סיסקו של האנרגיה

המלצת SELL מפרודנשיאל, מחיקה של מעל מיליארד ד' בדו"חות הרבעון השלישי ותביעה ייצוגית שהוגשה לפני שבועיים קטעו כ-16 שנה של גאות בחברת האנרגיה אנרון

הסיפור של חברת האנרגיה אנרון הוא אחד הסיפורים היותר מופלאים שראינו בוול סטריט. אין לנו כמעט ספק שאיזה מפיק יעשה מהסיפור הזה איזה סרט. יש בו הכל, מתאוות בצע ועד תככים שרק בעולם הפיננסי (וההוליוודי) אפשר למצוא כמותם.

אנרון היתה מניה חביבה על המשקיעים המוסדיים והאנליסטים. מדובר על מניה בתחום האנרגיה, אבל היא התנהגה כמו מניה בתחום הטכנולוגי. היו לחברה מיוסטון, טקסס, כל הסממנים הדרושים להצלחה בוול סטריט. היתה לה הנהלה נהדרת וכריזמטית. היו לה מוצרים מצוינים שהביקוש להם רק עלה, והיה לה רקורד של מכירות ורווחיות מרשימים ביותר. מה עוד צריכה מניה?

ב-16 השנים שבין 1985 ל-2001, המניה עלתה מכ-3 דולרים ל-80 דולר, כמעט פי 27 או עלייה של כ-67% בשנה בממוצע, וזה בלי לחשב את הדיבידנד. ניסינו לחשב מה היה האפקט המצטבר של השקעה מחדש של הדיבידנד, 0.5 דולר למניה, לאותן שנים והפסקנו, כי שיעור הרווח של מי שהשקיע את הדיבידנד במניות לאורך התקופה היה פשוט אדיר, וחששנו שלא תאמינו שמדובר על חברה שפועלת בתחום משעמם כמו אנרגיה.

המשקיעים של אנרון, גם משקיעים מוסדיים, גם משקיעים בודדים ובמיוחד עובדי החברה, כמעט כולם, מהרגע שהשקיעו במניות הללו, נרשמו לתוכנית ה-DRIP של החברה, תוכנית שמשקיעה במניות את הדיבידנד בכל פעם שהוא מחולק.

אז למרות שהמניה ירדה משיא של כ-80 דולר בפתיחת השנה הנוכחית לשפל של 34 דולר בתחילת אוקטובר השנה, מעטים מהמשקיעים הוותיקים חששו. אחרי הכל, במהלך 2000, כאשר כל מניות הטכנולוגיה ואחרות התמוטטו, המניה עלתה ב-100%, ממחיר של 40 דולר בפתיחת 2000 למחיר של 80 דולר בסיומה. אז כמו רוב המשקיעים האמריקאיים הטובים, משקיעי אנרון התייחסו לשנת 2001 בסלחנות. בסך הכל, הנתונים שפורסמו בשני הרבעונים הראשונים של 2001 היו מצוינים, היכו את התחזיות, אז מדוע לדאוג? גם פיליפ מוריס ירדה, במהלך 1999, מכ-40 דולר ל-17 או 18 דולר, וחזרה, במהלך 2000 ו-2001, למחיר של 50 ויותר. אפילו את האסון בארה"ב עברה המניה יפה. למעשה, לקראת פרסום הדו"חות ב-16 באוקטובר, המניה עלתה.

ואז הם התפרסמו. האמת היא שכאשר הדו"חות יצאו וגם למחרת, ולמרות הודעת החברה שהיא מוחקת יותר ממיליארד דולר, המניה זחלה מעלה. מריל לינץ' העלתה את הדירוג, וגם אמצעי התקשורת הדגישו שללא המחיקה הזו, החברה היכתה בגדול את הציפיות. אבל, כשבוע לאחר מכן, כאשר המניה הפסידה עוד כ-4-3 דולרים, משהו שלא נחשב כמפולת אלא כתגובה למחיקה הגדולה ולחשש הכללי מכל הודעה כזו בוול סטריט שלאחר הפיגוע, באה קרול קאול, אנליסטית מחברת פרודנשיאל, והפתיעה את וול סטריט בהמלצת SELL על אנרון, המלצה בלתי מקובלת בכלל בוול סטריט אפילו בימים אלו.

