הילכת השיתוף ביחס לצדדים שלישיים: משנה מי חתם

שרה ומשה לויאן (להלן: "המבקשים") הם בני זוג נשואים המתגוררים יחד בדירתם. הזכויות בדירה זו רשומות על שם משה בלבד. לטענת שרה, היא זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף.

המבקשים נטלו הלוואה מבנק כרמל למשכנתאות בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק"). להבטחת החוב שיעבד משה את הזכויות בדירה. שרה לא חתמה על שטר המשכנתא. החוב המובטח לא נפרע, וברצון המשיב לממש את המשכנתא.

המבקשים עתרו לביהמ"ש המחוזי בת"א למתן פס"ד הצהרתי, לפיו יש למחוק את המשכנתא הרשומה על הדירה. התובענה נדונה בפני השופטת רות שטרנברג-אליעז.

אשר לשרה, טענתה היא כי השעבוד הרובץ על הדירה אינו תקין שכן הוחל שלא כדין על חלקה בדירה, על אף שלא חתמה על מסמכי המשכנתא. דירה קודמת שהיתה בבעלות בני הזוג נמכרה על מנת לסלק חוב לבנק, אך מעולם לא התכוונה להסכים לתוצאה דומה לגבי הדירה נשוא הדיון.

אשר למשה - לטענתו, לא הוסבר לו פשר השעבוד ולא הוזהר לגבי התוצאות הנובעות מחתימת מסמכי השעבוד. אי לכך, אין תוקף לחתימתו על מסמכי המישכון, ויש להורות על מחיקת המשכנתא.

המשיב אינו גורס כי לשרה זכויות בדירה הרשומה בשלמות על שמו של משה. יחד עם זאת, טוען הוא, כי שני המבקשים נטלו את ההלוואה, פרעו במשך למעלה מחמש שנים את תשלומי ההלוואה מתוך חשבון בנק משותף, ולא טענו עד כה את הטענות שהועלו לראשונה בביהמ"ש. לא זו בלבד, אלא שאף ביקשו להקטין את גובה התשלומים ונענו. לא ראוי למבקשים להמשיך ולהתגורר בדירה מרווחת באיזור יוקרה בעוד חובם למשיב תופח.

השופטת שטרנברג קובעת, כי משה לא הוכיח הטענה שלא ידע את פשר ההתחייבות אשר נטל על עצמו בעת החתימה על מסמכי המשכנתא. מדובר בבעל דין בקי בהילכות קבלת הלוואות בנקאיות, אשר ניהל יחד עם אחיו עסקים ענפים בענף מוצרי החשמל. אף אין זו המשכנתא הראשונה שהוא נזקק לה.

עוה"ד, אשר ייצג את החברה הקבלנית בעת מכירת הדירה למבקשים, העיד כי כאשר הוא מחתים על שטר משכנתא, הוא מוודא שהחותמים מודעים למשמעות התחייבותם.

לא זו בלבד, אלא שהתנהגותו במשך 5 שנים רצופות בהן עמד בתשלומי המשכנתא, בסכומים לא מבוטלים, מהווה ויתור על כפירה בתוקף המסמכים שעליהם חתם לצורך קבלת ההלוואה. הטענה כי כספים לא הגיעו לידיו אישית, אין בה כדי להועיל.

התוצאה הינה כי משה אינו זכאי להצהרה על בטלות או ביטול המשכנתא.

אשר לשרה - בין בני הזוג שוררים יחסי רעות ושלום. שרה הוכיחה, כי מדובר בדירת מגורים של המשפחה. די בנסיבות אלה כדי להפעיל את הילכות השיתוף החלות על בני הזוג. העובדה שהזכויות בדירה נרשמו על שמו של בן הזוג האחד בלבד, אינה מונעת שיתוף בנכס מכוח ההלכה.

הלכה זו מתפשטת אף אל צדדים שלישיים, החייבים לצפות את השיתוף בנכסים בין בני זוג החיים תחת קורת גג אחת, אף אם ביתם לא בורך בשלום. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר ביחס בנק-לקוח שעליהם חלות חובות אמון מוגברות. יתרה מכך, בראייה של תיאוריות כלכליות, הרי שבמצב עניינים כגון זה העומד לפנינו הבנק הוא מונע הנזק ו"המבטח" הזול ביותר.

שרה היא שותפה מלאה לחיים ולרכוש עם משה. מחצית הזכויות בדירה הן קניינה. בנסיבות אלה, לא היה מקום לרשום את המשכנתא אלא על מחצית הדירה. מה עוד, ששרה לא נתבקשה כלל לחתום על מסמכי המישכון, והדעת נותנת שהיתה מסרבת לעשות זאת, אילו נתבקשה. לא יהא מיותר לציין, כי דירה קודמת של המבקשים, אשר שועבדה לטובת בנק אחר, נמכרה בהליכי הוצאה לפועל.

דברים אלה מובילים לקבלת חלק מהסעד המבוקש. אולם, המשיב סבור כי המבקשים אינם זכאים לסעד שביושר, לאור העלמת האמת ושיהוי בפנייתם לבית המשפט. אכן - קובעת השופטת שטרנברג - הצגת העובדות בתובענה ובתצהירים עלולה להטעות. אולם, אין לראות את התנהגות המבקשים כחמורה עד כדי נעילת שער. היושר שואף לתוצאה צודקת, ונדרש שיהוי מופלג כדי למנוע תרופה במקום שהיא נדרשת.

התוצאה: תביעתו של משה נדחית.

תביעתה של שרה מתקבלת, במובן זה שהמשכנתא תימחק ככל שהיא נוגעת למחצית הדירה.

ה.פ 192/00, ביהמ"ש המחוזי בת"א.

השופטת: רות שטרנברג-אליעז.

בשם המבקשים: עו"ד שמואל סעדיה.

בשם המשיב: עו"ד איתן סגל.