"יום אחד יהיה שיטפון של עבירות הונאה כלכליות. מדינת ישראל תתעורר ותגלה שגנבו לה את כל התשתיות הפיננסיות. בפרשת הבנק למסחר, כבר הוכיחו העבריינים יכולת לרוקן בנק מנכסיו. אם אני נשמע מגזים, אני ממעיט". על המשפט הזה חתום סנ"צ מיכאל מובשוביץ, ראש מפלג ההונאה של משטרת תל אביב, בהתייחסו לנתון המדהים שהציג מפכ"ל המשטרה בשבוע שעבר - עלייה של כמעט 50% בעבירות הכלכליות שבוצעו בישראל, במחצית הראשונה של שנת 2002.
מובשוביץ וחוקריו לא הופתעו ממגמת העלייה המסתמנת בחודשים האחרונים. כבר כמה שנים שהם רודפים, "עם הלשון בחוץ" כהגדרתם, אחרי עברייני הצווארון הלבן של גוש דן, שרק הולכים ומשתכללים. לצד ההצלחות שנחלו בחודשים האחרונים בפיצוח פרשיות מורכבות, גם שם מודים שבקרוב יגיע הפער בין העבריינים למשטרה לרמה כזו, שלא ניתן יהיה לסגור אותו.
במסיבת העיתונאים לסיכום מחצית השנה הראשונה, שהוקדשה רובה ככולה להתמודדות עם המשטרה עם הטרור, בחר המפכ"ל, רנ"צ שלמה אהרונישקי, להציג לראשונה פילוח של תחום פשיעה שלא היה מוכר לפרטיו גם לרבים מפיקודיו: עבירות כלכליות. תחום זה, המגלם בתוכו בעיקר עבירות שבוצעו בחברות ובתאגידים, זינק בששת חודשי השנה הראשונים ב-49.5%. כאשר כוללים את גם את החודשים יולי ואוגוסט, נרשמת עלייה של 38% "בלבד" (ראו טבלה).
נתון זה מגלם בפועל אחוז קטן מסך כל הפרשיות שמנהלות יאח"ה ויחידות ההונאה המחוזיות מדי שנה. אך בעזרתו, כך נראה, ביקשו אנשיו של אהרונישקי להציף בעיה בעלת השלכות אסטרטגיות, שאינן נופלות מהמאבק במחבלים המתאבדים.
מפלג ההונאה של מחוז תל אביב, שמרכז חלק ניכר מחקירות ההונאה הכלכליות בישראל, רשם מאז תחילת השנה עליה של 29% בתיקים שנפתחו. ההערכה היא שהנתון הזה ימשיך ויעלה לקראת סוף השנה, בעקבות מאזנים ובדיקות הפנימיות שעורכות מרבית החברות בתקופה זו, אשר לרוב מביאים לגידול במספר התלונות המוגשות למשטרה.
למה זה קורה, ולמה דווקא עכשיו? במשטרה מצביעים על כמה סיבות עיקריות. חלקן פופולריות יותר, וחלקן נאמרות בחדרי-חדרים. אחד הגורמים המשמעותיים לזינוק החד בעבירות המתוחכמות, שאף קצין משטרה לא יסכים לעמוד בגלוי מאחוריו - כדי שלא יואשם חלילה בגזענות - היא העלייה מבריה"מ לשעבר. אותה עלייה שאת תרומתה למשק הישראלי קצרה היריעה מלהכיל, הביאה, לדעת חוקרים רבים במשטרה, לגידול בתחומי פשיעה שונים.
"העלייה מחבר המדינות תרמה לעליית הפשיעה, בכך שהביאה לכאן גם רמאים וגם קורבנות. חלקם, אגב, מרמים זה את זה", מספר חוקר משטרה. הסיבות לכך נשמעות הגיוניות למדי: עולים חדשים, שאינם מכירים את המנטליות הישראלית ואת ההתנהלות הפיננסית במדינות המערב, פנו לקבל את עצתם של עולים חדשים, חלקם נוכלים מקצועיים שהשכילו ללמוד את כללי המשחק בישראל ולנצל אותם לטובתם.
כך, לשיטתם של גורמי מחקר במשטרה, פרח תחום פשיעה חדש ומתוחכם מאוד: עולים חדשים החלו להקים חברות יזמות, שמכרו לעולים בעיקר אשליות: הלוואות בתנאים מועדפים, רכבים במחירים מוזלים, עבודות אטרקטיביות בדיג לובסטרים בקוטב הצפוני ועוד, כיד הדמיון. מכל קורבן גבו הנוכלים מאות ואלפי שקלים, כמקדמות ועמלות. עולים אחרים הפכו בעל כורחם לערבים מקצועיים להלוואות ענק שלא יכלו להחזיר, תמורת עמלה מגוחכת, או כבעלי חשבונות פיקטיביים בבנק, שאפשרו לנוכלים להלבין מיליוני שקלים.
