשוני הנציגים של ה-L.J.S בשנת 1825, במהלך סיור בגליל. הזדמנות ראשונה לפעולה ממשית נקרתה להם בעקבות הרעש הגדול ב-1837. המיסיונרים הם שהגיעו ראשונים לעיר ההרוסה, כדי להגיש עזרה לנותרים בחיים. המשלחת הגיעה מביירות.

אולם, לכדי פעילות קבועה ניסו אנשי החברה להגיע החל משנת 1843. אם עד אז נשלחו מיסיונרים מירושלים לצפת לביקורים מקריים, הפעם דובר בהקמת תחנת משנה של ירושלים. נרכש בית שישמש כבית המיסיון, שהונהגו בו תפילות בעברית, וכן הוחל בהגשת עזרה רפואית. התחלופה בין המחזיקים במיסיון היתה רבה, אם בגלל מחלות ושאר בעיות אישיות, ואם בגלל לחץ והתנגדות של הקהילה היהודית, שלא הקלה את שהות המיסיונרים במקום. מלחמת העולם הראשונה שמה למעשה קץ לפעילות של ה-L.J.S בצפת. הבריטים, שנחשבו אז לאויבי העותומנים, התבקשו לעזוב, ולמעשה לאחר המלחמה לא חודשה הפעילות.

לצד ה-L.J.S פעל בצפת גם המיסיון הסקוטי, שהחל את פעילותו מאוחר יותר. לצד הסעד הרפואי שנתן התמקדה פעילותו בצפת בחינוך: פתיחת בתי ספר לבנים ולבנות. היהודים נטו לראות בכך גורם פחות מאיים, ולכן גם אפשרו זאת. פעילותו של המיסיון הסקוטי אף היא הופסקה במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך נתחדשה לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים. עד היום יש בעיר מבנים בבעלות הכנסייה הסקוטית.

גלגולו של בית בוסל

1867 - המיסיון האנגלי רוכש כ-8 דונם, השטח שעליו עתיד להיבנות בית-החולים.

1904 - חנוכת בית-החולים.

1914 - המיסיונרים מגורשים, המקום מוחרם ע"י הצבא התורכי ומשמש למגורי חיילים (לרבות טייסת גרמניה), למפקדה ולאורוות סוסים.

1919 - נציג המיסיון מקבל מן הבריטים, השליטים החדשים, את המבנים, והם משמשים כאכסניה לפליטים ערבים-נוצרים שהגיעו מלבנון.

1921 - האנגלים מעבירים את המבנים לידי המיסיון הסקוטי, וזה מקים שם את הקולג' הסקוטי - בית הספר התיכון של צפת.

1936 - בגלל המרד הערבי עבר הקולג' לחיפה. באגף הקטן משתכן סגן מושל מחוז הגליל ומשרדיו. נערכים "משפטים אדמיניסטרטיביים".

1942 - נבנית משטרת כנען, הקומפלקס מתפנה ומוצע למכירה, וקופ"ח הכללית קונה את הבית ומקימה בו את בית ההבראה "בית בוסל".

1948 - עמדה קדמית המגינה על הרובע היהודי.

1984 - נסגר בית ההבראה. תקופה מסוימת שימש מרכז קליטה לעולי אתיופיה, עד לנעילה הסופית.

עם חידוש הפעילות המיסיונרית בצפת, בשנת 1884, צורף לצוות המיסיון רופא קבוע. הדרישה לעזרה רפואית היתה רבה, והחלה להתגבש ההכרה שיש להרחיב את השירות ולשפרו. באפריל 1894 הגיע לצפת ד"ר אנדרסון, והתחיל לפעול נמרצות לבניית בית חולים. בסוף 1895 נשכר בית ברובע היהודי, למשך שלוש שנים, ובו נפתח בית חולים זמני קטן, שהכיל שש מיטות.

בית החולים נבנה על חלקת האדמה שנרכשה על ידי החברה עוד ב-1867, והיו לה יתרונות רבים: המקום מרוחק מן העיר, הצפופה והמעופשת, ועם זאת הוא במרחק הליכה קצר ממנה; משקיף אל ערוץ נחל כראל, המתחבר אל נחל עמוד; אוויר צח, נוף יפהפה ושקט. במארס 1898 תוכניות המבנה המרכזי מוכנות, וועד המיסיון שולח אותן לקונסול הבריטי בביירות, כדי שהנ"ל ישיג את ההיתר הדרוש. הכסף שהוקצב לבנייה היה 2,000 פאונד. בהמשך אושרה גם בניית בית לרופאים, בעלות של 1,100 פאונד.

הבנייה נמשכה עד 1904 (בניית החומה ובית השער נמשכו קצת יותר), וב-31 במאי נחנך בית החולים החדש ברוב עם. עלות הקומפלקס כולו הסתכמה בסופו של דבר לכ-4,000 פאונד, והתוצאה היתה מרשימה למדי, כפי שנרשם בזמנו: "בביה"ח היה מקום ל-40 חולים. בקומת הקרקע שתי מחלקות מאווררות לגברים וחדר ניתוח מואר, עם שולחן ניתוח מודרני וכלים לסטריליזציה. בקומה השנייה נמצאת מחלקת הנשים. בצד השני נמצאים מגורי האחיות. בקומה העליונה מצויים מגורי המשרתים בבית החולים. במרתף נמצאים המטבחים - כשר ולא כשר, וכן חדר האוכל של האחיות. במקום שעון נאה ומיוחד הממוקם בעמדה חשובה ביותר בבניין, וכן הפטנט המודרני של מנגנון מים חמים, אמצעי החוסך כוח עבודה רב. ככלל, הרושם שעושה בית החולים הוא של מיקום מצוין ובנייה טובה מאוד".