רצינו להגיד מילה על עניין ההמלצות שנותנים האנליסטים. לתת המלצת SELL על מניה זה לא דבר פשוט בוול סטריט. SELL זה דבר נורא ואיום בוול סטריט, בייחוד אם ה-SELL הזה מגיע מבית השקעות בסדר גודל של פרודנשיאל. זה יכול להרוג מניה לתקופה מאוד ארוכה. מדוע? כי SELL אומר למשקיעים שמצב החברה (המניה) בכי רע, ואז הם פשוט בורחים מהמניה ואינם מעיפים מבט לעברה לאורך זמן כי ההנחה שלהם היא שברגע שהחברה הוגדרה כ-SELL, זה אומר שייקח זמן ממושך לשיקום.

לפיכך, המלצת SELL היא יוצאת דופן בגדול בוול סטריט, וכאשר היא נופלת על חברה כמו אנרון, "חביבת משקיעים" וכו', זה יותר בהלת אימים בקרב המשקיעים, והמניה, שהתחילה את אוקטובר על 34 דולר, סיימה אותו על 12.

את יום ו' האחרון סיימה המניה במחיר של 5 דולרים, והחזירה את המשקיעים הנאמנים לשנת 1989, כמעט 12 שנים אחורה. כמובן שהמלצתה של האנליסטית מפרודנשיאל לבדה לא היתה מסוגלת להפיל מניה כמו אנרון מ-34 ל-5. עשינו בדיקה קטנה אחורה וגילינו שלמרות שהאנליסטית נתנה המלצת SELL, הרבה אנליסטים אחרים לא הסכימו אתה ועם המלצתה, ורבים מהם אפילו טענו שמחיר התחתית לאנרון הוא בסביבות 30 דולר (הם אמרו זאת כשמחיר התחתית היה מתחת ל-30). מדוע? כי "מתחת ל-30 יש בתחום כמה חברות שינסו להשתלט".

כרגע, העובדה היא שיש חברה אחת שמנסה להשתלט, DYNEGY, חברה מתחרה מיוסטון, שבוחנת שוב את ההצעה שהציעה ב-5 דולרים, "כי נראה לה שהיא יקרה מדי".

כלומר, סיבה אחת לירידות החדות היתה המלצת ה-SELL.

בניתוח שלה, האנליסטית מפרודנשיאל גם העלתה את השאלה ממה נבעה המחיקה של 1.2 מיליארד דולר. ואכן, אנרון ציינה בדו"חות שהיא מוחקת את הכסף על "השקעה מסוימת", ולא ציינה איזה או מה. אבל אחרי מספר ימים ואחרי המלצת ה-SELL, התחילו לחטט ומהר מאוד גילו כל מיני פרשיות מוזרות שקשה מאוד להסבירן.

בתביעה ייצוגית שלפתע הוגשה נגד החברה ב-15 בנובמבר, נטען נגד החברה ונגד מספר בעלי משרות בכירות בה, כי הם פעלו ועשו כמה דברים מאוד אסורים. למשל, ניפחו ערכים של נכסים בחברה בלמעלה ממיליארד דולר במחצית השנה שקדמה לתביעה. המנהלים גם "שכחו" לדווח על כל מיני הסכמים שחתמו עם חברות קשורות וכו'.

התביעה הייצוגית הזאת הוגשה כמה ימים לאחר שהחלו להתרוצץ שמועות על חקירה של רשות ני"ע האמריקאית. רק זה היה חסר למשקיעים המסכנים.

באותם ימים התגלה עוד סיפור מעניין בחברה. לאחר פרסום הדו"חות והמחיקה הגדולה והמפתיעה, הודיע היו"ר, שהוא גם המנכ"ל שמוביל את החברה בהצלחה גדולה מאז שנת 1986, כי לאור התוצאות הוא החליט לוותר על חבילת שכר-בונוס של 60 מיליון דולר לשנה. זה קרה באמצע נובמבר, וכתוצאה מכך, לזמן מה המניה התייצבה על 12 דולר, כאמור. "כל הכבוד לקנת לאי", אמרו המשקיעים על היו"ר, "כמו צ'יימברס, מסיסקו, מוותר על המשכורת", וחלק חזרו למניה.

