אנטנה בלי הקלה, על אנטנה בלי היתר

מה שקורה בבניין הזה מסמל, אולי באופן קיצוני, את הבהלה לאנטנות של חברות הסלולר בשנים האחרונות, עד להסדרת הנושא בתמ"א 36, על רקע הוויכוח שאינו נגמר בעניין הקרינה והבטיחות, מול הדרישה הציבורית לשיפור הקליטה; את אי הבהירות המשפטית לגבי הסמכות לאשר אנטנה; את הליקויים והאינטרסנטיות בוועדות התכנון בנוגע לאנטנות סלולריות.

תמ"א 36 אושרה לפני שבועות אחדים, אולם מזכירות הממשלה אינה מעבירה אותה להפקדה פורמלית ברשומות, עד לסיום המחלוקת באחד העניינים המרכזיים בה: השקיפות לציבור. ח"כ נחמה רונן טוענת, שבלחץ החברות הסלולריות הציבור יוצא נפגע מעקרונות תמ"א 36, שאינם מאפשרים את זכות ההתנגדות לנפגעים. בדיון בבג"ץ של רונן המליץ השופט מישאל חשין, לא להזדרז בהפקדת התמ"א לפני פסק הדין בשאלת השקיפות וזכות ההתנגדות. הבניין של בזק ברחוב בורלא 46 איננו גבוה, והוא נמוך מבתי הדירות הסטנדרטיים מסביב, שהם בני 8 קומות. על הבניין ניצב תורן אנטנה של בזק בגובה של למעלה מ-20 מטר. יש על הבניין שתי אנטנות עוקץ ותיקות של חברת סלקום, וגם חברת פרטנר קיבלה היתר לשתי אנטנות עוקץ קטנות על גג אותו בניין.

חברת פלאפון ביקשה להקים על אותו בניין אנטנה בגובה של 20 מטר. על פי עקרונות תמ"א 36 (הבקשה הוגשה לפני אישור התמ"א), מכיוון שהתורן עולה על גובה של 9 מטר ומדובר באיזור מגורים, בקשה כזו היתה חייבת להכנס למסלול של הקלה. ואמנם, רון חולדאי, כיו"ר הוועדה המקומית ת"א, פרסם כחוק הודעה בעיתונות על מהות הבקשה וההקלה המתבקשת, והזמין את הציבור להתנגד. תושבים בסביבה אכן הגישו התנגדויות לבקשה של פלאפון, בטענות של נזק בריאותי וירידת ערך הנכסים.

אחרי האנטנות של בזק, פרטנר ופלאפון, כל מה שהיה חסר להקמת "חוות אנטנות" על הבניין, היתה בקשה לאנטנה של סלקום. זו אכן באה, ומה שהתחולל סביבה לאחרונה, כאשר ההליכים הגיעו לוועדת הערר, מעורר שאלות.

סלקום ביקשה לבטל את שתי אנטנות העוקץ שלה על גג הבניין, ולהקים במקומן אנטנה בגובה 14.6 מטר, על התורן הקיים של בזק, על מנת לשפר את הקליטה באיזור.

על פי הודעת סלקום בוועדת הערר, באמצעות משרד עו"ד צלרמאייר: "עיריית תל אביב, הרשומה כבעלת הזכויות במקרקעין, נתנה את הסכמתה העקרונית להגשת הבקשה ואישורה, ולאחרונה אף נחתם הסכם מתאים בעניין".

כלומר, יש הסכם מסחרי בין סלקום לעירייה, בעלת הקרקע - דבר שהופך את העירייה לבעלת עניין, ומקרין על התנהגותה.

במסמך פנימי של מינהל הנדסה, שכותרתו "הצעה לדיון בוועדת המשנה", בעניין בקשת ההיתר של סלקום, נאמר, לגבי התורן המרכזי של בזק - זה שאליו רוצים להתחבר פלאפון וסלקום: "יצוין, שבתיק הבניין לא מצוי היתר לתורן הנדון"; ובסוף המסמך נאמר: "אין בהיתר זה כדי לאשר או להכשיר את התורן הקיים על הגג ללא היתר מעל גובה של 14.6 מ'".

בעברית פשוטה: האנטנה של בזק, ה"עוגן" לאנטנות הגדולות, הוקמה ללא היתר.

בהמשך המסמך נאמר: "לבקשה של חב' סלקום ההקלה לא פורסמה, אך עקב כך שהאנטנות מבוקשות על תורן משותף עם חב' פלאפון, ניתן להסתמך על אותו פרסום ולאחד את הדיון בשני התיקים".

