לא מגש הכסף ולא יד ושם

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") סבור שפולנסקי, כבסרטיו האחרים, אינו קונבנציונלי. גם הפעם "הוא יוצא נגד גלופות משומשות ששחקו את השואה בקולנוע". ולדיסלב שפילמן, "בגילומו האינטליגנטי של ברודי, הוא דמות פסיבית, שאינה מפעילה את העלילה". הוא מהווה כלי בידי פולנסקי כדי "להתבונן בשואה", בדרכו. "לכן, גם בשיחזור אימי גטו ורשה, יש בו משהו היפר-ריאליסטי, סהרורי, חמקמק ובלתי-נתפס". הבימוי "מאופק, מתוזמר היטב, וחותמו האישי של פולנסקי טבוע בכל פריים ופריים". סתיו מעניק ארבעה כוכבים.

חגי לוי ("העיר") סבור, שפרט להיות "הפסנתרן" "סרט יפה וחכם ומרגש ביותר כשלעצמו, הוא גם אקטואלי באורח מפחיד ממש". ומה שעושה אותו כל-כך "חזק, מעורר, מדכא ומרגש, היא העובדה שהוא סרט על הישרדות. אין בו כמעט הירואיות (...). הגיבור שלו מונע לאורך כל הדרך ברצון עז להישאר בחיים. לא יותר". במובן זה זהו סרט "על נצחון יצר החיים".

בשל כך, בין השאר, "'הפסנתרן' הוא סרט של פולנסקי. מעבר לכך שהוא מבוים באותה חדות מטרידה האופיינית לו ולעובדה שהעולם המוכר שלו, שבו טרור ופרצי אלימות פתאומיים מבליחים חסרי פשר ולקח, פולנסקי שוב עשה כאן סרט על אדם במנוסה מפני גורלו".

מה שהופך אותו ל"יוצר כזה גדול" הוא "האופן שבו עיבד את הגיהינום הפרטי שלו ליצירת אמנות". השואה של פולנסקי "לעולם תהא השואה שלו (...) שואה פרטית, אישית. לא פלנטה אחרת, לא מגש של כסף, לא יד ושם, לא קדיש, לא קורבן נאצל ולא העם היהודי. אדם נלחם על חייו וחירותו - שם, כאן, אז ועכשיו".

יקיר אלקריב (עיתון תל-אביב") דווקא לא רואה כאן "סרט של פולנסקי". סיפור "פשוט, בעל נראטיב היסטורי ליניארי מוכר, המסופר באופן חשוף לגמרי". נראה שפולנסקי "בחר מלכתחילה סיפור שונה מאלה שעניינו אותו עד היום", וגם "ביים אותו בצורה שונה" מהרגיל.

בניגוד ל"ציניות המרירה והמפוכחת כלפי הקיום האנושי", שאיפיינה את סרטיו הקודמים, כאן יש סצינות מרגשות, שמעידות על "הכנות העמוקה שבה ניגש פולנסקי אל יצירת 'הפסנתרן'. הכנות הזו, בתוספת יכולתו הקולנועית הפנטסטית וניסיונו רב-השנים, הופכים את 'הפסנתרן' לסרט מרגש ואמיתי. שיר הלל ליכולתה של הרוח האנושית לשרוד גם בתנאים הקשים ביותר".

דבורית שרגל ("רייטינג") בדעה, שתוצאת העימות של פולנסקי עם השואה "בינונית לגמרי". כי אחרי שמקלפים ממנו את כל מה שאנחנו כבר יודעים על השואה "נשאר מעט מאוד (...). עולמו הפנימי של שפילמן הפסנתרן נעדר לחלוטין. הוא נותר זר לגמרי גם אחרי יותר משעתיים של סרט".

הסרט "מרגש כמו כל מראה טראגי של דיכוי והשמדה", אבל כאלו אפשר לראות בחדשות מדי יום. שלושה כוכבים, אם כן.

בקיצור: "הפסנתרן", אופייני לפולנסקי או לא - מרגש, יפה, חכם, חזק, מעורר, מדכא.