אבל מיד לאחר מכן התגלתה עובדה מעניינת. מתחילת אפריל 2001 ועד סוף ספטמבר 2001, במשך שני רבעונים, מכרו בעלי מניות מובילים בחברה בראשות היו"ר לאי, מניות בכמות גדולה, 1.8 מיליארד מניות, ליתר דיוק. "אופס", אמרו המשקיעים כאשר הדבר נודע להם, "יש כאן בעיה". ואכן יש, הרבה יותר מכפי שהמשקיעים חוששים.

מה בדיוק עושה אנרון? אנרון פועלת בתחום האנרגיה, בעיקר בגז וחשמל. ראשית, היא מעבירה גז ללקוחות סיטונאיים וקמעונאיים בכל רחבי ארה"ב ובחלק גדול של העולם המערבי. החברה מייצרת חשמל ולאחר מכן מעבירה את החשמל בעיקר באזורים הצפון מערביים של ארה"ב, ולאחרונה נכנסה גם למדינות אחרות ברחבי העולם. החברה בונה ומתפעלת תחנות כוח להפקת חשמל. החברה גם מספקת ללקוחותיה מערכות תקשורת לצורך זה. יש לחברה פלטפורמות לתקשורת על פס רחב, ולצורך כך הקימה תשתית אופטית מרשימה ביותר, אחת המערכות האופטיות המובילות בעולם ומדובר במערכת גלובלית.

לאנרון יש חברה בת, אוזוריקס שמה, שפועלת בתחום הפקה וחלוקה של מים, וגם היא פועלת בכל העולם. החברה פעילה בגדול בתחום האקולוגי, בעיקר בתחום האנרגיה האלטרנטיבית. היא מקימה ומפעילה תחנות רוח לייצור אנרגיה, למשל. אבל יותר מכל, החברה, תחת הנהגתו של קנת לאי, הצליחה להפוך את מוצרי האנרגיה ל-COMMODITIES והיא המובילה בתחום.

הרווחים הגדולים של החברה נובעים, למעשה, מתיווך מוצרי אנרגיה. החלק המוביל מתוך המכירות של 180 מיליארד דולר בא מתחום התיווך. מסתבר היום, שגם למצב הנוכחי הגיעה החברה בגלל התיווך הזה, ההפסדים באים משם. מה זה אומר? למשל, כאשר גז הופך לסחורה רגילה, כמו תחתונים או סויה, המתווכים אוספים מלאים במחירים שנראים להם נמוכים (משקיעים במלאי) על מנת לשווק את הסחורה הזאת, מהמלאי, במחיר גבוה בהרבה. מי שיודע "לשחק" על המחזוריות של הסחורה ושל התחום יכול לעשות הרבה מאוד כסף, ולאי נחשב לגדול המומחים בתחום. משהו כנראה השתבש בשנה האחרונה, למעשה בחודשים האחרונים.

יותר מכך, אנרון גם פיתחה שיטה בה ההוצאות נרשמות מחוץ לדו"חות המתפרסמים OFF BALANCE SHEET, ובאמצעות השיטה הזאת, כל עוד מחירי הקנייה נעשו בהתאמה למכירות, הרווחים היו גדולים בהרבה מאשר אילו היו הולכים בדרכי החשבונאות הרגילה.

התהליך הוא כזה: אנרון מקימה שותפויות מוגבלות למטרה ספציפית שמגייסות כסף גדול עבור אנרון. את הכסף מגייסים בקלות ממשקיעים מוסדיים ופרטיים גדולים כיוון שאנרון שמה ערבות על הכסף. אנרון היתה מדורגת AAA, ולכן לא התקשתה לגייס. ערבות של אנרון היתה כמו ערבות של ממשלת ארה"ב, כמעט. אנרון, כאמור, ערבה לחובות של השותפות, אבל אינה מציגה אותם בדו"חות שלה. זה "חוב שמחוץ למאזנים". איש לא ראה סכנה בדבר כזה כיוון שחברה כמו אנרון תמיד היתה מסוגלת לגייס הון עצמי באמצעות מניות. חברות אין ספור גייסו כספים OFF BALANCE SHEET, ואיש לא בדק את השפעת הכספים הללו על מצב המאזנים. זה עבד כל עוד השוק עלה והביזנס עלה.