ואמנם, בקשת סלקום לא פורסמה להתנגדות. למעשה, לא נערך דיון בבקשת סלקום תוך 3 חודשים כמתחייב, וסלקום ניצלה את זכותה החוקית והעבירה את הדיון בבקשה להיתר לוועדת הערר המחוזית.

אפשר להגיע למסקנה הבאה: עיריית ת"א, שהיא בעלת הקרקע, יודעת שלאנטנה של בזק אין כלל היתר, אבל היא מוכנה לחבר אליה עוד אנטנות גדולות, וגם נמנעת מלהודיע לציבור על הבקשה לאנטנה של סלקום. יש כאן משהו שנראה לא תקין, שהרי, לדברי סלקום, נחתם הסכם בינה לבין העירייה לגבי האנטנה, ולכן, ההימנעות של העירייה מלדון בבקשת סלקום עלולה להיראות כתרגיל, שמטרתו לגלגל את העניין לסמכות המחוזית, על מנת לרחוץ בניקיון כפיים כביכול.

גלובס: איזה הסכמים יש בין העירייה לבין סלקום בכלל, ובבניין הנ"ל בפרט?

עיריית ת"א: "קיים הסכם חתום בין העירייה לבין חברת סלקום מיום 15.7.01 בנוגע להעמדת האנטנות של החברה על נכסים שבבעלות העירייה, או שלעירייה יש זכויות עליהם. זהו חוזה מסגרת המתייחס לכללי האנטנות של החברה על נכסים עירוניים, כאשר רשימת הנכסים מתעדכנת לפי הצורך. בבניין ברח' בורלא 46 מרכזת בזק כלול בנספח של הנכסים המצורף לחוזה המסגרת. החוזה מפרט את תנאי התשלום, מועדי תשלום, אחריות, ביטוח וכו'. התשלום בגין השימוש בנכס הנ"ל הוא 500 דולר לחודש פלוס מע"מ".

- באילו נסיבות נבנה התורן הקיים של בזק על הבניין ברחוב בורלא ללא היתר, והאם העירייה מתכוונת לנקוט הליכים?

העירייה: "התורן על האנטנות ישן מאוד, וקיים מזה שנים רבות. לא ידוע לנו מועד הקמתו, ולא ניתן לפעול משפטית בנושא".

- איך יתכן שמינהל הנדסה ממליץ לאשר בניית אנטנה חדשה על תורן אנטנה שנבנה ללא היתר, ואין פועלים להריסתו או לחילופין להכשרתו? העירייה: "במידה והוועדה תאשר הקמת אנטנות תקשורת, האישור יתייחס גם להכשרת התורן".

- מדוע מסתפקים בבקשת ההקלה של פלאפון "כאילו" היא בקשת ההקלה של סלקום? האם גם במקרים אחרים העירייה מסכימה שבקשה להקלה של גורם אחד תיחשב "כאילו" היא בקשה להקלה של גורם אחר?

העירייה: "היות והפרסום מתייחס למעשה לתורן שהוא מעל 9 מטר, זה פורסם במסגרת בקשת פלאפון, ואין צורך לדעתנו בפרסום פעם נוספת במסגרת בקשת סלקום".

- האם בשיקולי הבטיחות לקחה העירייה בחשבון את העובדה, שלמעשה על גג הבניין אמורה לפעול מעין "חוות אנטנות" (בזק, סלקום, פרטנר ופלאפון), וזאת כשהבניין ברחוב בורלא 46 גובל בגן ילדים ובית כנסת?

העירייה: "כל בקשה לאנטנה מתקבלת בצירוף האישורים הנדרשים מהממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה וגם מהשירות לאיכות הסביבה בעיריית תל-אביב-יפו. אלו המשרדים המוסמכים עפ"י חוק לתת אישורים לאחר בחינת בטיחות האנטנות מבחינת השפעת הקרינה לבני אדם, שאישרו כאמור את האנטנה".

- הימנעות העירייה מדיון בבקשת סלקום מעוררת את החשש, שמא היתה כוונה "לגלגל" את הנושא לסמכות המחוזית, תוך התחמקות של הוועדה המקומית מלדון בנושא זה, לאור ההסכם המוקדם של העירייה עם חברת סלקום.

