הקלט ושמור

לקראת שידור: "יוסי וג'אגר", הערב 21:00, ערוץ 3 בכבלים

וכעת לאתגר: כיצד לכתוב ולפרגן ל"יוסי וג'אגר", הסרט הישראלי שעליו נכתבו הכי הרבה מילים וקומפלימנטים בשנה החולפת. ובכן, כותב שורות אלו מרים ידיים מראש. אחרי הכל, האם יש בכלל טעם להתחיל ולספר את עלילת הסרט הזה? האם מישהו מכם לא שמע משהו על הפקת הטלוויזיה המביאה את סיפור אהבתם של יוסי וג'אגר - שני קצינים המשרתים במוצב קפוא על גבול לבנון?

אפילו לא שמעתם, יש להניח שמחר בפינת הקפה בעבודה תשמעו מכל מי שיצפה הערב בשידור הבכורה של סרטו של איתן פוקס. מה שיאמרו לכם מחר, ייאמר מראש גם עכשיו: מדובר כנראה בהפקת המקור הטובה ביותר שתראו השנה בטלוויזיה שלכם. סרט אשר כמעט מכל היבטיו, הוא יוצא מהכלל.

"יוסי וג'אגר" תופס את צופיו מהרגע הראשון, חונק את גרונם ומוחץ את ליבם. זה מתבטא בעריכה המושלמת של הפסקול, בצילום הקפוא, בבימוי העדין, במשחק של כל הצוות, ובעיקר - בתסריט. בעזרת התסריט הזה, שכתב העיתונאי אבנר ברנהיימר (עבודה ראשונה שלו בתחום), אפשר להעביר שיעורים בחוגים לקולנוע, בקורס שכותרתו "איך תכתבו תסריט ראוי, למרות שאתם עושים סרט ישראלי".

למרות ש"יוסי וג'אגר" הוא אחד הסרטים המקומיים ביותר שנוצרו פה בשנים האחרונות, אין בו אף אחת מאותן מחלות של הקולנוע הישראלי: לא קלישאות, לא שתיקות רבות משמעות ולא יומרנות. במקום זה, יש בו מעקב הדוק ואמין אחרי דמויות רבות, הרבה רגש, רב-רובדיות מרשימה, ובעיקר אותנטיות ראויה להערצה בכל מה שנוגע לתיעוד חייהם של אנשים צעירים שכלואים (רגשית ופיזית) בתוך מציאות צבאית קרה ומדכאת.

במילים אחרות: להקליט ולשמור. אין בכלל שאלה.