וול סטריט: עכשיו העצבים משחקים

החברות הגדולות החלו לפרסם את נתוני הרבעון הראשון. קרייזלר, מרק וקי-מארט הפתיעו לטובה. GE ענתה בול על הציפיות, 1.7 מיליארד דולרים נטו. הטכנולוגיות 'הכניסו את הברז'; בוסטון סיינטיפיק פישלה ונחתכה על הפתיחה ב-14 דולר, ירידה של %23 מלמעלה. המילים OVER REACTION יישמעו תכופות בשבועיים הקרובים.

דאלאס סמי-קונדקטורס (סימון DS) הפתיעה לטובה והמניה נפתחה בפלוס 4 דולר, %16 עלייה. כמו שכבר אמרנו זה הכל ה'רובד הספקולטיבי'.

הבעיה הגדולה של וול-סטריט היא הבעיה של כולנו. בעולם של תקשורת אלקטרונית, אינטרנט וכו', הבעיות מגיעות במהירות, והתגובות נדרשות בהתאם. אין יותר זמן לחשוב, היום זה עולמם של הטריידרים, הספקולנטים.

עולם של קבלת החלטות במהירות ותחת לחץ. זה קורה בתקופה שנקראת 'התקופה הספקולטיבית', שאליה נכנסנו בתחילת השנה. הצרה היא שב'תקופות ספקולטיביות' קודמות התקשורת עבדה יותר לאט, והיה למשקיעים קצת זמן לחשוב. היום, המשקיע נדרש לתגובה באותה שנייה שהוא שומע על הבעיה.

באמצע שנת 1994 נכנס השוק לתקופה דומה, לא היתה הסכמה על מדיניות הבנק הפדרלי, לא היו בטוחים בכיוון הכלכלה האמריקאית, הדולר היה בעלייה והיו חששות לגבי ריווחיות החברות.

אמר לנו אז 'מייבין' מניו-יורק: "הבורסה היא כמו אוקיינוס, למעלה גלים ולמטה שקט, דממה. הגלים, רוב הזמן, הם פונקציה של הרוחות למעלה. כשיש הרבה רוח, כמו בזמן סופת הוריקן או טייפון, יש הרבה גלים, אבל מתחת עדיין שקט, יציב.

"אם אתה נכנס לשוט דווקא בסערה נראה לך שכל הים משתגע, אבל למעשה זו רק השכבה העליונה שמשתוללת. כשיש רוחות מכל הכיוונים וגלי ענק רק ימאים מקצוענים ביותר מסתובבים שם. לאחד שקנה יאכטה חדשה לא הייתי מייעץ להיכנס. תן קודם לסערה לחלוף, זה מצב שתמיד חוזר על עצמו".

וזה בדיוק המצב היום בוול-סטריט. הגלים משתוללים, הרוח שורקת והסערה בעיצומה. שני מטרים מתחת אפילו לא יודעים הדגים מה שקורה מעליהם, הכל למטה רגוע. הדבר הטוב ביותר לעשות כרגע זה לשבת על החוף ולחכות. בקרוב נדע בדיוק לאיזה כיוון נעה הסערה. הטריידרים נמצאים בעין הסערה ואין להם זמן להסתכל סביב, הם מגיבים במהירות. רובם מנוסים, והם יעברו את הסערה בשלום. מיעוטם יטבעו. היתר צריכים לשבת ולחכות. -בימים ראשון ושני של השבוע שעבר עלה הדאו בלמעלה מ-83 נקודות. אחרי ירידה של 700 נקודות מהשיא, החזיר המדד 130 נקודות ב-3 ימים. כיוון המחשבה שהחל להסתמן היה שהדולר ייעצר, וכיוון שהריבית כבר הובאה בחשבון היתה הרגשה טובה.

ביום ג' האחרון שוב פיספסו סוחרי המניות את המגמה שהתפתחה אצל סוחרי האג"חים. התשואה על 30 שנה, שהגיעה ל-%7.08 שבוע קודם לכן, ירדה בתחילת השבוע שעבר ל-%7.05. ביום ד' קיפצה התשואה ל-%7.10 וביום ו' פתחה ב-%7.18 וסיימה ב-%7.16.

כפי שאמרנו לכם, תשואה של %7.2 זה כבר מפחיד, זה כבר מהווה תחרות קשה מדי למניות.

הכל קורה במהירות שאין לה הצדקה מלבד העצבנות.

מנהל הכספים ג'ימי רוג'רס, שנכנס לשורט על הדולר ב-119 ין, התווכח השבוע עם הטריידר הראשי של דונלדסון לאפקין על הכיוון של הדולר. האחרון טען שיש לו הרגשה ש"הדולר רוצה לעלות", ורוג'רס טען שהדולר הגזים.

"ההרגשה של הטריידרים היא זו הקובעת היום", פסק המראיין, וכנראה שהוא צדק.

