הנדל"ן הבריטי? הריבית בארה"ב?

האם ירדו מחירי הבתים בבריטניה ב-2003? לא, אבל 2003 תהיה בוודאי השנה האחרונה של בועת הנדל"ן לפני פקיעתה. קצב עליית מחירי הבתים, בלונדון לפחות, מתחיל להדגים התמתנות, והוא יפול ככל הנראה בכ-30% מהרמות הנוכחיות. ההיסטוריה מראה לנו כי בבועת הנדל"ן האחרונה, עלו מחירי הבתים בשנים 1988 ו-1989 ביותר מ-20%, ולאחריהן רשם השוק מספר שנים של קיפאון. נפילות חדות במחירי הבתים ברחבי בריטניה נרשמו רק ב-1992 וב-1993.

ההנחה שבועת נדל"ן נדרשת לטריגר ספציפי כדי לפקוע היא מיתוס בלבד. אפשר להניח שהעליה בשערי הריבית או הצמיחה באבטלה מהווים מניעים ממשיים לירידות במחירי הבתים, אולם ההבנה שהמחירים פשוט גבוהים מדי מספיקה כדי לגרום להם לרדת. אף אירוע יחידי לא הוביל לפיצוץ בועת המניות ב-2000, רק ההבנה שהטירוף הזה צריך כבר להסתיים.

מה שאומר שבריטניה תינצל ככל הנראה ב-2003 מקריסה בשוק הנדל"ן, מה שלא אמור להוות נחמה לקובעי המדיניות: סיכויי השוק ב-2004 נראים קודרים.

האם אמנת אירופה תסתיים בדמעות? התיקוות לחשיבה רדיקלית שתהפוך את האיחוד האירופי למקום דמוקרטי ויעיל יותר, נמוגות במהירות. במקומן, אנו צפויים לדפוס המוכר של ויתורים מגושמים שאמורים לפשר וליישב בין החברות הגדולות והקטנות של הגוש ולתת מענה, ולו חלקי, לפדרליסטים מצד אחד ולמגיני הריבונות הלאומית מהצד השני.

לקראת הקיץ אמור האיחוד לקבוע מסגרת לרפורמות במבנה הסמכות של הנציבות האירופית, הפרלמנט ומועצת השרים, רפורמות שאמורות להגביר את אחריות ויעילות הגופים. הסכנה היא שהחוקה החדשה רק תסבך עוד יותר את הגבולות בין הרשות הביצועית של הנציבות, והרשות המשפטית הנתונה בידי המועצה והפרלמנט. הצלחת החוקה תעניק כוח נוסף לפרלמנט הנבחר, תייעל את עבודת הנציבות ותאלץ את מועצת השרים לפרסם ברבים את החלק הארי של פעילותה. כישלון, משמעותו שני נשיאים באיחוד (במועצת השרים ובנציבות), שני שרי חוץ והרבה יותר בילבול.

האם הדולר יקרוס? החובות החיצוניים הגולמיים של ארה"ב מסתכמים ב-25% מהתוצר המקומי הגולמי. בתוך חמש שנים הם יעמדו על 50%. בקצב הזה, זה בוודאי לא יכול להמשיך.

כאשר תעצור הדהירה, הדולר יקרוס, כדי להקל על הפחתת הגירעון השוטף במאזן התשלומים, העומד עכשיו על כ-5% מהתמ"ג. ולא זו בלבד שהוא יקרוס, הנפילה שלו תהיה נפילה ארוכה, נוכח העובדה ששאר העולם יתקשה לספוג גידול משמעותי ביצוא אמריקני.

הטריגר יהיה הנכונות המופחתת של שאר העולם לרכוש נכסים אמריקנים. הזרימה אל ארה"ב כבר רשמה ירידה חדה מאז 2000, ומה שפיצה עליה עד היום היתה הצימצום הגדול בהזרמה החוצה של הון אמריקני פרטי, כמו גם רכישות גדולות של דולרים על ידי ממשלות זרות - שתי מגמות אשר ככל הנראה לא יימשכו.

כבר היום נמוך הדולר ב-9% משיאו בפברואר. סיכוייו לנפילה חדה ב-2003, בעיקר לעומת האירו, עומדים לפחות על יחס של אחד לחמש.

האם הפד יפחית שוב את הריבית? הורדה נוספת של הריבית תהיה החלטה קשה מאוד עבור הפד אחרי הקיצוץ המפתיע של מחצית האחוז בנובמבר.

זה יהיה קרוב מאוד להודאה באשמה כי הפד טעה בהערכותיו ביחס לכלכלה, וכי 'הנקודה החלשה' של הסתיו הפכה בינתיים לביצה טובענית. יחד עם זאת, ולמרות העובדה שהכלכלה האמריקנית עודנה מפגינה עמידות מפתיעה, יש סיכוי להפחתה נוספת של הריבית, אם לוקחים בחשבון את הדרך רצופת המכשולים בהמשך.