מתי דבר כזה מתגלה? יותר נכון, מתי בכלל שמים לב לדבר שכזה? אחת משניים. או שהמצב בבורסה ובתחום נעשה רע, או שמישהו מנסה לקנות את החברה או להיכנס כמשקיע גדול. במקרה של אנרון שני הדברים קרו יחד. גם מחירי הסחורות, גז וחשמל, התמוטטו (כנגד שווי המלאים) וגם באה דינג'י והחלה לעשות בדיקה נאותות לצורך הצעת הרכש שלה. מסתבר שאם יקנו את אנרון ויכניסו אותה לתוך דינג'י, יצטרכו להזרים 1.5 מיליארד רק כדי לשמור על דירוג החובות של החברה המשותפת. כלומר, לאנרון יש חובות בחוץ אפילו מעל ומעבר למה שאותה אנליסטית העריכה.

"אנרון מונפה יתר על המידה", אמר השבוע קנת לאי, היו"ר, "הדברים התגלגלו בצורה שלעולם לא הייתי מצפה שיתגלגלו. המצב בשוק הרבה יותר גרוע מכפי שחלמנו אי פעם".

עד לפני כשבוע, כאשר נשאל יו"ר דינג'י, אם הוא עדיין מאמין שקניית אנרון כדאית, הוא היה בטוח שכן. "חטיבת הסחר שלה לבדה שווה את הקנייה כולה", אמר צ'אק ווטסון. אבל ביום ו' האחרון הוא כבר לא היה כל כך בטוח, "נראה מה יגידו האנשים שלנו שבודקים", ענה היו"ר, והמניה צנחה ב-28% למחירה הנוכחי, 5 דולרים.

"התגלית", שקנת לאי וחבריו בעלי המשרות הגבוהות בחברה מכרו 1.8 מיליון מניות בחודשים שלפני התפוצצות הסוד הגדול, רק הוסיפה לכאבם של המשקיעים, שלא לדבר על "הוויתור" שעשה לאי על חבילת השכר שהוצעה לו על ידי החברה. "קבוצה קטנה של אנשים, בראשות היו"ר", אמר הקריין ב-CNBC, "מכרו מניות בשווי של לפחות 72 מיליון דולר, אז לא קשה, לאור מה שיודעים שאמור לקרות, לוותר על 60 מיליון".

השורה התחתונה היא שאנרון, בהנהגתו של קנת לאי, הצליחה להפוך מחברת אנרגיה אפורה ומשעממת לחברה עם דמיון ואהדה בוול סטריט. כל עוד הנתונים בדו"חות היכו את התחזיות, לאיש לא היה אכפת מה עושים בתוך הדו"חות ומה בחוץ. "15 שנה של הצלחה מרדימים גם את הדקדקנים ביותר", אמר הפרשן, "לא פלא שאיש לא שם לב לכל הסימנים שהיו ברורים כל כך".

אבל מה שאמר הפרשן אינו מדויק. רבים שמו לב למה שמתרחש באנרון, רבים עקבו מקרוב אחרי החברה. לא צריך לשכוח שמדובר על חברה שנחשבה גם כחביבת משקיעים וגם כחביבת האנליסטים. לומר שאנשים הורדמו לאחר שנים כה רבות של הצלחה זו שטות, שהרי החברה הזאת כמעט לא ירדה מהכותרות, ואותו אדם הנהיג אותה לאורך כל תקופת הגאות, למעלה מ-15 שנים.

קנת לאי, היו"ר, אינו טיפוס שאפשר להאשימו בנוכלות, חלילה. נכון שכתבנו, די בציניות, שקל לוותר על חבילת שכר של 60 מיליון דולר כאשר מרוויחים מאופציות כפי שלאי הרוויח, אבל יש הטוענים שלאי ויתר על השכר כאשר התגלה לו היקפה האמיתי של הבעיה. טוענים שלאי פשוט נבהל מגודלה ועוצמתה של הבעיה שלא ראה אותה מתקרבת. לאי גם לא היה המנהל היחיד שלא ראה את אשר קורה בשטח.

