יום הולדת שמח

על פניה, צפייה בראיון בן שעה עם דיוויד בואי, נשמעת כמו סיוט מובטח. בוודאי בשעה שערוץ 3 משדר את הפרק של "חברים" שבו רייצ'ל אוטו-טו יולדת, ומיד אחר-כך את הפרק של "אי.אר", שבו מארק גרין או-טו-טו מת. כי אחרי הכל, מה כבר יכול לצאת מצפייה בשעה שלמה, שבה בואי מדבר על עצמו? האיש הזה, יודע כל מי שעוקב אחרי הקריירה שלו, הוא נוד נפוח: מלא בחשיבות עצמית, צדקנות, התפלספות מתמדת וחיבור רופף למדי למציאות.

ובכן, הפתעה. הראיון שערך איתו אבי לואיס, וששודר אתמול ביס פלוס, היה הנאה גדולה. עוד לפני שנכנס לאולפן כדי לראיין את בואי, הביע לואיס חשש שזה הולך להיגמר בבכי. אבל דוכס הרוק המתקדם החליט לעשות לאנושות טובה, ולמשך יום אחד היה במצב רוח טוב (והכוונה היא למצב רוח ממש ממש טוב - כזה שמעלה את התהייה מה בדיוק לקח בואי לריאות או לווריד שנייה לפני שהמצלמות החלו לפעול).

בואי, שנאות להתראיין לרגל הגעתו לגיל 50, הפך את השיחה למסיבת יום הולדת שמחה במיוחד. הוא דיבר על הכל, ובחופשיות. על העובדה שגם בעיני עצמו הוא מעתיקן לא קטן מגדולים ממנו, על הדימוי הפלצני שיצא לו, על הפוזות השונות שאימץ במשך השנים, על התמכרויותיו לסמים, ואפילו על היוצרים שהוא שונא במיוחד (פול מקרטני ומיק ג'אגר פותחים את הרשימה).

"האמת היא, שאני אף פעם לא במצב רוח כזה טוב", סיכם בואי, בהפתעה עצמית בלתי מוסתרת, רגע לפני שנפרד ממנו המראיין. "אני לא יודע איך תפסתם אותי ככה. בדרך כלל אני קודר, חושב על כל שאלה שבע פעמים. אני הסיוט שלכם". מה יש לומר - צודק. אבל לערב אחד, כל זה נשכח. אפילו מהלידה של רייצ'ל כבר לא היה ממש אכפת.