צ'ילה - קליפורניה של ראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת

בשנות ה-80 וה-90 נעשו בה ניסיונות נואשים על מנת להביא אותה לרמה של מדינה מפותחת. כיום, נמצאת צ'ילה בטווח בין השניים, לא מתפתחת אך גם לא מפותחת.

מבקרים רבים הפוקדים את המדינה, משווים את צ'ילה של היום, לקליפורניה של ראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. העידן בו כמות המכוניות ברחובות הייתה דלילה, המחירים סבירים, והחיים לא היו כה מסובכים.

עבור בייבי בומרס אמריקנים ואירופאים, צ'ילה מציעה רמת חיים עם אפשרויות רבות, כולל הזדמנויות לרכוש נכסים במחירים אטרקטיביים. כך, למשל, בית בשטח של 3 דונם באיזורים הכפריים מחוץ לסאנטיאגו הבירה, נמכר תמורת מחיר הנע סביב 100 אלף דולר, כשרמת תשלומי מס המקרקעין לשנה, תנוע סביב 300 דולר.

התשלומים החודשיים עבור פיסת נדל"ן זו, יכללו, בין היתר, כ-50 דולר תשלומי חשמל, 30 דולר עבור מים, 35 דולר עבור טלפון, 25 דולר על חיבור לאינטרנט, וכ-30 דולר עבור חיבור לכבלים או לוויין. אומנת במשרה מלאה תעלה כ-250 דולר לחודש, ועבור גן ילידם תשלמו כ-100 דולר. מוצרי הצריכה בצ'ילה, בעיקר המזון, נמכרים במחירים נמוכים, מנקודת מבט מערבית. הוצאות על מזון יסתכמו ב-150 דולר לזוג. סיבה נוספת שניתן בגללה להשוות את צ'ילה לקליפורניה היא הכרמים.

במקום לשלם סכום הנע בין 15 אלף ל-20 אלף דולר לאקר, ניתן לרכוש בצ'ילה אקר כרמים תמורת 1,500 דולר בלבד. יתרה מכך, היינות הצ'יליאנים תפסו תאוצה רבה בעולם ומבקרי היין החשובים הגדירו אותם לא פעם כמוצר המספק את התמורה הטובה ביותר ביחס לעלותו.

קיימים יתרונות נוספים לזרים הבוחרים להשתקע במדינה. צ'ילה נחשבת למדינה הפחות מושחתת מבין מדינות אמריקה הלטינית, והיא מדורגת כאחת הפחות מושחתות בעולם.

צ'ילה מוכרת כמדינה השומרת בקנאות על זכויות הקניין של תושביה, בהתחשב במספר התושבים המועט שבה ביחס לשטח המדינה, 15.3 מיליון לשטח של 736,900 קמ"ר, צפיפות של כ-20 איש לקמ"ר, עובדה המאפיינת את כלל דרום אמריקה, לעומת צפיפות של 300 נפש לקמ"ר בישראל.

התוצר לנפש חצה את גבול 10,000 הדולרים, וכיום חיים כ-20% מתושבי המדינה מתחת לקו העוני. כ-90% מתושבי המדינה קתוליים, וכ-10% פרוטסטנטיים. רוב תושבי המדינה הם לבנים ובני תערובת אינדיאנים. ההשקעות הזרות במדינה, מרוכזות רובן ככולן בהשקעות אמריקניות. כלל ההשקעות הזרות במדינה, חצו את רף 10 מיליארד הדולר. כיום, המשקיעים הזרים יכולים לצפות לתשואה של מאות אחוזים ואף יותר על נכסיהם, בדיוק כפי שאירעה בשנות ה-80, כשהשלטון התייצב ולא נמצאו גורמים מאיימים על הזכויות הקניין של התושבים, כפי שהתרחש בתקופת השלטון השמאלני בשנות ה-70.