העולים החדשים, לדעת חוקרי משטרה, שניחנים ברמת השכלה ותחכום רבה יותר משל אחיהם המקומיים, הפכו בשנים האחרונות לאנשי המקצוע המובילים בתחומי הזיוף וההונאות המתוחכמות. לפני שבועות אחדים, למשל, חשפה המשטרה את אחת המעבדות המתוחכמות לזיופי כסף ומסמכים.
"מדובר במעבדה שיכלה לייצר כל מסמך, תעודות זהות, תלושי שכר, דפי חשבון או כרטיסי אשראי. כל מה שאתה רוצה, ויותר מזה", אומר רפ"ק אריה אידלמן, ממפלג ההונאה של משטרת תל אביב. את הנזקים שגרם לכאורה מפעיל המעבדה, עולה חדש, עדיין לא הצליחו לאמוד במשטרה.
עם זאת, העלייה לישראל, כמו ההגירה למדינות מערביות אחרות, היא רק גורם נוסף לעלייה בפשיעה, אך לא בהכרח הסיבה לזינוק בעבירות ההונאה. ברוח המיתון, מאמצים גם במפלג ההונאה של משטרת תל אביב את המצב הכלכלי כזרז. "המצב הכלכלי הוא הטריגר", קובע אידלמן, "המצב מביא אנשים רבים לחשוב מחשבות, לאו דווקא של מעילות ענק. מצב הרוח הלאומי הוא שאפשר קצת יותר לזייף, להעלים, לשלוח יד. זה חצי לגיטימי. המיתון מפנה משאבים לשלילה. אנשים מתחילים לחשוב יותר איך להשיג סורק ומכונת צילום צבעונית, ולבסוף גם מחליטים להתחיל לייצר כסף".
"תחשוב על כל מפוטרי ההיי-טק", מוסיף מובשוביץ, "כל החברה הצעירים שהתרגלו לחיות כמו מלכים, עם כפית זהב בפה ורכב מהחברה. האנשים המוכשרים האלה יכולים להפנות את כל המשאבים והידע שלהם לזיוף כרטיסי אשראי, למשל". לדבריו, גם ותיקי החוקרים, שכבר ראו הכל, נדהמים בכל פעם מחדש מהתחכום שמגלים העבריינים.
"יש שיפור מתמיד באמצעים הטכנולוגיים שלהם, באיכות הביצוע, וביכולת לזייף תעודות זהות וכרטיסי אשראי", הוא אומר, "העבריינים הגיעו לרמה שהם מסוגלים לבנות על מכשירי הכספומט עצמם מכשיר דמה, שקורא את נתוני כרטיסי האשראי שעוברים דרכו. כיום, עם כרטיס שזייפת בבוקר בישראל, אתה יכול למשוך בצהרים 1,000 דולר בהולנד, בסיכון מינימלי להיתפס".
"גלובס": בזמן האחרון נראה כי עבריינות הצווארון הלבן פשטה בכל הרמות ובכל המגזרים.
מובשוביץ: "מדובר בתופעה שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות, של מנהלי חברות, פקידים בכירים ואנשי ביטוח ששולחים ידם בקופת העסק. מגמה נוספת שאנחנו מזהים, היא של עורכי דין שמועלים בכספי הלקוחות, אולי כי יש להם פחות לקוחות ואולי כי התחרות בשוק יותר קשה. לא מדובר באלפי מקרים, אבל בכל שנה אנחנו מטפלים ביותר ויותר".
המיתון העמוק במשק, גורם בין השאר לריבוי מעשי עוקץ?
"עוקצים ניצלו מאז ומעולם את המצוקות. היום אנחנו רואים יותר מעשי עוקץ בתחומי התעסוקה, ההגירה והשהייה בישראל. גם בתחומי הנישואים האזרחיים. טיפלנו לאחרונה בכמה מקרים של עולים חדשים שרצו לעשות הסבה מקצועית, ללמוד מקצוע חדש. אז פתחו להם קורסים ובתי ספר, שלבסוף לא התקיימו".
אתם מבחינים גם בטשטוש הקו המבדיל בין עוקץ לפשיטת רגל?
"בהחלט. עוקץ כרוך, בדרך כלל, בהקמת עסק פיקטיבי שאינו מיועד להפעלה. בעקבות המצב הכלכלי הקשה, התחלנו להבחין בעסקים לגיטימיים שמתחילים לעבוד כעסק לכל דבר, ולבסוף הופכים לעוקץ".
