רפובליקת בננות

אלמלא היו מתפרסמות תמונות מטקס החתימה הרשמי של ההסכם בין מיקרוסופט למדינת ישראל - בכיכובם של בנימין נתניהו, משה ליאון, לימור לבנת, מיכאל איתן - הייתי מתפתה לחשוב שיגאל שילון שוב הצליח למתוח את המדינה וזה בסך הכל פספוס. אבל לא. אף אחד לא פספס כאן כלום, בייחוד לא מיקרוסופט, בזק ונטוויז'ן. הן - כל אחת מונופול בתחומה - יוצאות המנצחות הגדולות בקרב ללא מאבק על שוק האינטרנט הישראלי והתוכנות הנלוות. מדינת ישראל יוצאת מזה עם תדמית של רפובליקת בננות, שהשליטים האמיתיים בה הם ביל גייטס ושליחו, סטיב באלמר.

תזכורת: מנכ"ל משרד ראש הממשלה, משה ליאון, חתם לפני שבוע על הסכם עם סטיב באלמר, המשנה לנשיא מיקרוסופט, על פיו כל בעל מספר טלפון בישראל יקבל תיבת דואר אלקטרונית בחברת נטוויז'ן (השותפה להסכם), עם מספר של בזק (השותפה להסכם) במקום שם משתמש, ויוכל להשתמש בה חינם שעה בחודש, שזה לא מעט לדואר אלקטרוני לצרכים פרטיים, בשפה העברית. כל זאת, בעזרת תוכנת הדואר של מיקרוסופט. פאול מספר אחת.

הפאול השני, הוא חלוקת תוכנת הדפדפן בעברית, אקספלורר 4.0 (או מעודכנת יותר שתבוא) של מיקרוסופט, לאותם מנויים, על מנת שבעזרתה יוכלו להתחבר לפרויקט המקוון "ממשל זמין", הבייבי של מיכאל איתן - קבלת שירותים דרך רשת אינטרה-נט פנימית של משרדי הממשלה. מה קרה לנו כאן? זה כל כך פשוט שבא לבכות. מיקרוסופט הוציאה אל הפועל עוד אחת מפעולות השיווק המונופוליסטיות שלה, אלא שהפעם היא תיזזה ממשלה שלמה ומכרה לה דואר אלקטרוני עברי לכל אזרח.

לא ברור מי יממן את המשלוחים, את הדפסת ההסברים, את שירות הלקוחות, את עשרות או יותר העובדים שימצאו בזה את פרנסתם. בטח משרדי התקשורת והמדע. ואם מיקרוסופט תממן, התרומה תנוכה לה ממס ההכנסה. היא לא תפסיד מזה. לאחר ההפצה ההמונית, תהיה כל מדינת ישראל בכיס הקטן של גייטס, רות אלון (נטוויז'ן) ועמי אראל (בזק). אף אחד לא ישמע יותר על תוכנת הדפדפן נטסקייפ, למשל. יהיו שיטענו שמגיע לה - כי לא טרחה לתרגם את הנביגטור לעברית.

המדהים הוא, שמדינת ישראל - לכאורה מדינת חוק - חותמת על חוזה עם חברה מסחרים זרה, מממשת את החלום הרטוב שיש לחברה זו בכל מדינה בעולם, ולא בודקת הצעות אחרות. לא מפרסמת מכרז פומבי. ומה עם חוק חובת המכרזים, משה ליאון? את מי הוא מחייב אם לא אותך? שמעת, אגב, שלנטמנג', חברה ישראלית, יש גם כן תוכנת דואר בעברית, קמיליון שמה? אולי לא כל כך משוכללת כמו זו של גייטס, אבל אם הייתם מפרסמים רשימת דרישות במסגרת מכרז, אולי היתה עומדת בה? בסך הכל מדובר בדואר אלקטרוני. לא במולטימדיה.

מדוע, למשל, נטוויז'ן - מונופול האינטרנט הישראלי - היא זו שתספק את תיבות הדואר ולא, נגיד, אינטרנט זהב, או כל חברת אינטרנט אחרת? ככה, ללא מכרז, נותנים לחברת אינטרנט מסחרית גישה לכל בית בישראל? מי בכלל ישמע אחרי כן על חברות אינטרנט מתחרות?

ובזק - סוף סוף התגשם החלום. אינטרנט בכל בית, ועוד עם מספר של בזק. מה תגיד שרת התקשורת, לימור לבנת, למתחרות הפוטנציאליות של בזק בשוק המקומי, אותו היא רוצה לפתוח לתחרות בשנת 1999? אולי תאמר, סליחה אבל הסתנוורתי מהשם ומהמיליארדים של ביל גייטס. צריך להבין, שתנאי ראשוני בשיווק טוב הוא גישה ישירה. בדרך כלל, חברה מסחרית קונה גישה ישירה ללקוחות, באמצעים שונים, תמורת הרבה כסף. גישה ישירה למדינה שלמה - אין לה תמחיר בשוק. זה פשוט כמעט ולא קיים בתיאוריות השיווק. אלא אם מספקים אותה בחינם תמורת לחיצת ידו של סטיב באלמר. «אפי לנדאו« רפובליקת בננות«