העירייה: "ככלל, אין לנו כוונה "לגלגל" לכיוונו של אף אחד. הוועדה דנה באנטנה לאחר קבלת חוות הדעת של צוות שהוקם מטעמה בראשות חבר הוועדה פאר ויסנר. הוועדה הנ"ל עורכת ביקורים כל פעם באיזור מסוים ומתייחסת ונותנת את המלצתה לגבי האנטנות המבוקשות באותו איזור".

חברת סלקום גורסת, כי האנטנה המבוקשת לא היתה צריכה לעבור את מסלול ההקלה והוועדה המקומית היתה צריכה לאשר אותה, ועל כן הגישה את הערר לוועדה המחוזית.

פרקליט המתנגדים לאנטנות של פלאפון וסלקום, עו"ד גיל רוה, אומר: "העובדה כי העירייה חובשת שני כובעים, האחד כוועדה מקומית שהינה הגורם המאשר בקשות להיתרי בנייה לאנטנות סלולריות, ובסמכותו גם לנקוט הליכי הריסה לאנטנות שנבנו ללא היתר, והכובע השני כבעלת נכסים המקבלת דמי שכירות מהחברות הסלולריות בגין הקמת אנטנות על נכסים שבבעלותה - גורמת לניגוד אינטרסים מובנה. עובדות המקרה הספציפי מצויות בדיון בוועדת הערר, ולכשנקבל הכרעה נתייחס אליה".

משאושרה תמ"א 36, אולי תחלש התחרות בין חברות הסלולר על השאלה, למי יש יותר אנטנות, באילו מקומות ובאיזה גובה, וכולם יתרכזו מעתה בשיפור השירות.

מטרת התוכנית, לה היו שותפים מינהל התכנון, ארגוני הסביבה וחברות הסלולר, היא לקבוע הנחיות להקמת מתקני שידור קטנים וזעירים, באופן שיתאפשר כיסוי סלולרי בכל שטח המדינה, אך תוך מניעת מפגעי קרינה ומזעור הפגיעה באיכות הסביבה והנוף.

התוכנית מסווגת את המתקנים, קובעת טווחי בטיחות לשם הגנה על בריאות הציבור, קובעת הנחיות נופיות, ובעיקר מעודדת הצמדות אנטנות לעצמים קיימים, עמודי חשמל, אנטנות ועוד, מתוך מטרה להפסיק את הפיזור הפראי של האנטנות. כמו כן קובעת תוכנית המתאר הוראות מעבר למתקני שידור קיימים, שאינם עומדים בהוראות התוכנית.

עורכי התוכנית קבעו באופן מפורש, שהם מעדיפים מספר קטן של אנטנות גבוהות ומרוחקות זו מזו באיזורים פתוחים, אך מספר גדול של אנטנות נמוכות ודלות הספק באיזורים צפופים. התוכנית אוסרת הקמת אתר שידור על הקרקע באיזור בנייה, אך קובעת שבמקרים מסוימים ניתן לקבל היתר באם המתקנים נמצאים על תורן אחד.

עוד קובעת התוכנית, שלא תהיה הגבלה על מספר התרנים על מבנה שגובהו מעל 40 מטר, על גגות באיזורי תעשייה, מלאכה או תעסוקה. באיזורים הררים ובאיזורים עירוניים יותר - תורן אחד על מבנה.

המאבק על תמ"א 36 החל כאשר התברר, שיחד עם הנוחות שמאפשרים הטלפונים הסלולריים, הם גובים מחיר סביבתי כבד, ואולי גם מחיר בריאותי, שעל קיומו ומידתו טרם הוכרע הוויכוח, אולי בשל העובדה שטרם הצטבר ניסיון מספיק בנושא.

להערכת החברה להגנת הטבע, כל אחת מחברות הסלולר היא בעלים של כ-1,000 מתקני שידור, ומספר זה רק ילך ויגדל עם העלייה בכמות המכשירים שבידי הציבור. מתקנים כאלה נמצאים בשטחים הפתוחים, בחופי הים ובמקומות רגישים אחרים, אך גם במרחב העירוני, שבו הם מעוררים חשש והתנגדויות מצד התושבים, שפוחדים מהקרינה.

ממש לפני אישור התמ"א, הוחלט להכניס בה סעיף נוסף, המחייב את מתקיני האנטנות ליידע את השכנים, כפי שמקובל בחוק התכנון והבנייה. הסעיף אושר על ידי המועצה הארצית, אך לא אושר על ידי הממשלה, שביקשה להסירו. התמ"א חזרה למועצה הארצית, שהחליטה לוותר על הסעיף, כדי שניתן יהיה לאשר את התוכנית.