ה"ניו יורק טיימס", שחוקר את הנושא, טוען שלאי לא היה מודע לנסיבות שהביאו למשבר. לפי ה"טיימס", לאי המשיך לעשות את כל אותם דברים טובים שעשה עד 2001, את כל אותם הצעדים שהפכו את החברה להצלחה במהלך 15 השנים שבין 1986 ל-2000. הבעיה, בשנת 2001, היתה שהסביבה הכלכלית השתנתה, ולאי לא הבין זאת. "יכול מאוד להיות", אמר פרשן בניו יורק, "שההבדל היחיד בין מה שקרה ללאי באנרון לבין מה שקרה למנהלים כמו צ'יימברס בסיסקו הוא כמות המזומן בקופה. לאנרון", אמר הפרשן, "היה פחות מזומן מאשר לסיסקו, זה הכל. בדיוק כפי שצ'יימברס הודה שלא קרא נכון את השוק ב-2000, כך הודה לאי שלא קרה נכון את השוק שלו ב-2001".

דבר אחד נראה לנו שהולך ומסתבר מהמשבר הזה. למרות שכולם חששו ממנו, מעטים מאוד מבין המשקיעים, האנליסטים והמנהלים עשו משהו על מנת לשנות את המתקרב. במילים אחרות, כולם חששו שאחרי 10 (או 15) שנות גאות בכלכלה ובבורסה, צריכה לבוא "התאמה". אפילו קובעי המדיניות, ובראשם גרינספאן, חששו מכך, ומשבאה "ההתאמה" (ללא קשר לפיגועי ספטמבר 2001), הופתעו כולם, מהמשקיע הקטן ועד אלן גרינספאן. בדיוק מה שקרה לאנרון, בגלל חוסר ראייה נכונה של משבר האנרגיה (המשיכה לפעול כאילו אין משבר), במחצית השנייה של 2001, קרה לסיסקו במחצית הראשונה של 2000.

אפשר גם לראות הוכחה לאמת שבמחשבה הזאת במה שקרה לתוכניות חיסכון של עובדי אנרון, סיסקו, לוסנט, קורנינג או היולט פקארד, כולן חברות שבמשך שנים הפכו לשם דבר ביעילות, בהצלחה עסקית ובעלייה של המניות שלהן. רוב העובדים בחברות שנחשבו "להיטי המהפכה הטכנולוגית", שאנרון ללא ספק היתה אחת מהן, רק בתחום האנרגיה, הוא שרובם נמצאים היום במצב קשה מאוד מבחינת תוכניות הפנסיה שלהם.

מדוע? קחו למשל את עובדי אנרון, מהבכירים ועד הזוטרים. אנרון מעסיקה 21,000 עובדים שלכולם חילקה אופציות ובצורה נדיבה. אנרון הקלה על עובדיה את החיים בכך שהציעה להם אפשרות להשקיע את תוכניות ה-(401)-K שלהם דרכה. מה זה אומר? תוכנית ה-(401)-K לסוגיה היא תוכנית פנסיה אישית. מס ההכנסה של ארה"ב מכיר, כהוצאה פטורה ממס, מעל ומעבר להוצאות המוכרות האחרות, בסכומים מסוימים שהעובד יכול, להפקיד בחשבון אצל מנהל כספים, בנק או כל מוסד מוכר אחר. החשבון הזה צריך להישאר סגור עד גיל הפרישה של העובד. כלומר, מדי שנה יכול העובד להפקיד בחשבון הזה את הסכום שמותר לו להפקיד ולהשקיע את הכספים במה שהוא רוצה, אבל אסור לו למשוך כספים מהחשבון לפני גיל הפרישה.

אנרון התקשרה עם אחד מבתי ההשקעה הגדולים ופתחה חשבון (401)-K לעובדיה. 57% מהעובדים של אנרון השקיעו את כספי ה-(401)-K שלהם בחשבון שפתחה אנרון. אגב, אנרון, כמו כל חברה אחרת, תורמת סכום מסוים כנגד כל דולר שמכניס העובד לחשבון, וגם לה זה מוכר כהוצאה. אין הרבה חברות שאחוז ההשקעה של העובדים בחשבון ה-(401)-K דרכה כה גבוה.

