אחרי הטראומה

התגברות גל הטרור בשנתיים האחרונות הותירה את החברה הישראלית פגועה ומצולקת. כמעט כל אחד מכיר מישהו, שאיבד קרוב משפחה בפיגוע, שראה במו עיניו את האוטובוס המתפוצץ, שניצל בנס כי דווקא באותו בוקר איחר לעבודה. הפיגועים יצרו מצב, שבו אין כמעט מקום עבודה בישראל, שאין בו אנשים, שעברו טראומות כאלה.

איך מתמודדים עם עובדים שחוו אירוע כזה? לאילו תגובות אפשר לצפות מהם, ואיך אפשר להקל עליהם? על כך משיב ד"ר דניאל ברום, מנהל המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה של בית חולים הרצוג, המתמחה בנפגעי טרור.

אנשים, שחוו פיגוע על בשרם או בגלל קרוב שנפגע, מתקשים לחזור לשיגרת העבודה או דווקא מעוניינים בכך?

"רואים גם את זה וגם את זה. אבל בדרך כלל, תהליך ההתמודדות כרוך בכמה שבועות של קשיי ריכוז. הראש תפוס במה שהיה, ופחות פתוח לעבודה ולדברים בלתי רלוונטיים. בשבועות הראשונים גם רואים אצל האנשים האלה הרבה מתח גופני".

במה זה בא לידי ביטוי?

"הם לא ישנים טוב, יש להם הרבה מתח בשרירים ולפעמים גם כאבים. לכל אחד יש את נקודת החולשה שלו, כשהוא מתוח. זה יכול להיות, למשל, כאבי גב או כאבי ראש.

בתהליך ההתמודדות, הגוף מגיב גם כשהבן אדם נזכר במה שהיה או צופה בתכנים אלו בטלוויזיה. במצב כזה, כל המערכת נכנסת שוב לאותה תגובה, שהייתה בהתחלה. זה יכול להיות דפיקות לב, מתח בחזה, תחושה שאין מספיק אוויר לנשימה. בשבועות הראשונים זה קורה הרבה".

איך צריך להיערך לחזרתו לעבודה של מי שחווה טראומה כזו?

"אם זה עובד אחד, שהיה בפיגוע וחזר כמה ימים אחרי זה, לא צריך להיערך ברמה הארגונית. הדברים שונים אם קרה אסון במסגרת העבודה או פיגוע ליד החברה.

"אם מדובר באדם בודד, שחווה משהו, המסר צריך להיות, מצד אחד, שמתחשבים בו, שמכירים את הסימפטומים ויודעים שזה ייקח זמן; מצד שני, צריך להיות ברור, שיש ציפייה לכך שאדם יתמודד, כי רוב האנשים מתמודדים בצורה טובה. מובן, שמומלץ מאוד שהאנשים האלה יקבלו תשומת לב ותמיכה בתקופה הזאת, אבל עליהם להבין, כי בהחלט יש ציפייה שיחזרו לתפקוד מלא".

כדאי לנסות לדבר איתם על מה שקרה?

"כעיקרון, אדם עובר בתקופה הראשונה שני תהליכים: מצד אחד, הוא משחזר ומדבר על זה שוב ושוב. מצד שני, כדי לא להיות מוצף כל הזמן, יש לו גם רגעים ותקופות, שבהם הוא נמנע מלדבר על זה. שתי התגובות נכונות. לכן, מומלץ שמישהו קרוב אליו ישאל שאלות ויקשיב לו. מצד שני, לא צריך ליצור אצלו תחושה, שמתמקדים בפרטים הזוועתיים ולא בו עצמו. המיקוד צריך להיות בו, באדם".

כדאי להטיל עליו משימות חדשות עם חזרתו או לתת לו זמן?

"צריך לזכור, שטווח הריכוז שלו קצר בהתחלה, ולכן, אם מטילים משימות, עליהן להיות משימות פשוטות ומובנות מהרגיל, כדי לאפשר לאדם למלא אותן, גם אם הוא מאבד את הריכוז לרגע".

כמה זמן לוקח עד שחוזרים לשיגרה?

"רוב האנשים, שראו אירוע כזה, חוזרים לתפקוד בתוך כמה ימים. המצב שונה, כמובן, אצל פצועים קשים או מי שאיבדו קרוב משפחה. רוב האנשים, שהיו קרובים לפיגוע, חוזרים לתפקד די מהר, ובתוך כמה שבועות רמת הריכוז מתאזנת. בהתחלה יש, כמובן, תגובות בהלה רבות. כך, למשל, אם מישהו טורק לידם את הדלת, הם נבהלים די בקלות ולוקח להם זמן להתאושש מזה".

חוץ מאדם, שהיה באתר הפיגוע, מי עוד עלול לסבול?

"היום אנחנו יודעים, שיש מעגלים רבים של פגיעה. המעגל הראשון כולל את מי שהיה שם. המעגל השני כולל את מי שמכירים אנשים שהיו במקום, כאלה שפיספסו את האוטובוס שהתפוצץ, או כאלה שמרגישים שבעצם הם עצמם היו צריכים להיות שם. זה יכול להיות אפילו אדם, שנושא שם זהה להרוג בפיגוע.

"המעגל השלישי כולל את כל האוכלוסיה. ויש קבוצות סיכון שונות, ובהן למשל אנשים שחוו פיגוע בעבר. אפילו אם זה קרה לפני 15 שנה, הם מגיבים בדרך כלל בצורה די חזקה. קבוצת סיכון נוספת כוללת אנשים עם פחות תמיכה חברתית. בבדיקה, שערכנו בירושלים, מצאנו כי כ-9% מהמבוגרים בעיר, לאו דווקא מי שעברו פיגוע, סובלים מסימפטומים של הפרעה פוסט-טראומטית. הם כל הזמן עסוקים באירועים, והדבר פוגע בתפקודם, גם בעבודה".

ארגונים מתייעצים אתכם בנוגע להתמודדות עם עובדים, הסובלים מהפרעות כאלה?

"יש כבר חברות, שביקשו שנבוא לדבר עם העובדים, כדי לעזור להם בהתמודדות הזאת".