כיצד?
"היו מקרים של בתי ספר או חנויות מחשבים, שהגיעו למצב של פשיטת רגל, והחליטו למשוך עוד קצת, לקבל הזמנות חדשות או תלמידים חדשים, מתוך ידיעה שלא יוכלו לתת את השירות. אחר כך הם נעלמו עם הכסף".
מובשוביץ ואידלמן מציגים עוד שורה של מגמות פשיעה, שהביאו אותנו עד הלום. המכנה המשותף של כולן הוא היכולת לזייף כל מסמך רשמי בקלות מדהימה. "אני לא מדבר על המשתמש הבודד, שמזייף כרטיס אשראי לשימוש עצמי, אלא על כנופיות מאורגנות שמעסיקות מומחים, אנשי תקשורת והיי-טק, שמסוגלים לזייף כל דבר. למשל, המחאות בנקאיות. הטכנולוגיה של שנות ה-2000 מאפשרת לעבריינים לייצר המחאות מקוריות, כולל הנייר המיוחד, או לייצר העתקים מדוייקים של תעודות זהות ודרכונים ישראלים", הוא אומר.
דוגמא ישראלית מקורית לפוטנציאל הנזק העצום של הפשיעה המודרנית, היא פרשת התארים הפיקטיביים מאוניברסיטאות לטביה וברלינגטון, שחקירת מנהל מפלג ההונאה בעקבותיה נמשכת כבר שבעה חודשים. עד כה נחקרו בפרשה יותר מ-1,000 מעורבים. בשבוע שעבר, דיווחה המדינה על נזק של כ-6 מיליארד שקל ממתן הטבות לבעלי תארים פיקטיביים.
"המדינה סוגרת את הדלת אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה. מעבר לנזק הכלכלי, יש במצב הקיים מסר בעייתי שרשויות האכיפה משדרות לאזרחים, של חוסר הרתעה", אומר מובשוביץ.
האם לא זה המקום להודות שאינכם מסוגלים לעצור את הסחף?
"במגבלות התקציב וכוח האדם, אני חושב שאנחנו עושים עבודה לא רעה, גם בכמות וגם באיכות. צריך להבין, שבפשיעה הגנב הוא שרץ ראשון - ואתה רץ אחריו, ומנסה להדביק אותו. בשנים האחרונות אנחנו יותר מתקשים בכך, משום שהתיקים של היום הרבה יותר מסובכים מהתיקים של פעם, וגם אחוז התיקים המסובכים, שמחייבים השקעת משאבים גדולה הרבה יותר, עולה בהתמדה".
אז הכל עניין של תקציבים ותקני כוח אדם.
"לא. מערכת האכיפה כולה צריכה להתיישר מספיק מהר, להכיר בבעיה ולהתחיל לטפל בה יותר ברצינות".
תסביר.
"ענישה חמורה יותר לעבירות הונאה. בארץ, מה לעשות, עבירות הונאה אינן נחשבות לפשע נורא, והטיפול המשפטי בהן ארוך ומסובך מאוד. הענישה המקלה מביאה למעבר של עברייני צווארון כחול לעבירות הונאה. מישהו צריך לתת את הדעת גם לסלחנות בחברה לעבירות מרמה והונאה".
מה באשר לאחוזי הפענוח שלכם בתיקי הונאה?
"קשה לקבוע. יש לנו 1,100 תיקים עמוסי ראיות של חשודים שברחו מהארץ. אני יודע מיהם, אבל לא יכול לתפוס אותם. אחד מהם הוא סוכן הביטוח רוני שרויטמן, שבמשך חודשים מטייל בעולם".
מהן הציפיות שלך ממקבלי ההחלטות, שמתעסקים כיום בבעיות בוערות קצת יותר - כמו המצב הבטחוני?
"ברור לכולנו שבמדינה מוקפת אויבים כמו שלנו, יש לקברניטים בעיות דחופות יותר מהפשיעה. אבל מישהו צריך לזכור שלנושא עבירות ההונאה, אין מחיר במישוש מיידי, אבל יש מחיר חברתי עצום. כל אחד מאיתנו יכול להיות קורבן להונאה, בכל רגע נתון.
"הונאות עלולות למוטט חברות ובנקים, כפי שראינו במעילה בבנק למסחר. אנחנו מחוייבים לשמר את הפרופורציות שבין המשטרה לבין העבריינים. אסור שהפער הטכנולוגי והאיכותי בינינו לבינם יגדל. אם ניתן לתחום הזה להתפתח, פשוט יגנבו לנו את המדינה - ואז נתעורר בוקר אחד ולא נבין איך זה קרה לנו".
כתבות
ני"ע