בסוף 2000 היה שווי חשבון ה-(401)-K של אנרון מעל 2.1 מיליארד דולר, ומחצית מזה היו מניות של אנרון. החברות היחידות שהמצב אצלן דומה לזה של אנרון הן כל אותן חברות טכנולוגיה שהזכרנו, כוכבות העשור האחרון של המאה הקודמת.

מצד אחד אפשר לטעון שאנרון היא ש"דחפה" לכך, אבל העובדות מוכיחות שזה לא כך. למשל, לפני ארבע שנים רכשה אנרון חברת חשמל ותיקה בפורטלנד שבמדינת אורגון. מסתבר שחלק גדול מהעובדים שם מיהרו לשנות את הרכב תיק ה-(401)-K שלהם כך שיכיל אחוז גבוה של מניות אנרון. הם לא עשו זאת בלחץ ההנהלה. הם עשו זאת לאחר שנה או שנתיים של עבודה בחברה. הם האמינו שהחברה תמשיך לצמוח, בדיוק כפי שהאמינו עובדי סיסקו ולוסנט ובדיוק כפי שהאמינו כל האנליסטים והמנהלים של החברות האלו.

ה"ניו יורק טיימס", בכתבת תחקיר בנושא תוכניות ה-(401)-K של עובדי אנרון, שאל עובדים מאותה חברת חשמל בפורטלנד מדוע שינו את הרכב החסכונות כך שיכלול כמות כה משמעותית במניות אנרון, והסתבר שהעובדים באמת האמינו בחברה הזאת. למעשה, הנהלת אנרון שכרה מיוזמתה, בשבוע האחרון, מומחה שינסה לעזור לעובדיה בפתרון הבעיה הכאובה הזאת (אבל איך אפשר לעזור?). "אפשר לומר", אמר אחד ממנהלי החברה בפורטלנד לכתב ה"ניו יורק טיימס", "שרוב עובדי החברה, שהיה להם תיק השקעות הכי סולידי שאפשר היה למצוא עד השנה שעברה, נשארו, במקרה הטוב, עם מחצית מערך התיק בשנה האחרונה".

מה באמת צריך ללמוד מהסיפור הזה? ובכן, יש כאן ארבעה מתלמדים שצריכים להפיק לקחים. המשקיעים, האנליסטים, ההנהלות ורואי החשבון של החברות, ואולי נוסיף גלגל חמישי: הרשויות. האמת היא שלדעתנו אף אחד אינו אשם במה שקרה באנרון כפי שאף אחד אינו אשם במה שקרה בלוסנט. האשם האמיתי הוא הטבע האנושי שקשה לו להסתגל למצב והקושי להבחין שצריך להסתגל בעוד המצב לא השתנה. בסביבה בה פעלה אנרון ב-15 השנים עד 2001 כמה דברים הפכו לאקסיומות שאיש לא התווכח עליהן.

האם מישהו מהמשקיעים עשה טעות כאשר האמין בעתידה של החברה? לא. 15 שנה של ניהול מצוין, רווחים גדלים, מכירות גדלות וסביבת פעילות שמתרחבת ללא הפוגה עשו את שלהם.

מישהו, במארס 2000, האמין שלוסנט תעמוד על 5 דולרים למניה בתוך שנה ורבע? מישהו האמין שסיסקו תרד ל-12? מישהו האמין שאנרון תרד ל-5 דולרים? לא, לכן הן עלו עד היכן שעלו. האם ההנהלה עשתה את הטעות? יש אומרים שבגלל שלאי מכר מניות בחודשים שלפני המשבר, זה סימן שהיה לו ברור שהחברה במצב נואש. באמת? יכול להיות, אבל למה המניה עלתה גם כשהוא מכר? הרי לא מדובר במניה שהתחילה לפתע לעלות ומישהו ניצל את המצב. לבטח, כאשר הוא מכר, הציצו האנליסטים במצב החברה ולא חששו, שהרי הם השאירו את המלצות ה"קנייה" לכל האורך.

כפי שנראה כעת, לאי, להבדיל ממנהלים אחרים שקרה להם אותו המקרה ונתפסו (מאוחר יותר) כשלמעשה ידעו כל הזמן על התפתחות הבעיה, לא היה מודע לגודל הבעיה שלו.