לפני אישור הממשלה הגישה כאמור ח"כ נחמה רונן עתירה לבג"ץ, ובה דרשה לאשר את הסעיף. בג"ץ החליט לדון בעתירה, אך קבע שלדעתו ניתן בינתיים לאשר את התמ"א, ולדחות את הדיון בסעיף למועד מאוחר יותר. האירגונים הסביבתיים תמכו בהחלטה מתוך חשש, שעיכוב נוסף באישור התמ"א יאפשר לחברות הסלולריות להציב עוד מתקנים באיזורים רגישים.

בוויכוח הזה יש להבין את עמדת החברות הסלולריות, המציגות, בצדק מבחינתן, את הדרישה הציבורית לכיסוי טוב יותר, כגורם שמניע אותן. מצד שני, לטענת החברה להגנת הטבע, לפני אישור התמ"א נקטו החברות הסלולריות בשיטת "תפוס כפי יכולתך", מתוך חשש שלאחר אישור התמ"א יוטלו עליהן מגבלות.

אחת הדוגמאות היא לכך היא האנטנה בחוף ניצנים, שנחשב לפארק חולות ייחודי. בשלהי קיץ 2001 הקימה סלקום אנטנה במרחק 800 מטר מחוף הים. בפברואר 2002 הקימה פרטנר אנטנה במרחק 600 מטר מהחוף, במארס 2002 החלה פלאפון בהקמת אנטנה במרחק 200 מטר מקו המים. בעקבות התנגדות החברה להגנת הטבע, הפסיקה פלאפון את הקמתו. לדעת החברה להגנת הטבע, באיזור רגיש כמו חוף ניצנים יש למקם את כל האנטנות באתר אחד תוך בחירה באחת החלופות: שימוש בעמודי החשמל של קו מתח גבוה 160 מגהואט הסמוך; שימוש בגג אחד המבנים בתחום המחנה הצבאי, תוך שימוש בתורן קיים; או שימוש בתורן אחר באיזור שצמוד למחנה הצבאי.

לדברי מנהל האגף למניעת רעש וקרינה במשרד לאיכות הסביבה, ד"ר סטיליאן גלברג, חברה המבקשת להקים אנטנה סלולרית מגישה למשרד לאיכות הסביבה דו"ח להערכת סיכונים. לאחר קבלת האישור עליה לפנות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. שלושה חודשים לאחר התקנת האנטנה מבצע המשרד לאיכות הסביבה בדיקה נוספת, שבאה לבדוק האם ההתקנה בוצעה כהלכה.

גלברג מדגיש, שלמרות תחושת הציבור לפיה אנטנות ממוקמות ללא פיקוח, התקן הישראלי לא רק שהוא חמור יותר מהבינלאומי, וישראל היא מדינה הנחשבת למחמירה מאוד בכל נושא אישור האנטנות, לפחות בשאלת הקרינה. ח"כ רונן, שהיתה סגנית השר לאיכות הסביבה, טוענת שלמשרד אין כלל יכולת אכיפה ובקרה אפקטיבית על האנטנות.

"בגרמניה מתקינים אנטנות סלולריות בתוך פנסי רחוב, שלא יפריעו לנוף. אצלנו, לשמחתי, מתחיל להתרחש תהליך דומה", אומר גלבר. "המשרד לאיכות הסביבה מתעדכן כל הזמן בנושא הסיכון הנובעים מהאנטנות וממשדרים. היועץ שלנו בנושא זה הוא ארגון הבריאות העולמי, הקובע את הסף העליון, כאשר התקן הישראלי מחמיר הרבה יותר".

גלובס: רוב הטענות הן כנגד הקמת אנטנות ליד בתי ספר, גני ילדים ועוד.

גלבר: "רוב הטענות הן של תושבים המסתכלים בקנאה על גג השכן עליו מותקנת אנטנה. השכן גובה דמי שכירות ותשלום בעבור החשמל ואילו המתלונן רק זוכה בנוף של אנטנה. באשר לבתי ספר, הדעה הרווחת היא שרצוי לחשוף את הילדים לכמה שפחות קרינה, מאחר ולפניהם עוד הרבה שנות חשיפה. מה שקובע באמת היא רמת הקרינה ולא הקירבה. לעתים אנטנה רחוקה אך חזקה ומסוכנת הרבה יותר מאנטנה קרובה בעלת עוצמת קרינה חלשה".