חמלת מנצחים - לא על חשבון איכות הסביבה

בבג"ץ הקשת הדמוקרטית הוכרע מאבק ארוך וטעון רגשות עמוקים בין החקלאים לבין ארגוני חברה וסביבה. עצוב לצפות במצבם של החקלאים האמיתיים, החיים לאחרונה במחסור כלכלי, באי ודאות חברתית, ובעיקר בחוסר בטחון פיננסי לעת זיקנה. קשה להתמודד עם מצבם של רוב תושבי היישובים החקלאיים, שהולך שולל על-ידי הבטחות מספר קטן של עורכי דין, מאכערים ויישובי נדל"ן.

אולי חמלת מנצחים (מלשון compassion) הביאה את הקשת הדמוקרטית לנסח הסכם הבנות עם גורמים מסוימים בהתיישבות החקלאית, עוד בטרם הוכרע הבג"ץ. ההסכם מציע חלוקה שוויונית יותר של הרווחים מהפשרת הקרקע החקלאית בין אלה שעיבדו אותה ובין אלה שהסתכלו עליה מרחוק (או עבדו שם כשכירים...). אין חולק על כך, שתפקידה של המדינה לדאוג לרווחת תושביה, חקלאים ועירוניים כאחד, אך יש בהחלט מחלוקת על מקורות המימון לכך. הפשרת קרקע חקלאית היום, כדי לממן את חובות העבר, תוך פגיעה סביבתית מהותית בדורות הבאים, איננה מוסרית בדיוק כפי שחלוקה לא שוויונית בין תושבי המדינה איננה מוסרית. שופטי בית המשפט העליון היו יכולים לצטט בפסק הדין החשוב הזה הצהרות מנהיגי כל העולם בדבר השאיפה לשוויון בינדורי, כתנאי לפיתוח בר קיימא.

חמלת המנצחים מביאה גם להצעה לאפשר לקיבוצים לבנות כמה שירצו בתוך "שטח המחנה", או למושבים לבנות מספר יחידות דיור העולה על 2.5 בנחלה א'. הצעות אלה ימשיכו את מגמת הפירבור שהחלה בשנות ה-90. אין היום כל סיבה להגדיל עוד את היישובים החקלאיים. כדאי לקחת דוגמה מטוסקנה המשגשגת, מפרובנס המלבלבת ומשוויץ המוריקה. במקומות אלה אסור לבנות עוד מבנה אחד בישובים החקלאיים. הטענה כאילו בארצות אלה אין גידול אוכלוסיה ולכן אין צורך לדאוג שם ליחידות דיור נוספות, היא חלק מרטוריקה דמגוגית, שיש להסירה מהשיח התכנוני לאחר הכרעת הבג"ץ. לגידול האוכלוסיה המהיר של מדינת ישראל ניתן לספק פתרונות דיור רק בעיר. שם, בניגוד לכפר, ניתן גם להציע תעסוקה מגוונת ולאפשר לאזרחים לנוע ביעילות בתחבורה ציבורית.

הסכם ההבנות האמור מנציח תפיסה שגויה של הקשת וההתיישבות גם יחד, תפיסת החלום האמריקני צמוד הקרקע, כאידאל שיש לכולם זכות קנויה להגשימו. מאז ראשית שנות ה-90 יצרו הרחבות היישובים החקלאיים שוק חדש של דיור, שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה. לעומת זאת, הפשרות קרקע חקלאית הצמודה לעיר, לשם התרחבות סבירה ורוויה שלה, היו גם לפני 1992 ויהיו גם עתה לאחר החלטת הבג"ץ. עתה נוצר סיכוי, שמוסדות התכנון יתכננו הפשרה במקום שבו יש בה צורך, והחקלאים, מאידך, יעמדו על המשמר, דבר שיביא לייעול השימוש בקרקע. בעשור האחרון החקלאים תכננו הפשרות תחת כל עץ רענן, ומוסדות התכנון ניסו לשמור עליהם למען הסביבה והדורות הבאים.

מאז הכרעת הבג"ץ נשמעת שוב ושוב הטענה, כאילו ההחלטה תפגע קשות בענף הנדל"ן הגוסס. אם כתוצאה מהעדר אינטרס כלכלי לחקלאים תיפסק הבנייה צמודת הקרקע ביישובים החקלאים לשעבר ויואט הפירבור, תהיה זאת הוכחה לכך, ש"הביקוש שאין לעמוד בפניו" לסוג כזה של בנייה, נבע בעצם רק מהיצע של קרקע זולה לבנייה צמודת קרקע.

תושבי הערים זקוקים לשירותם של תושבי הכפר כשומרי השטחים הפתוחים. עבור הפוטוסינטזה שיוצרים העצים במטעים צריכים העירוניים לשלם, וגם עבור החדרת גשמים למי תהום ופירוק אורגני של רעלים בקרקע. טוב יעשו המנצחים במאבק, אילו במקום למוסס את ההישגים הסביבתיים של המאבק החברתי, יחברו לחקלאים האמיתיים, במרכז ובפריפריה, וידאגו יחדיו לעתידה של החקלאות.

החקלאים ביישובים רבים הפכו למיעוט נרדף על-ידי מחפשי "איכות חיים", וחובתם של הארגונים הסביבתיים לדאוג עתה לזכותם להמשיך לעבד את הקרקע, אל מול המתיישבים החדשים. עתה הזמן להפעיל את העוצמה שהופעלה בבג"ץ, כדי לאפשר לחקלאים לקבל מים מושבים במחירים סבירים. תושבי העיר הצורכים את המים השפירים צריכים לשלם הן על טיהורם והן על הובלתם לשדות, כך שהחקלאים יוכל לעשות בהם שימוש המניב פרנסה סבירה להם - ושיפור איכות המים האדמה והאוויר לכל.

חמלת מנצחים אמיתית היא העצמת המנוצח, ולא נדבות חסרות משמעות למנצח, שיבואו על חשבון הסביבה.

הכותב הוא גיאוגרף ומתכנן סביבתי.