יום המונומנט הבינלאומי: המושבות שהיו לערים

לציון יום זה, מקיימים כמדי שנה ברחבי העולם יום עיון, העוסק בנושא הנבחר לאותה השנה. השנה, הנושא שנקבע על-ידי איקומוס הוא "שימור המורשת הבנויה של המאה ה-20". בצד הבנייה המודרנית, המתאפיינת בסגנון הבינלאומי של ת"א וערים אחרות, חשוב להתייחס גם למורשת הבנויה הכפרית, שמהווים שריד להתיישבות שרווחה בארץ החל מאמצע המאה ה-19, והיוותה בסיס לכל ההתיישבות העירונית והמדינה שבדרך.

איקומוס בחרו להתמקד בנושא זה בשל התפשטות הרס המבנים והמרקמים ההיסטוריים, על רקע הדילמות בין שימור לפיתוח במרכזי הערים, תופעה הרווחת בכל העולם. האם הדורות הבאים יכירו את ההתיישבות הכפרית רק באמצעות סיורים בתשלום במוזיאונים?

המועצה לשימור אתרים הקימה ברחובות 'מוזאתר' לתולדות הפרדסנות, בו יוכלו משפחות לבקר בבית אריזה משוחזר, לראות בריכת מים ולהריח תפוזים - וזו הדרך היחידה, כנראה, בה יתוודעו הילדים לסיפור הפרדסנות בא"י.

בעשרות השנים האחרונות, המצב החברתי והכלכלי הביא את האוכלוסיה לנטוש את צורת ההתיישבות הכפרית ולהחליפה במבני בטון ובמגמות עיצוב תעשייתיות. העובדה המדאיגה היא, כי כפרים היסטוריים כאלו ברחבי העולם עד היום אינם מתועדים ואינם מוגנים, בשונה ממונומנטים אדירים שנבנו בערים ההיסטוריות, כגון קתדרלות, ארמונות ומבני ציבור.

יו"ר ארגון איקומוס הבינלאומי, הארכיטקט הגרמני מיכאל פצט, טוען, כי חובה לעזור ולהציל את המסורת הייחודית הזו במיקומה המקורי, במתחם בו צמחה והתפתחה.

מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, אמר: "אנו רואים את התופעה הזו בכאב, גם לאור העובדה שכיום כבר יודעים בעולם ששימור מתחם היסטורי יכול לשמש מנוף להחייאת מרכזים עירוניים גוועים. קיים ניסיון מוכח ברחבי העולם, בו שומרו ושוקמו מבני תעשייה, תחנות רכבת ישנות, מבני משק, נמלים, האנגרים וכו', והותאמו לשימושים מודרנים שונים, בהם מגורים, מבני ציבור וחינוך, מוזיאונים, תעשייה ייחודית ועוד".

ומה קורה בארץ? חומי נובנשטרן, מהמועצה לשימור אתרים, סיפרה, כי "בארץ ישראל ראשית ההתיישבות התבססה על התיישבות כפרית-חקלאית, כאשר היישוב העירוני התמקד בארבעת ערי הקודש של היישוב הישן, ובתלאביב - העיר העברית הראשונה (שנוסדה ב-1909). עם תחילת העלייה לא"י, בשנות ה-50 של המאה ה-19, קליטת העלייה והצורך במתן פתרונות מיידיים לדיור הגבירו את הפיתוח העירוני.

"מושבות חקלאיות כמו ראשון לציון, פתח-תקווה ורחובות קלטו עלייה, אך התפתחותם הייתה לכיוון התפתחות עירונית, וכל הגרעין ההיסטורי של המושבה הלך ואיבד את עצמו לטובת הפיתוח העירוני. רק באמצע שנות ה-80, למעשה, הבינו חלק מראשי הרשויות שהעבר ההיסטורי של הערים הולך ונעלם, ויש לפעול להצלתו. כתוצאה מכך, הם החלו בפעולות שימור פיזי של השרידים, אך כל השטח הכפרי, הירוק - הלך ונעלם.

"ישנם מקרים מעודדים, כדוגמת ראשון לציון, בה המודעות הציבורית לנושא השימור ולפוטנציאל הרב הטמון בו (הכלכלי, חברתי ותרבותי) מביא את העירייה להשקיע תקציבים מכובדים בהחזרתו לחיים של מרכז העיר הישן, ושילובו במרכז החדש".

רבים ממרכזי ערים היסטוריות וערי נמל ברחבי העולם מייצרים דילמה עבור מתכננים, אנשי עסקים ורשויות. מצד אחד, עוברים מרכזי הערים תהליכי פיתוח ובנייה מואצים, כדי להתאימם לצרכים המודרניים של עיר. מצד שני, שימור הישן מייצר חזות עירונית ייחודית, המתקבלת מהמתחמים המשומרים.

במשך שנים נתפסו המרכזים הישנים כמרכזים שאינם ידידותיים לתושבי העיר ולתיירים. איזורים אלו נתפסו כמיושנים, חסרי ערך אסתטי ועיסקי ומזוהמים. בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי במעמדם של המרכזים והמרקמים הישנים, מתוך מטרה להחיות איזורים אלה, להחזיר אליהם את הציבור, ולחשוף את היתרונות שיש למרכז הישן לעומת מרכזי הקניות והעסקים שהוקמו בפרברי העיר. שינוי זה מושג בעזרת תכנון מחודש של המרכזים הישנים, המשלב שימור מבנים ומתחמים המייחדים את העיר עם פיתוח מואץ של תשתיות ושל מבנים לתפקודים עירונים מגוונים.

