עושה טוב לזיקנה

"מה עושים עם ג'ני?" מאת ר. די ויילד, תיאטרון בית לסין. תרגום: שמוליק לוי, בימוי: רוני פינקוביץ', תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי, כוריאוגרפיה: צחי פטיש, משתתפים: תיקי דיין, רבקה גור, שרית וינו-אלעד, צופית גרנט/אורנה כץ, יוסי טולדו.

ג'ני בת שבעים, אבל מסרבת להתנהג כאילו היתה זקנה. היא מתחילה לצייר ציורים פרובוטקיביים, שותה שמפניה, מתעסקת עם בחורים צעירים, בקיצור - עושה חיים משוגעים. בנותיה מתקשות לקבל את זה.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") בדעה, שלפי המחזה - ג'ני צודקת בדרך שבחרה לחיות את זיקנתה, ויש לו "הפי אנד, למרות הסתבכות בלתי נמנעת. על-פי החיים זה נראה קצת יותר מסובך, כי הזיקנה זה לפעמים גם אובדן אמיתי (...) של יכולות שונות. אבל בגבולות יכולתו, המחזה מעלה את הבעיה ברצינות, בחן ובכבוד לנושא ולקהל. זהו תיאטרון מסחרי במובן הטוב של המלה".

ההצגה "עשויה טוב על-ידי פינקוביץ', עם יחס נכון, רציני - ודווקא בגלל זה זו קומדיה טובה". היא "לא מנסה להצחיק ולעשות פארסה פרועה", ומכאן עיקר איכותה.

הדמויות גם "זכו לליהוק ראוי, בתפקידים קטנים וגדולים". בתפקידי הבנות וינו-אלעד - "יוצרת תפקיד מלבב וטבעי" וכץ מרשימה ומשכנעת. גור "משתובבת (אולי טיפ טיפה בהגזמה) בתפקיד הדודה, אבל ההצגה שייכת לתיקי דיין בתפקיד ג'ני - טבעית לחלוטין, מקסימה, כובשת".

שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") טוען, שהעלילה "סכמטית למדי ומציגה את הקונפליקט בין ג'ני לבנותיה ללא הרבה עומק פסיכולוגי". וויילד יודע אמנם "לכתוב שורות מצחיקות", אבל דווקא בחלק השני, כש"הסיפור נעשה יותר רציני, יש משהו יותר שפוי בכתיבה, והמחזה מקבל ממשות אנושית יותר משכנעת".

הבימוי של פינקוביץ' מניע את ההפקה "בקצב נינוח" ובאשר למשחק, גור "מקסימה", וינו-אלעד וגרנט "משכנעות", אך "בעיקר זוהי הצגתה של דיין, שמציגה מגוון רחב של מצבי נפש, ומגיעה לשיאה בנסיונה להציג סטנד-אפ של זקנים במערכה השנייה, במין שילוב נפלא של הומור מריר והלקאה עצמית (...) בעיקר בזכותה הופך המחזה הקליל הזה לאמירה משמעותית על הצורך להזדקן בכיף ולא רק בכבוד".

אליקים בר-יעקב ("מעריב") בדעה, שהמחזאי סחט מהסיפור "כל טיפת צחוק אפשרית. ויש לו בהחלט חוש הומור שופע ועתיר-המצאות".

פינקוביץ' מצליח לא להיגרר ל"פארסה אבסורדית ותו לא". הוא "מנווט היטב בין הפארסה לבין המימד האנושי. אבל כל זה לא היה מתרחש אלמלא עמדה במרכז תיקי דיין, במה שבעיני הוא לא פחות מתפקיד חיים. זה משחק גדול, שופע עיתוי מדויק והומור כביר (...). קשה לתאר איזה מנוע בלתי-נדלה של הומור וחיוניות בוקע מן השחקנית העסיסית הזאת". יש לצדה עוד כמה תפקידים מבוצעים היטב, אבל בעיקר אותה רצוי לא להחמיץ.

בקיצור: תיקי דיין בתפקיד הזקנה המדליקה, שעושה מה בראש שלה, טובה מתמיד. וההצגה, העוסקת בזיקנה, מצליחה להצחיק בלי לגלוש לפארסה פרועה, וגם להתייחס לנושא בכבוד הראוי.