מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) פירסם מכרז לגבי פינוי דיירים ובינוי של כ-1,200
יח"ד ומסחר בשכונת הארגזים בדרום ת"א. שתי הצעות הוגשו - האחת של החברה התובעת,
והשניה של חברת אנ"ש (ארגון נפגעי שכונות בע"מ). ההצעה האחרונה נפסלה על הסף,
בשל אי-עמידה בתנאים המיקדמיים של המכרז. הצעתה של התובעת היא זו שהתקבלה.
עוד בטרם הגשת ההצעות, הגיעה התובעת להסכם עם אנ"ש, לפיה האחרונה, המייצגת
את מרבית דיירי השכונה, תפנה את דיירי השכונה, תמורת סכום מוסכם מהתמורה שתתקבל
ממכירת הדירות. בעקבות החלטה בעתירה שהוגשה בנושא (בג"ץ 6715/96), נבצר מאנ"ש
לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה כלפי התובעת, ויחסי שתי החברות עלו על שרטון.
לטענת מנהלה של התובעת, ימים ספורים לאחר זכיית התובעת במכרז נמצאה לבנת חבלה
על אדן החלון בביתו. עקב מציאת לבנת החבלה הודיעה התובעת לממ"י על ביטול ההסכם
שנחתם עימה בעקבות הזכייה במכרז. עיקר טענת התובעת היתה, שממ"י היה צריך לציין
במידע שהובא בחוברת המכרזים, כי חלק מתושבי שכונת הארגזים קשורים לעולם הפשע.
התובעת דרשה מממ"י להחזיר לה 2 מיליון שקל שהופקדו כפקדון במסגרת המכרז.
הנהלת ממ"י החליטה, שאם ממצאי החקירה המשטרתית יעלו שלבנת החבלה הונחה ע"י
תושבי שכונת הארגזים, על רקע זכיית התובעת במכרז, יושב לתובעת סכום הפקדון;
ולא - יחולט הפקדון, כנהוג במקרים שבהם נסוג בו מציע מזכייתו במכרז.
חקירת המשטרה התמקדה הן בבדיקת טענת התובעת, והן בבדיקת האפשרות, כי מנהל התובעת
היה מעורב בנושא, בבקשו להתנער מהזכייה במכרז ולהציל את שני מיליון השקלים
שעמדו בסכנת חילוט עקב נסיגת התובעת מההסכם. החקירה המשטרתית הגיעה למבוי סתום.
עקב כך, חילט ממ"י את סכום הפקדון.
בית המשפט המחוזי בירושלים בחן את טענות התובעת על רקע חובת הגילוי המוטלת
על ממ"י, כנגזרת של החובה לנהל מו"מ בדרך מקובלת ובתום לב. שתיקה, כשלעצמה,
איננה מהווה הטעייה, אלא אם קיימת חובת גילוי מפורשת. על כך ניתן להוסיף את
החובה לגלות במסמכי מכרז כל עובדה "חשובה וחיונית".
בית המשפט הגיע למסקנה, לפיה בידי ממ"י לא היה מצוי מידע קונקרטי על התנהגות
אלימה של אנ"ש או של תושבי השכונה, וכל שכן לא היה מידע על אפשרות של שימוש
אלים בחומר נפץ כנגד התובעת. כאמור לעיל, ממצאי החקירה המשטרתית לא החשידו,
לא את אנ"ש ולא את מי מתושבי השכונה.
השופט משה גל מתח ביקורת על דרישתה של התובעת, לפיה היה ממ"י חייב לפרט במסמכי
המכרז פרטים לגבי היות שכונת הארגזים "שכונה עבריינית" כביכול. "מובן שלא ניתן
להטיל דופי בשכונה שלמה, זאת גם אם חלק מתושביה נמנים על אנשי העולם התחתון",
נכתב בפסק הדין. עובדת היות חלק מתושבי השכונה יעד מודיעיני משטרתי לא היתה
ידועה לממ"י.
לא זו בלבד שלא הוכח קשר ישיר בין המכרז לבין הנחת לבנת החבלה, אלא שגם אם
היה מוכח קשר שכזה, אפשר שהדבר קשור למחלוקת שנתגלעה בין אנ"ש לבין התובעת,
על רקע סירובה של האחרונה לשלב את אנ"ש בפרויקט. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה
שלתובעת לא היתה הצדקה שבדין לביטול ההסכם עם ממ"י.
התובעת העלתה גם טענות בנוגע לתנאים הפורמליים הנחוצים לחילוטו של פקדון הניתן
במסגרת הגשת הצעה למכרז. גם טענות אלו נדחו ע"י בית המשפט.
(ת"א מחוזי י"ם 1235/99 נידר חברה לבנין בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל, פס"ד
מיום 29.1.03. השופט משה גל. בשם התובעת עו"ד ג' ויסקינד, בשם הנתבעת עו"ד
כ' נצח-דולב)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
