החל הקרב על תכנון מרכז הסחר העולמי בניו יורק

ספקולציות רבות עלו וחלפו באותה מהירות, אך ללא ספק מדובר בסוגיה המעניינת רבים. ראש העיר, מייקל בלומברג, כבר סימן תאריך יעד לקבלת החלטה סופית, והקרב על התכנון החל.

ההחלטה כיצד ייבנה מחדש מרכז הסחר העולמי הוא מהלך היסטורי הדורש גדולה, כך מגדיר זאת האדריכל הישראלי, אלי עטיה, במאמר שהוא מפרסם בנושא בעיתון הניו-יורקי הנפוץ, "ניוזדיי".

לדברי עטיה, רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי, הבעלים של הקרקע, יחד עם תאגיד הפיתוח של דרום מנהטן האחראי על שיקום כל האיזור, פועלים באופן שיוביל לתוצאה בינונית ואף למטה מזה.

הכללים ותנאי הסף שנקבעו לבחירת האדריכלים שיעצבו את הקומפלקס החדש, נקבעו כך, שהם מותירים בחוץ את גדולי האדריכלים היוצרים, כך לדברי עטיה, שוחלק מעבודותיו מעצב את קו הרקיע של מנהטן (פארק אבניו 101 ובנק ספרא בשדרה החמישית).

הסיבה לכך נעוצה לדבריו בעובדה, כי לא תינתן האפשרות לארכיטקטים המתאימים באמת לתכנן את הקומפלקס. עטיה: "במקום להעסיק את טובי המוחות האדריכלים, המוצר המוגמר יהיה מוצר של אדריכלים מסחריים, שיצירותיהם אינן מוכרות כלל".

בכוונת שני הגופים האחראים לפרויקט, להגביל את האדריכלים שייבחרו עוד בטרם נבחרו. התוכנית החדשה תכלול, בין היתר, הגבלת הבנייה ל-50 קומות בלבד לכל מגדל, קביעה מראש היכן ימוקם אתר ההנצחה, ובכך, לדברי עטיה, יאבד כל הייחוד שפרויקט כזה עשוי היה לזכות בו.

בדבריו האחרונים כראש עיריית ניו יורק, אמר רודולף ג'וליאני, שעל העיר ליצור במקום דבר שלא ישכח לעולם, וימחיש לכולם את התחושה של הגאווה בלהיות אמריקני.

הטרגדיה הגדולה, לדברי עטיה, היא, שהמוצר הסופי יהיה אסופה של מגדלים עם שימושים מעורבים, שאינם שונים כהוא זה מהנוף הסובב אותם.

עטיה גורס, כי ארכיטקטים מחולקים לשני עולמות חופפים - תכנון וביצוע. ארכיטקט התכנון, לדבריו, הוא היוצר ההופך רעיונות אבסטרקטיים למוחשיים. זוהי עבודתו של ארכיטקט התכנון לקבוע את "תפארתו" או "עליבותו" של הבניין. ארכיטקט הביצוע מתרגם למעשה את עבודתו של המתכנן לבניין שירקום עור וגידים.

בחיפזון להתחיל בפרויקט, פנו שתי החברות האחראיות עליו, לחברות הארכיטקטים הגדולות ביותר בניו יורק, שהיקף ביצועיהם בפרויקטים אורבניים, תחבורתיים, תשתיתיים, עלה על 100 מיליון דולר בעשור האחרון.

עטיה: "גם תושבי ניו יורק המעורים ביותר בהלכי הרוח בעיר, יתקשו למנות בניין אחד שחברות מסוג זה הקימו בעיר בעשור האחרון. הסיבה לכך היא, שאין כאלה".

רשות הנמלים ותאגיד דרום מנהטן, מחפשים אחר החברות הגדולות והחזקות ביותר היודעות להפוך תכנון לביצוע, אך הן עושות זאת על חשבון התכנון עצמו, שהוא לב ליבו של הפרויקט.

ההקבלה שעטיה מוצא על מנת לתאר את המתרחש היא הזמנת שירות קייטרינג לאירוע רם מעלה, מחברה המתמחה במזון מהיר, ולו רק בשל העובדה, כי החברה סיפקה מזון למיליוני אנשים בעשרות מיליארדי דולרים.

שתי הרשויות קבעו נחרצות, כי לא ניתן לתכנן ולבנות בניין בן 100 קומות שיעמוד בהתקפת טרור. עטיה טוען שאין זה נכון כלל וכלל. כארכיטקט שתכנן מספר בניינים גבוהים בחייו, הוא קובע נחרצות, כי בניין בן 100 קומות בטוח יותר מכל בניין אחר בן 50 קומות.

הקונסטרוקציה של בניין בן 100 קומות צריכה להיבנות, לדבריו, בצורה חזקה הרבה יותר מזו של בניין בן 50 קומות, ולו רק על מנת לעמוד בכוחות האופקיים והרוחביים שמופעלים על הבניין בשל רוחות ותנועות סייסמיות.

עטיה מאמין, כי המכניזם הנכון ביותר לבניית מונומנט היסטורי, הוא באמצעות תחרות אדריכלים פתוחה. הדבר יאפשר, לדבריו, לשלב בין הרוח למעש, וללא ספק יביא את מיטב המוחות האדריכלים מרחבי העולם לתכנן את הפרויקט. עוד מציע עטיה, כי מי שיבחר במוצר המוגמר יהיו תושבי ניו יורק עצמם.

לאחרונה, הועלו מספר הצעות לגבי הפתרון החילופי של מרכז הסחר העולמי. בין היתר, הצעתו של לארי סילברסטיין, היזם העומד בראש הקבוצה שחכרה את מגדלי התאומים שחרבו ל-99 שנה, שביקש לבנות באתר בן 16 אקרים, ארבעה מגדלים בני 50 קומות ואתר הנצחה לקורבנות מתקפת הטרור.

מרכז הסחר העולמי והבניינים שנפגעו סביבו הכילו 13-15 מיליון רגל רבועה, ועלות הבנייה מחושבת על פי 300 דולר לרגל רבועה. פרשנים סבורים, כי המניע לבניית מגדלי משרדים נמוכים יותר מ-110 הקומות של מגדלי התאומים עשוי להיות חששם של דיירים להתמקם בקומות העליונות.