אמין, אמינות, אמינם...

ג'ימי סמית ג'וניור (אמינם), נער עני ואובדני, חי בפרבר קטן של דטרויט, בקרוואן עלוב, עם אמו סטפני (בייסינגר) ועם אחותו הקטנה. הוא חולם לקבל חוזה הקלטה בחברת תקליטים, להצליח ולהתעשר.

אורי קליין ("הארץ") סבור שהסרט, למרות היותו אמריקני, נראה "זר ומוזר, סתום ומסתורי, כאילו הגיע מטריטוריה תרבותית לא מוכרת". הנוסחה - הצלחה גדולה כנגד כל הסיכויים - מוכרת. תחושת המוזרות נובעת מכך שהסרט "נעצר לפני השגת המטרה".

"8 מייל" מנסה למתן את הממד הרומנטי, והפער שנוצר בין הסיפור לבין "מה שאמינם ואמנותו מייצגים", הוא שיוצר את תחושת הריחוק והניכור. הצלם, רודריגו פרייטו, עוזר להנסון לעצב את אתרי הצילום "כיחידות סגורות של מציאות מסוגננת ומנותקת". הלהט המושקע בתחרויות הראפ, "והתסיסה הרגשית שהן מעוררות אצל הצופים בהן, אינם נופלים בעוצמתם מאלה שמלווים את המלחמות" בסרטו של סקרוסזה "כנופיות ניו-יורק". אלא שזו מלחמה המנוהלת "בעזרת מלים וקצב, והיא "אלימה לא פחות מכל מלחמה אחרת", והסצינות האלה הן "המהפנטות ביותר בסרט".

הסרט "מספק חוויה שהיא בסיסית וקשה גם יחד, אבל חוויה שמציגה פעם נוספת את אמריקה, אותה אמריקה שנדמה שהיא גלויה ומוכרת, כהרפתקה בהתהוות".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") טוען, שאם גיבור התרבות שלך הוא "מלך הזבל הלבן, הראפר האלים, החמוש, המסומם, ההומופוב, שונא הנשים, המקלל בשיריו אפילו את אמו" - אמינם, "אתה בצרות".

הוליווד הבחינה לפתע "שמישהו תפס את מקומה בפינת הרחובות 'בולשיט' ו'כסף', שם היא עומדת כבר שנים", והחליטה לעשות "סיפור אמיתי". אבל אם כך, "למה שלא נלך עם האמת עד הסוף, ונדבר גם על הסמים שאמינם טחן על כל סוגיהם, אבל בסרט אין להם זכר? ולמה שלא נדבר קצת על האקדחים, שבסרט הם זוכים רק לאיזכור קומי קלוש?"

מה שנשאר מ"הסיפור האמיתי" הוא "קשקוש נוסחתי, ממוחזר ולרוב משעמם". אמינם הוא "שחקן איום ונורא, המסוגל לנגן על שני מיתרים: כועס וכועס נורא", ו"קים בייסינגר מופיעה באחד התפקידים הכי מחופפים בקריירה שלה".

דבורית שרגל ("רייטינג") טוענת, ש"מבחינה קולנועית, אין פה שום בשורה". אמינם ממש "לא שחקן", ואם יש בסרט עניין כלשהו, זה רק מפני "שהוא מכניס למרכז של המיינסטרים את ההיפ-הופ, בגירסה לבנה ולא אלימה". אם כך, שניים וחצי כוכבים.

ליאיר רוה ("העיר") לא מפריע שהסרט נוסחתי וקלישאי, כי לדעתו זה "זה כמעט לא פוגע בסרט". מלבד הכריזמה של כוכבו וקצביות הפסקול שלו, זהו סרט העוסק בתהליך האמנותי. "הוא מציג את הראפ כאמנות כמעט שקספירית".

יש כאן קטעים שלא רק הופכים את "8 מייל" "לסרט בוגר להפליא, המראה איך אמנות חזקה יותר מאלימות, הוא גם הופך את הנסון לבמאי עם אג'נדה".

בקיצור: סרט בוגר, אמין ונוגע ללב, או קשקוש נוסחתי ממוחזר ולרוב משעמם.