מחירי המניות בארה"ב עדיין נראים גבוהים ונתונים להשפעות אי יציבות גיאופוליטית. במצב שבו גרמניה ויפאן עודן מדשדשות, דועכת גם התיקווה לחידוש הביקושים ליצוא האמריקני. חבילת קיצוצי המס של מימשל בוש תגיע כנראה מאוחר מדי ותועיל לאנשים הלא נכונים. במצב שבו אין כמעט שום הוכחות לכוח תימחור בכלכלה האמריקנית, יכול הפד להשתמש שוב באותם הטיעונים בדיוק שבהם השתמש בקיצוץ הריבית בנובמבר.

האם תצמח גרמניה ב-2003? בקושי רב. החברה הגדולה ביותר באיחוד האירופי העבירה את עונת החגים כשהיא מבכה את מצבה הכלכלי העגום. משקיפים מובילים תיקנו למטה את תחזיות הצמיחה שלהם ל-2003 לכ-1%, מה שמרמז שהאבטלה ברחבי המדינה תמריא שוב לרמה של 10%. מזרח גרמניה תדבוק השנה האבטלה ברמות של 17%.

ממשלתו של גרהרד שרדר היתה מטרה לביקורת מוצדקת על כישלונה להוביל את הגוש האירופי. אולם הבעיות הגרמניות הן בעלות שורשים עמוקים. גרמניה משלמת ביוקר על הזנחות עבר, בעיקר על שהזניחה את הרפורמות בשנות שלטונו של הקנצלר קוהל ולא לקחה בחשבון סוגיות כלכליות בעת איחודה. זה מה שקורה כשמדובר בחברה קפואה עם התנגדות בסיסית לשינוי.

עם מדיניות פיסקלית המוגבלת על ידי אמנת היציבות האירופית ושערי ריבית הנקבעים על ידי הבנק האירופי המרכזי, יש לשרדר מרחב תימרון מצומצם למדי. האופציה היחידה הניצבת בפניו היא לעשות את המקסימום מחוסר הפופולריות שלו, להסיר מהדרך מכשולים בדרך לצמיחה ולטפל בכל הכוח בבעלי אינטרסים וזכויות יתר, ומומלץ שיתחיל באיגודי העובדים היהירים והמאובנים.

האם תצטרף שבדיה לגוש האירו? לא. גוראן פרסון, ראש הממשלה, עומד בפני המשימה המסובכת לזכות במשאל העם ב-14 בספטמבר. סקרי דעת קהל מציגים שיוויון, עם נטיה קלה למתנגדי ההצטרפות לאיחוד; גם פרסון עצמו לא צופה ניצחון גדול מ-53%.

הוא נהנה אומנם מתמיכת מרבית העסקים, המדיה והמפלגות הפוליטיות, וטוען כי לא לאירו פירושו כן לבידוד, וכי במצב שבו האיחוד האירופי מתרחב למזרח ולדרום, עלולות מדינות סקנדינביה להישאר מאחור.

בדנמרק לא הצליחו מיטב המומחים לשכנע את הדנים להצביע כן לאיחוד בספטמבר 2000, למרות נקודת פתיחה טובה לתומכים. הכלכלה השבדית מצליחה יפה מחוץ לאיחוד המטבע. עוד כמה כותרות אפוקליפטיות על המשבר בגרמניה, צמיחה איטית בגוש האירו, והרושם הוא שאמנת היציבות תטרפד בגדול את הקמפיין השביר גם כך של פרסון. קחו בחשבון שתבוסה שבדית תקטין גם את סיכויי ההצטרפות הדנית והבריטית.

האם ברזיל תגיע לחדלות פירעון? לא, אבל זה לא אומר שהכל ילך בקלות לממשלה השמאלית החדשה. הנשיא החדש לולה דה סילבה הראה כי הוא מוכן לאמץ ניהול כלכלי אורתודוקסי והוא יורש חשבון חוץ בריא יחסית. זה יהיה מספיק כדי להימנע ממשבר מיידי, במיוחד מאחר שאינפלציה גבוהה החלה להפחית את שווי החוב הציבורי.

אלא שבטווח הארוך, ברזיל נדרשת לרפורמות מבניות כמו השינויים המובטחים במשטר הפנסיה בסקטור הציבורי. וזה נראה כמו משימה קשה עבור ממשלה נטולת רוב בקונגרס. למרות שהאינפלציה הגבוהה עוזרת להפחתת החוב הגולמי, האצה בהעלאות המחירים עלולה לערער את היציבות הפיננסית. ברזיל אולי תצליח לצאת מזה איכשהו, אבל ללא רפורמות או הרבה מזל, או שניהם, הלחצים החיצוניים עליה עלולים להתגבר לפני שתצא השנה.

