תשוקה שחורה

בגלל זה אנחנו אוהבים אותך כל-כך, ניל. אנחנו ועוד הרבה מאוד אנשים שמוותרים אולי על שינוי, אבל אף פעם לא על תקליט חדש של ניל יאנג. הנה מגיע עוד אחד, "?Are You Passionate" , שונה כמובן מכל מה שיאנג עשה בעבר. שונה כמובן, בסיסית, מכל תקליט אחר שיצא וייצא השנה.

וייתכן שדווקא העובדה שמדובר בקול כל-כך ייחודי, איפשרה ליאנג לדלג בלי חשבון ב-35 השנה האחרונות בין ז'אנרים מוסיקליים, ועדיין להישמע 100 אחוז "ניל יאנג".

הנה, אם כך, התקליט החדש, שיר אחר שיר. הוא כבר בחנויות, אגב. רוצו לקנות אותו.

"You re My Girl" - לא תמיד מלאכים מתים מהר כמו פרפרים. לפעמים הם אפילו מזדקנים לגיל 56. השיר שפותח את "אר יו פשונאט" מבטא את הניגוד הזה במלוא תפרחתו. עוד הביטים הראשונים הנמרצים של הפתיחה מבשרים את חגיגת הנשמה השחורה שצפויה לנו, והנה מגיח מתוכם קול המלאך הנופל של ניל יאנג. בן 56 הוא נשמע תמים, זוהר, מרוסק, ומתמסר כמו נער המקהלה שנפל הרגע מגן-עדן.

"יו'ר מיי גירל" הוא שיר פרידה של אבא יאנג מבתו, שעוזבת השנה את החווה המשפחתית לטובת לימודים בקולג'. הקצב נוסע. הגיטרה מתוקה. ההרמוניות לקוחות מקליפורניה החולמת. הבס מנגן ישירות מלהיט סיקסטיז ישן של "סטאקס". ופה ושם מגיח האורגן ההוא של בוקר טי. ג'ונס, מנהיג "בוקר טי אנד דה אם ג'יז" האגדית, ושותפו של יאנג לעשיית האלבום.

"Mr Disappointment" - "גם הילדה שלי בת 16 כבר נוהגת במכונית", מספר בוקר טי, אייקון הנשמה של שנות ה-60, שמביע את התרשמותו מהשיר הפותח. ניל יאנג פגש לראשונה את "בוקר טי אנד דה אם ג'יז" על במת הסנטרל פארק ב-1993, באירוע מחווה לבוב דילן. להקת הקצב הסיקסטיזית, שבנתה את תהילתה כהרכב-הבית של חברת התקליטים "סטאקס" (אוטיס רדינג, ווילסון פיקט, סאם אנד דייב...) נבחרה ללוות את המופע, וניל יאנג, שהתארח בו, כל-כך נהנה לנגן איתם, שהוא לקח את מנהיג ההרכב לסיבוב-הופעות משותף. בשנה שעברה זה הגיע לכלל החלטה לעשות גם תקליט חדש יחד. אם כך, נוסע, אוהב, חולם, דואב, ויוצא לדוג על דרייב הבס הכל-כך מזוהה של דאק דאן ועל אורגן ההאמונד של בוקר טי. ג'ונס, כאשר את מתופף הלהקה המנוח משחק סטיב פוטס, ואת תפקיד ליין הגיטרה המלודי - "גיטרה שמנגנת כמו חטיבת נשיפה" (כך ניל יאנג) - של סטיב קרופר, ממלא... ניל יאנג.

"מיסטר דיסאפוינטמנט" נפתח, כמו רוב שירי התקליט, בגיטרה שמנגנת בדיוק, כמו פעם, את נעימת-הנושא, מפנה מקום לפעם הראשונה, כנראה, שניל יאנג שר נמוך, שוב, במסורת הנשמה הסיקסטיזית השחורה, קינה זקנה עטופה בצלילים האלגנטיים, המתוקים והליליים של להקת הקצב הגדולה משנות ה-60.

"Differently" - "ניל יאנג הגיע מהקאנטרי מיוזיק, אנחנו באנו מהבלוז. אבל באופן משונה אנחנו מנגנים אותו הביט", מספר בוקר טי. ג'ונס. "דיפרנטלי", רוק'נ'רול מידטמפו, חצי מסיבה, חצי נסיעה, חצי שיר חשבון-נפש, חוגג על הביט המשותף הזה.

"Quit" - לקוח ישירות ממצעדי ה-אר.אן.בי השחור הנפלא של אמצע שנות ה-60. הרגליים רוקדות, המלודיה כובשת בקלות, זמרות הרקע - אשתו של יאנג, פגי, והבת שנוסעת לקולג' - יותר טובות ממרגריטה ביום אוגוסט חם.