הבתים נבנו מאבני גיר מסותתות, כמנהג המקום. רוב החלונות מרובעים, ורק משקופם העליון קמור. המבנה מצטיין בחלונות רבים. למבנה גג רעפים, ובבניין הראשי כרכוב ועליו השעון. לטקס הפתיחה הגיעו אורחים רבים ממיסיונים אחרים בארץ. קאדי מן המוזמנים נשא תפילה בערבית לשלום השולטן. בדיווח על התקרובת שהוגשה למוזמנים מודגש שהוכנו גם עוגות כשרות עבור האורחים היהודים שהגיעו עם הקונסול האוסטרוהונגרי מיקלסביץ.

בית החולים סיפק את שירותיו חינם, והנזקקים היו יהודים וערבים כאחד, מצפת ומן הסביבה. בשל הפעילות של המיסיון הרפואי האנגלי, וכתוצאה מבניית בית החולים, בחר המיסיון הסקוטי להתמקד בעיקר בחינוך וכך פחתה התחרות בין שני הגופים. לעומת זאת, גברה ההכרה אצל היהודים בצורך לספק שירותי בריאות "כשרים" חלופיים.

בשנת 1907 החלה בניית בית חולים יהודי, במימונו של הברון רוטשילד, בשטח שנקנה לצורך זה שנים קודם לכן. הבנייה נמשכה עד 1910, ובסיומה התנוסס, כמעט מול בית החולים המיסיונרי, מבנה גדול שיועד לשמש בית חולים יהודי, והוא פעל במקביל לבית החולים של ה-L.J.S במשך כשנתיים.

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוחרמו שני המוסדות על ידי התורכים. בית החולים רוטשילד היה בחלקו הגדול לבית חולים צבאי, ובית החולים של המיסיון שימש למגורי חיילים, מפקדה ואורוות לסוסים. מעדויות של ותיקי צפת ניתן ללמוד, שתקופה מסוימת שוכנו במבנים טייסים גרמנים, כנראה אנשי אחת הטייסות הגרמניות שעשו בארץ בימי המלחמה.

אנשי המיסיון התבקשו על ידי התורכים לעזוב את הארץ, בהיותם נתינים של אויבי האימפריה העותמנית. הכומר בן ציון פרידמן ובני משפחתו נשארו בצפת, אבל הצוות הרפואי של בית החולים, בראשות ד"ר אנדרסון, עזב. באוקטובר 1918 הגיעו הבריטים לצפת והשתלטו על המבנים של L.J.S, בהם בית החולים, והשתמשו בהם לצורכי הממשל הצבאי. בדצמבר 1919 הגיע לצפת נציג המיסיון, האדון נילנד, וקיבל לחזקתו את הרכוש. בשנת 1920 בערך שב לצפת ד"ר אנדרסון, ואליו הצטרף כעבור זמן קצר רופא נוסף, ד"ר קורבט, במטרה לחדש את פעילות בית החולים. באותו זמן שימשו המבנים כאכסניה לפליטים ערבים-נוצרים שהגיעו מלבנון. הניסיונות לחידוש הפעילות נתקלו בבעיות חמורות: בית החולים היהודי, שהופעל על ידי "העזרה המדיצינית - הדסה", דהיינו גוף גדול ומנוסה, שמנהל את בית החולים מאז 1918; הקהילה היהודית בצפת, שעברה תקופה נוראה בימי המלחמה, התדלדלה מאוד, והכדאיות בהשקעת מאמצים כה רבים היתה מוטלת בספק; שיקום בית החולים הצריך כספים רבים; התגלו סיבוכים חוקיים ביחס לנכס.

בשל השינוי הדרמטי במצב הדברים והקשיים הרבים, החליט ה-L.J.S לוותר על התחנה הצפתית ולחדול מפעולתו בה. בשנת 1921 נמכרה התחנה לסקוטים, והללו שילמו 15 אלף פאונד עבור הרכוש. ה-L.J.S מפנה את צפת, מתרכז בפעילות בירושלים והזירה נותרת לסקוטים. המיסיון הסקוטי פתח במבני בית החולים לשעבר את הקולג' הסקוטי של צפת, שהיה פתוח לכל העדות. הקולג' היה למעשה בי"ס תיכון, ובו 5 כיתות. הלימודים התקיימו באנגלית, עם שיעורי ספרות עברית בעברית וספרות ערבית בערבית. הקולג' המשיך לפעול עד 1936, פרוץ המאורעות, עת עבר לחיפה, שם התקיים עד 1948.

ב-1942 נחתם חוזה למכירת הבית בין ה-L.J.S לקק"ל וקופ"ח כללית. במקום נפתח בית הבראה ע"ש יוסף בוסל, ממייסדי דגניה. במקום נבנו תוספות שהגדילו את יכולת הקליטה שלו, והוא קנה לו מוניטין רב. בגלל מיקומו האסטרטגי בכניסה לרובע היהודי, הוא שימש במלחמת העצמאות עמדה חשובה בהגנה על הכניסה לרובע. הבית תפקד כבית הבראה עד 1984. תקופת מה שימש כמרכז קליטה לעולי אתיופיה, וככזה נסגר. בית בוסל מחכה מאז לשיקום.

מתוך מחקרה של רבקה אמבון, החוג ללימודי ארץ ישראל, אוניברסיטת חיפה.