האם ההוצאות ה-IT יתאוששו? לא (כמעט) רבתי. גורלית להוצאות טכנולוגיית המידע היא ריווחיות תאגידית. ללא סימני חזרה למכירות חזקות, הדרך היחידה לחיזוק הריווחיות היא המשך הקיצוץ בהוצאות ה-IT.

תקציבי ה-IT בשנה הבאה צפויים לגדול ב-2% עד 3% בלבד. זה אולי נראה טוב, אולם ביצועיו של מנהל מידע ראשי נמדדים לא על פי יכולתו לעמוד בדרישות הלקוחות, אלא ביכולתו לקצץ תקציבים.

אחת הסיבות שחברות יכולות להרשות לעצמן להמשיך ולהוציא פחות היא שאין בשוק היום טכנולוגיות משכנעות או יישומים שכדאי לקנות. למרות שמרבית המחשבים האישיים עברו מזמן את מועד ההחלפה שלהם, הם מתפקדים מצויין. מה גם שאחרי ההגזמות של שנות ה-90, עשתה תעשיית ה-IT עבודה גרועה מאוד בלהסביר את התשואות על השקעות בחומרות, תומכות ושירותים.

האם חברות התקליטים ישרדו? במצב שבו 45% מצרכני המוזיקה בארה"ב חולשים על מחשבים אישיים ומצויידים בצורבים, מה הפלא שפיראטיות האינטרנט נתפסת כאשמה העיקרית בצרות התעשייה? שני שליש מבני הנוער מורידים באופן קבוע עותקים לא חוקיים של מוזיקה מהאינטרנט, ומרביתם מתעלמים לחלוטין מקומץ האתרים המורשים בתשלום.

אולם הורדה של קבצי מוסיקה מהאינטרנט היא רק חלק מהסיפור. הפופ מאבד מקיסמו בשוק הבידור הביתי התחרותי, וספקי משחקים דיגיטליים ומשחקי וידיאו הם שמנקזים אליהם את מרבים הכסף הצעיר בעזרת מוצרים חדשניים וניסיון רב. חברות התקליטים עדיין לא מצאו את הנוסחה שתהפוך את ההפצה הדיגיטלית של מוצריהן גם ריווחית וגם אטרקטיבית לצרכנים.

איך נדע שההאטה הכלכלית חלפה? ההאטה הגלובלית הנוכחית לא אופיינה בירידות מסיביות בתמ"ג של הכלכלות המובילות. אולם נתוני תמ"ג לא מדגישים מספיק את משמעות ההאטה. ההשפעה הממשית נראית בנתון הסחר העולמי, שנפל ב-1.5% ב-2001, הירידה הראשונה מאז 1982. ב-2002, הרושם הוא שהסחר טיפס ב-1% בלבד. מבחן טוב להתאוששות צריך להיות קצב טוב של צמיחה בסחר העולמי, נניח 4% או 5%. כאשר המסחר יתחיל להתרומם, הוא יאיץ גם את התוצר התעשייתי, שגימגם למדי במרבית המדינות.

עבור האדם מהרחוב, הנתון הכלכלי החשוב ביותר הוא נתון האבטלה. והאבטלה עדיין מרימה ראש ביבשת אירופה ובארה"ב, עם יוצאת מן הכלל אחת, בריטניה, שהצליחה להתחמק מהמגמה. ביטחון בעבודה הוא מרכיב מהותי באמון הצרכן ורק כאשר יראו נתוני האבטלה ירידה ברורה, יתחילו הצרכנים האירופים לפתוח את ארנקיהם.

אבל הסימן הבטוח ביותר שירמז על סיום ההאטה יבוא מהבנקים המרכזיים. כאשר הם יחושו בטוחים דים להעלות את שיעורי הריבית, נדע אנחנו שהכלכלה חזרה לעצמה. למעט בריטניה, מרבית הסיכויים שזה לא יקרה במדינות החברות בקבוצת ג'י-7 עד 2004.

האם רובי וויליאמס יפרוץ לשוק האמריקני? השאלה היא אם הוא בכלל יטרח. כאשר סגר את החוזה האחרון שלו, הכריז כוכב Take That לשעבר בפני כמה בכירי מוזיקה כי הפריצה לאמריקה היא היעד הראשון במעלה שלו. אולם כאשר החלו כותרות העיסקה ההיסטורית שלו עם EMI לדעוך, הכריז הזמר במסיבת עיתונאים: "זה בכלל לא משהו שמטריד אותי".

אבל EMI מתכוונת, איתו או בלעדיו, לפתוח החודש בקמפיין החדרה של תקליטו האחרון, Escapology, בארה"ב. אלא איפוא?