כיום, הרעיון הוא ליצור שילוב של הרקמה ההיסטורית במרחב העירוני המתפתח, כפי שמקובל כיום בעולם המערבי ההיסטורי, וליצור שילוב בין שימור השטח הכפרי בבנייה יותר נמוכה, כדי לשמור על אופיו הכפרי של המקום ועל הגוון המקורי.

מנהלת מחוז מרכז של המועצה לשימור אתרים, תמר טוכלר, טוענת, שמגמת שימור מרקמים היסטוריים חדרה זה מכבר גם לארץ, ובמסגרתה המועצה לשימור אתרים ליוותה מאבקים שהצליחו, כמו המושבה הגרמנית בחיפה, מזכרת בתיה, ראש פינה וזיכרון יעקב, ובימים אלו פרויקט דרום הקריה, נמל יפו ויפו עצמה.

"במקומות אלו, בהם הצליחו לשמור על מהות ההתיישבותית הראשונית, התאפשר למועצה לשימור אתרים, בשיתוף עם הרשויות המקומיות, משרד התיירות וקק"ל, לשמר ביתר קלות את האופי ההתיישבותי הכפרי, למרות שבשוליים, ההתיישבות היא בעלת גוון שונה, הן מבחינת כמות האוכלוסייה והן מבחינת הצפיפות.

"ישנה טענה רווחת, כי שימור מתחמים ניתן לעשות רק במרקמים היסטוריים כפריים בפריפריה, אך ההפך הוא הנכון: טופלו מתחמים היסטוריים שכאלו בת"א, כמו פרויקט לב-ת"א, רחוב שינקין ופלורנטין. במקום להרוס ולרסק את המתחם, בחרו להשתמש ברקמה הישנה, להכניס אוכלוסיה חדשה של צעירים, אומנים וסטודנטים. אין כל ויכוח לגבי הצלחת פרויקטים אלה. אנו מוצאים שההתנגדות העיקרית לשימור של בעלי נכסים פרטיים נובעת בעיקר מחוסר המודעות לפוטנציאל האמיתי הטמון בכך. כמו כן, קיימת בעיה שמדינת ישראל, בניגוד למדינות מערביות אחרות, לא ייצרה עדיין מנגנון כלכלי ראוי לסייע בשימור המבנים", אומרת טוכלר.

יו"ר איקומוס ישראל, גבריאל קרטס, אדריכל העוסק רבות בתחום השימור, ולזכותו יש לזקוף את פרויקט "דרך היין" בזכרון יעקב, את שכונת משכנות שאננים בבירה ועוד פרויקטים רבים של שימור, טוען: "למרות שחלקים גדולים של נוף א"י נוצרו על-ידי התיישבות חקלאית, רבים מהיישובים האלה התפתחו בהתפתחות שעברה כל המדינה, וקנה המידה שלהם השתנה כמעט ללא הכר. למרות זאת, העבר עוד לא נמחק, ועדיין אפשר להצילו, כיוון שיחד עם זאת, מגמות הפיתוח היו כאלה, שגרעיני היישובים הפכו ברבות הימים למרכזי ערים, ועדיין נשתמרו בהם רבים מהאלמנטים ההיסטוריים: הרחובות הראשיים, החאכורות וחצרות האיכרים. כיום קיימת מגמה לשימורם ושילובם במרכזי היישובים, כגון בזיכרון יעקב, גדרה, ראש פינה, מזכרת בתיה ואף בראשון לציון.

"עם זאת, המאפיינים החקלאיים הנשענים על הנוף החקלאי הפתוח שסבב אותם - הולכים ונעלמים, וזו הסיבה שיחד עם העיסוק בשימור המבנים, הסמטאות והחצרות, חשוב לראות את שימור המאפיינים שלהם בראייה רחבה יותר, ובאותם יישובים שקנה המידה שלהם עדיין נותר כיישוב חקלאי מובהק - כבר נעשים מאמצים לשמר בהם ולו באופן חלקי את המעטפת החקלאית, הכה חשובה לשימורם. כולנו צריכים להיות מאוד רגישים לאופן והצורה בה תוכתב הגדלתם של יישובים אלו - תהליך שאין מנוס מפניו", מסכם קרטס.

דוברת המועצה לשימור אתרים, ענת שכטר-טוינה, מוסרת, כי כיום, בעוד יש נכונות גבוהה מאוד מצד העומדים בראשי ערים כמו פ"ת ורחובות, לקדם את שימור המרקם ההיסטורי כחלק מתהליך פיתוח מרכז העיר, ונעשים סקרים מקיפים ומקודמות תוכניות - אנו עדיין נתקלים במינהל ההנדסה, שבדרכים שונות מטרפד תהליכים עירוניים חיוביים אלה. כיום אנו עומדים בערים אלה לפני מצב בו כבר מאוחר מדי, וכבר לא נותר מה להציל; לכן, על ראשי הרשויות לפעול בהקדם האפשרי להצלת הגרעין ההיסטורי של עריהם".