היפנים, למרות שנשיא הבנק המרכזי שלהם טען שהם נגד ההתחזקות המהירה של הין, מבסוטים. האמריקאים, למרות ששר האוצר שלהם אמר שלא יתערבו, מתעצבנים. הכלכלנים הראשיים של פורד וקרייזלר, שרואיינו בתחילת השבוע, טענו ש"ברמת הדולר הנוכחית וברמת הריבית הנוכחית, אנחנו עדיין מוכרים חזק", חבל שלא רואיינו שוב בסוף השבוע.

אין ספק שיושבי הראש של החברות הללו השתיקו אותם וצלצלו לקלינטון (ראה קטע על יצרניות המכוניות בהמשך).

ב-%7.16 תשואת אג"ח וב-126 ין לדולר (שיא של 4.5 שנים) התיקון במניות יכול להיות מכאיב ביותר. לא צריך להיות אנליסט בשביל לדעת זאת. ברמות כאלו התוצאות של החברות צריכות להיות פנומנליות, ולזה אין סיכוי.

הדאו היה כבר על 7180 והיום התחיל על 6391, זו ירידה של כמעט %11 מלמעלה וזהו, פחות או יותר, מחיר הפתיחה של 1997. ה-S*P ירד בפחות מ-%10 משיאו.

עד כמה יכול התיקון הזה להימשך?

תיקונים, אמרנו, נמשכים כמה חודשים, אלא אם באה מכה שמתקנת את המצב ביום אחד. למכה מהסוג של 1987, איננו מצפים, אבל הזעזועים ימשיכו עד שהשוק ימצא כיוון חדש שיתאים למצב הכלכלי האמיתי.

מהו המצב הכלכלי האמיתי? אם כל המודלים הגאוניים שיש בבתי ההשקעה הגדולים לא יכולים לומר, אז מה רוצים מאיתנו.

עובדות? ובכן, מדד המחירים של היצרנים ירד ב-%0.1 במארס, ובעשרה הימים האחרונים גדל מספר המובטלים ב-6,000 איש. האם הדברים הללו צריכים להפחיד מהמשך עליית הריבית. ודאי שלא.

בטוחים? ודאי שלא, כי אם תחקרו את מדד היצרנים תגלו שה'מרכיב האינפלציוני' שכלול בו עלה ב-%0.4, ואם תשלבו את זה עם העלייה של ה-5 סנט בשכר הממוצע לשעת עבודה (במקום ה-3 סנט שלהם ציפו), אז האינפלציה מרימה ראש, וגרינספאן יעלה שוב את הריבית במאי.

האם אמרנו לכם שבזמננו לא ידעו בוול-סטריט שיש בכלל דברים כאלו?

כשמנהלי הכספים יושבים על %15-%20 במזומן וכשמסתבר שהציבור דווקא מזרים כספים לקרנות המניות (4.4 מיליארד בשבוע הראשון של אפריל), כדאי להמתין בהיכון. הכל תלוי בביצועי החברות, ובינתיים הם בכלל לא רעים.

בשבוע שעבר הגיעו התוצאות הסופיות למכירות רכב בארה"ב בחודש מארס. "המספרים נראים שיגעון", אמר אנליסט הרכב הראשי של JP MORGAN. תעשיית הרכב האמריקאית היא מעמודי התווך של הכלכלה בארה"ב.

אין הרבה אינדיקטורים לחוסן או לחולשה של הכלכלה כמו מכירות רכב בארה"ב, זה מה שנקרא 'אינדיקטור מוביל' אמיתי. מכירות רכב פרטי קשורות ישירות עם מדדי ההכנסה ועם מדדי הציפיות הכלכליות של הצרכן האמריקאי, והעובדה, שכפי הנראה המיגזר הזה הוא חזק מאוד, מעמידה בספק את כל הסיפורים על מיתון.

מספרי מארס גם מחזקים את ידיהם של הדובים: "אם גרינספאן עוקב אחרי מה שהולך בדטרויט (מושבן של GM, פורד וקרייזלר) אז תהיה לנו עוד העלאת ריבית במאי", הם אומרים.

סך המכירות של רכב במארס הגיעו ל-1.4 מיליון מכוניות פרטיות ומשאיות. מספר זה, ביחד עם מספרי פברואר וינואר נותן הערכה שב-1997 תייצר התעשייה קרוב ל-16 מיליון כלי רכב פרטיים.

למרות שקרייזלר ופורד הראו ירידה קלה במכירות במארס, ג'נרל מוטורס חיפתה בעלייה של %4.1. 1,396,764 מכוניות פרטיות נמכרו במארס 1997 בארה"ב, עלייה של %1.5 לעומת מארס שנה שעברה, שגם הוא היה חודש חזק.