מה לגבי האנליסטים? בדבר אחד מאשימים אותם כעת, "לא הייתם ערים לנושא המימון שמחוץ למאזן". מאשימים אנליסטים גם בזה שלא השגיחו כראוי מאחר שהתרגלו שהחברה הזאת "יוצאת מן הכלל".

מה לגבי רואי החשבון? ה"ניו יורק טיימס", במאמר מסוף השבוע, עוסק בנקודה הזאת במאמר תחת הכותרת "מסאן-בים ועד אנרון, המוניטין של אנדרסן בצרות". סאן-בים היתה מקרה עצוב של חברה אמריקאית מובילה שהתמוטטה, כנראה בשל ניהול כושל ומשחקים בדו"חות שכאשר התגלו, המניה התמוטטה. ספור ארוך ועצוב למשקיעים שאפילו ספרנו אותו בפרוטרוט בעבר. הרשויות תבעו את חברת רואי החשבון הענקית אנדרסן לא על סאן-בים, אלא על מה שקרה בחברת WASTE MANAGEMENT. העיתון המכובד רומז שגם במקרה של אנרון ישנן תופעות, שלא נעשו בצורה נכונה ורואה החשבון אחראי להן.

בדיקת רואי החשבון היא נושא לוויכוח מאז קמה הבורסה. לדעתנו גם כאן אי אפשר להאשים אף אחד. קחו למשל את תחום הכנת התשקיפים, הרי הכל כתוב שם, כל סיכון וכל דבר שעלול לפגוע במשקיע. אז מה? מישהו מתייחס להערות האזהרה? אם מישהו היה מתייחס, אז שום חברה טכנולוגית לא היתה מונפקת כי איש לא היה נוגע במניות. לא, רואי החשבון אינם אשמים. אז מי אשם? הרשויות? בטוח שלא. הרשויות הרי עושות ככל יכולתן להקפיד ולשפר את האינפורמציה הניתנת למשקיע. אז מה? אין אף אחד שאפשר להאשים? בטח שיש, את הגנים של כולנו, את תאוות הבצע, את הקושי להסתגל למצבים מיוחדים וכו'.

תראו מה קורה מאז 21 בספטמבר. אחרי כזו מכה שחטפו המשקיעים, הם הולכים ומעלים את הנאסד"ק ביותר מ-30% בחודשיים. לאורך החודשיים הללו יש ימים של ירידות. באה התקשורת ומסבירה שאת הירידות המשקיעים מנצלים על מנת "לצוד מציאות". על אילו מציאות מדברים כאן? הרי רוב מניות הטכנולוגיה, על סמך כל הנתונים הידועים, היו יקרות ב-21 בספטמבר, בנקודת השפל, לא פחות משהיו יקרות במארס 2000, נקודת השיא.

האנליסטים הפכו מאופטימיסטים במארס 2000 לפסימיסטים בספטמבר 2001, והמשקיעים קונים. המנהלים היום זהירים בהרבה משהיו בתקופת הגאות, והמשקיעים קונים. רואי החשבון עושים בדיוק את מה שהם צריכים לעשות. למה מחכים החכמים הגדולים שיש להם היום טענות? שרואה החשבון יצווח, "תעבירו את כל הנתונים שמחוץ למאזן פנימה"? אנחנו בטוחים שהם מיידעים את ההנהלות, אבל להנהלות מותר מה שמותר ואסור מה שאסור. מימון שמחוץ למאזן מותר. נכון, דרושה זהירות ודיווח הוגן למשקיע, והרוב הגדול של ההנהלות אכן עושות זאת, ותגידו לנו אתם ממתי מישהו שם לב לדיווח הוגן בשוק גואה?

בקיצור, כולם אשמים, ומן הסתם נישאר אשמים עד הודעה חדשה. אם רק אפשר היה לשכנע את אדם שלא יאכל את התפוח, אבל אז העולם היה נורא משעמם.

הכותב משקיע בניירות ערך שונים ולכן עשוי להיות לו עניין בחברות עליהן הוא כותב בטור זה. מערכת "גלובס" איננה אחראית לתוכן המאמר ואין לראות בו משום עצה ו/או המלצה לפעילות כלשהי בניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.

צרו איתנו קשר *5988