"Let s Roll" - מבוסס על ההודעה הטלפונית המוקלטת, המפורסמת, של טוד בימר. זה האיש שהתקשר לאשתו ב-11.9, בשנה שעברה, מטיסה 93 לפנסילבניה, ותיאר בפניה את מצב העניינים שם. הדיווח היבש ומילות-הפרידה הסתיימו ב"לט'ס רול", (שזה, בתרגום חופשי, יאללה זזנו), ביטוי שכיח, שהאלמנה מספרת שהוא השתמש בו בכל פעם שהיה צריך להוציא את הילדים לפיצה או לתקן את הברז. יאנג, שצפה באלמנה בטלוויזיה, היה משוכנע שבתוך שבוע יצאו לפחות עשרה שירים שנקראים "Let s Roll". כשהוא ראה שהזמן עובר וכלום, הוא כתב את הפאנק-רוק הכבד, הסמיך הזה. ובשקט גם תרם כסף לקרן על-שם המנוח.

"?Are You Passionate" - שיר-הנושא ואחד היפים והשוברים ביותר של הסט החדש. "האם אתה מלא תשוקה? האם אתה חי את מה שאתה אומר... האם אתה שלילי, בעולם שלא מפסיק לפנות נגדך...", שר-מדבר ניל יאנג בקול שממיס סלעים ובמלודיה שממיסה רשעים. עוד בלדה שכבר שמענו אלף פעמים בעבר, ושמשום-מה נשמעת שוב ושוב טרייה, הכרחית וריחנית כמו לחם חדש ונשיקה כשהיא יוצאת מהגרון הזה ומהגיטרה הזו.

"Goin Home" - השיר השונה של האלבום. ניל יאנג וה"קרייזי הורס", הרוקרית הקבועה שלו, רוכבים שוב בין ענני ווליום ואבק מהשום-מקום אל השום-מקום. איזה להקה הקרייזי הורס האלה. יש להקות שהיית מזמין בוודאי לנגן בלוויה שלך. אני, אם אפשר לסדר את זה, הייתי רוצה לשמוע אותם ביום האחרון של חיי, וללכת עם חיוך גדול על השפתיים.

"When I Hold You In My Arms" - בלדת-נשמה א-לה אוטיס רדינג. "When I Hold You In My Arms, It s A Breath Of Fresh Air", מתפנק ניל יאנג על האשה והילדה שלו. "When I Hold You In My Arms", הן עונות לו בקולות כאלה מתוקים וכאלה שאננים וכאלה יפים וכאלה אוהבים, שאתה אומר, וואללה, אם החיים של ניל יאנג הם אחוז אחד מהשיר הזה, אוףףףףףף, הבן-אדם בפירוש שיחק אותה.

באופן בסיסי, מדובר בשיר על הביטחון שבאהבת משפחה מול הכאוס שבחוץ. כמעט טרחני, הייתם אומרים. אבל היי, זה האיש שקנה חברת רכבות-צעצוע חשמליות ענקית ("ליונל טריינס") בשביל לפתח דגם מיוחד של רכבת חשמלית בשלט-רחוק, שמותאם במיוחד לבנו המשותק ולעוד ילדים רבים אחרים כאלה.

"Be With You" - וזה ניל יאנג שמנהל, עם אשתו פגי, בית-ספר סופר מתקדם טכנולוגית לילדים מוגבלים. "בי וויס יו" הוא שיר נשמה-פופ קופצני על התענוג הפשוט של יציאה לדיג עם מישהו/מישהי שאתה אוהב.

"Two Old Friends" - שני חברים ותיקים, המטיף ואלוהיו, נפגשים בגולדן גייט. "אני חולם על הזמנים", אומר המטיף, "שבהם אהבה ומוסיקה נמצאו בכל מקום. האם אתה רואה את זה מגיע?". "לא בני, הזמן הזה עבר", עונה הבוס, "יש דברים לעשות. העולם השתנה מאז פגשתי בך לראשונה..."

השיר הכי יפה לטעמי בתקליט. או אולי השיר שבשבילו היה שווה לעשות בכלל את התקליט, שמסתיים ב-"The Healer", קטע-תעופה פסיכדלי שחור.

רגע לפני שהפוטנציאל של להקת הקצב מגיע לשיא, ניל יאנג זורק למיקרופון משהו כמו, "כל מה שיש לי זה לב שבור, ואני לא מנסה להחביא אותו כשאני מנגן בגיטרה" - ועף עם הגיטרה והלהקה לעוד כמה דקות כאלה של מיצוי אמיתי, כן, מדבק, של הפוטנציאל הגלום במוסיקה. בחיים. בכלל. מה שתרצו.

ניל יאנג - "?Are You Passionate", הד ארצי