מדובר רק במכוניות פרטיות ובמשאיות קלות לשימוש משפחתי, 'ואנים' בעיקר. מספר המכוניות הפרטיות ירד בכ-%3.2, ל-766,992. מספר ה'ואנים' עלה ב-%7.9, ל-629,772 מכוניות. %71.2 מהמכוניות סיפקה השלישייה מדטרויט ו-%28.8 חברות זרות.

GM מחזיקה %31 מהשוק. פורד ב-%24.7 וקרייזלר ב-%15.1. אחריהן מזדנבות טויוטה עם %8.8, וניסאן עם %6.5. כל היתר נמצאות רחוק מאחורנית.

ההפתעה - המכונית הפרטית מספר אחת בארה"ב של 1997, תהיה דווקא מכונית של טויוטה, הקאמארי. 105,338 מכוניות מסוג זה נמכרו בשלושת החודשים הראשונים של 1997. הקאמארי, המקבילה להונדה אקורד, מקדימה את הפורד טאורוס, שעמדה בראש רשימת המכוניות המבוקשות במשך 4 שנים רצופות. פורד מכרה רק 88,135 מכוניות מסוג זה עד כה השנה.

העניין הזה, של מי הוא המוביל בנתח השוק של דגם מסוים, הינו בעיה אמריקאית אופיינית. השאיפה לנצח במירוץ הזה, היתה בעוכרי התעשייה האמריקאית במשך שנים. בשנה שעברה הודיעו שלוש החברות האמריקאיות, שהניצחון בתחום זה אינו מעניין אותן יותר, וכעת הן מתמקדות על יעילות ועל רווח כלליים.

אנליסט הרכב של מורגן-סטנלי, סטיבן גירסקי הגדול, אמר השבוע שהוא מאושר מהתפנית בהתמקדות: "זה מראה שסוף סוף השתחררו היצרנים שלנו מחיידק התחרות עם היפאנים על כל מודל, ומעכשיו הם יתחרו על השוק כולו ועל השורה התחתונה".

הביזנס החם של תעשיית הרכב בארה"ב הוא ייצור המשאיות הקלות או בכינוין העממי: 'רכב פנאי' RECREATION VEHICLE. בתחום הזה שחטו האמריקאים את מארס: %83.5 משוק המכוניות הזה, מכרו שלוש החברות מדטרויט. בפלח של המכוניות הפרטיות החזיקו שלוש החברות ב-%60.3 מהשוק.

אבל מה שחשוב לוול-סטריט זה דעתן של היצרניות לגבי ההשפעות של עליית הריבית ושל עליית הדולר.

הכלכלן הראשי של GM, מוסטפה מוהטארם; והכלכלן הראשי של פורד, מרטין צימרמן; טוענים שבינתיים הציפיות החיוביות לגבי העתיד של הצרכן האמריקאי ועליית רמת השכר בארה"ב, מקהות את הנזק שנוצר מהעלאת הריבית ומהעליות בדולר. הריבית מייקרת את מחיר הרכישה (כמעט כל האמריקאים רוכשים מכונית בהלוואה), ואילו עליית הדולר מוזילה את המכוניות המתחרות מיפאן ומאירופה.

"בינתיים זה לא משפיע, אבל אצלנו כבר חוששים", אמרו השניים. בכל מקרה, אנליסטים טוענים, שהפעם החברות האמריקאיות מוכנות למאבק הרבה יותר מאשר בעבר. הן מוצפות במזומנים (ל-GM מעל 17 מיליארד, לפורד כ-12 מיליארד ולקרייזלר מעל 7 מיליארד), עלויות הייצור עדיין בירידה ואיכות המכוניות משתפרת.

"אנחנו מאמינים, שיש עדיין אפשרות להמשיך ולגדול למרות עליית הדולר והריבית, אבל הבעיות יצוצו בקרוב", אומרים שני הכלכלנים.

ומבחינת המכפיל והתשואה - קרייזלר, בשער של 30 דולר נסחרת במכפיל היסטורי של 5.4, והתשואה %7. פורד, בשער של 31 דולר, נסחרת במכפיל של 8, והתשואה %6; ואילו GM בשער של 54 דולר, נסחרת במכפיל של 9 ובתשואה של %3.7. ועוד אומרים שהמניות האמריקאיות 'יקרות'.

בעודנו כותבים קטע זה פירסמה קרייזלר את תוצאות הרביע הראשון שלה ל-1997, שהוא הטוב בתולדותיה. מעל מיליארד דולר נטו. פורד העלתה את הדיווידנד ומצפים שגם היא תראה תוצאות חזקות.

יחד עם זאת, כשדיברו שני הכלכלנים, היה הדולר שווה כ-123 ין ובסוף השבוע הוא כבר עמד על כ-126. הריבית הארוכה היתה 7.06 ובסוף השבוע 7.16. כל התחזיות האופטימיות יכולות להתהפך במהירות אם השניים האלו (הדולר והריבית) ימשיכו לעלות. «שלמה גרינברג« וול סטריט: עכשיו העצבים משחקים «