נועה בת 37

"נועה בת 17" היה מדורת השבט הקולנועית של השמאל אחרי המהפך של 77'. עשרים שנה אחר-כך, הבמאי יצחק צפל ישורון חוזר אליה לסרט המשך. מתברר שנועה הפכה רופאה מאמסטרדם, החוזרת לכאן כדי לחפש את ארץ-ישראל הישנה. גם צפל מחפש

"כן, אני בתקופה טובה", מודה יצחק צפל ישורון. המיני-סדרה הדרמטית בבימויו, "קרב בדרך לירושלים" על מלחמת השחרור, מוקרנת בימים אלה בערוץ הראשון; בשבוע שעבר הוקרן בכבלים סרטו "אהבות אחרונות", שבו הרחיק עם גיבורו המיליונר הישראלי לדרום-אפריקה; וכבר הוא מצלם בקיבוץ אייל סרט קולנוע חדש, "אבא נשאר בשדות" - סרט המשך, מקץ 20 שנה, לסרטו המיתולוגי "נועה בת 17".

צפל הוא מוותיקי הבמאים בתעשייה, ומי שיצא לו שם של אחד שהולך בדרכו, חסר פשרות, לעולם לא במאי "מסחרי". "נועה בת 17", המצליח בסרטיו, סיפר על משפחת יוצאי קיבוץ הנקרעת על רקע סכסוכי הפילוג של שנות ה-50. את הצלחתו הגדולה ההיא תלו בכך שהסרט יצא אחרי המהפך של 77', והפך לנושא דברה של ארץ-ישראל העובדת שהוכתה אז בבחירות.

סרט ההמשך מצולם על רקע קריסת השמאל והצטמצמות מוסד הקיבוץ לכדי אייטם שולי במהדורות יומן. נועה, שבסרט המקור היתה נערה תל-אביבית השוקלת אם לצאת להכשרה וסולדת מדיבורי האידיאולוגיה הסובבים אותה, היא כיום רופאה באמסטרדם החוזרת לארץ על רקע פירוק הקיבוץ. השחקנים, ודליה שימקו בראשם, יחזרו לגלם את תפקידיהם המקוריים.

"זהו, הקיבוץ מילא את תפקידו וכעת הסולידריות נעלמה, אין אחריות הדדית", אומר צפל. "זה קורה בכל המדינה. הפיטורים, פערי המשכורות, הכול נובע מחוסר סולידריות, כל אדם לעצמו, כולל פוליטיקה סקטוריאלית. 'נועה בת 17' תפס בזמנו את רוח הדברים, טיפל בבעיות שאנשים חשבו עליהן, בעולם שאבד, באותם אנשים שעזבו ארצות ובאו להקים עולם חדש ונפלא, ופתאום מצאו את עצמם על ספסל נאשמים. הסרט החדש עושה אותו דבר בתקופתנו, כשארץ-ישראל שאנשים חלמו עליה וחיו בה נעלמת, והיום זו ארץ של מתנחלים".

אתה מאמין שאנשים ירצו לראות כעבור 20 שנה מה קרה לאותה נועה?

"אנשים כמוני ירצו לראות את הסרט. אני איש תנועת העבודה, מעניין אותי מה שקורה לציונות, והסרט מופנה לאותו קהל שמתגעגע לארץ-ישראל אחרת, בלי להגדיר מהי, כי כולם יודעים במה מדובר. זה לא שאני נסחף ומנסה לתאר עבר נקי משגיאות, מה שהיה פעם זה לא אידיאל. עשינו עוולות שלא טופלו. אם חיילים יושבים על הגג אחרי שכבשו בניין ומופיעה שיירה של פליטים ברקע, והחיילים מדברים ביניהם על איזה קיבוץ אפשר להקים במקום, בעיניי זו תמונה שמגדירה מצוין את המציאות שהיתה אז, כשחשבנו שהגענו לארץ ריקה".

התיאור של צפל את שיירת הפליטים הערבים היא תמונה מתוך המיני-סדרה שביים, "קרב בדרך לירושלים", שהפרק השלישי והמסכם שלה ישודר ביום א' הקרוב. צפל יצר סרט קשוח, ענייני, חסר סנטימנטליות, על קרב חסר סיכוי שבו נהרגים בזה אחר זה חיילי מחלקה של הפלמ"ח. צפל, שמוכר כמי שמביים סרטים על-פי תסריטיו, בא הפעם אל המוכן - הפקה של הערוץ הראשון בתקציב של חמישה מיליון שקל, ותסריט סגור של המחזאי מוטי לרנר.

מי שצופה בסדרה ישים לב לכך שהמוצר משווק ללא קרדיט של כותב. לרנר דרש להוציא את שמו מהסרט, שכן התסריט שונה שלא בהסכמתו. מדובר במלחמה עתיקת-יומין בין במאים ותסריטאים על זהות המוצר. בארצות-הברית המלחמה הזו שווה הרבה כסף, כאן היא בעיקרה עניין של כבוד ושם טוב.

בערוץ 1 טענו באוזניי ש"שונו רק 3% מהתסריט, 97% מהתסריט הם של מוטי, אבל כיבדנו את בקשתו והורדנו את שמו מהסרט". לרנר בניו-יורק דוחה את המספרים האלה, אך סירב להרחיב מה בדיוק רצה ומה נותר בסרט המוקרן. "זה לא הסרט שלי, ואני לא רוצה להיות קשור אליו", אמר. גם צפל סירב להתייחס לפרשה, ורק המשפט הבא שלו רומז איזו מערכה כוחנית ניהל מול התסריטאי שלו ברגע שהסרט עבר משולחן-הכתיבה לאתר הצילומים: "היה תסריט, אבל אני מתייחס לתסריט רק כאל מסגרת, כתוכנית, לא כהוראות לביצוע, את הסרט ממציאים תוך כדי עשייה".

יהיו הוויכוחים על זהות המוצר אשר יהיו, הסרט נפגע יותר מפרשת התרסקות המעבורת. האסון אירע בשבת שקדמה לשידור הפרק הראשון, ועקב כך הופסקו שידורי הפרומו. הפרק הראשון הוקרן למחרת, בצל השידורים הישירים מפלורידה. הושגו 8.5% רייטינג. "מצאו את שרידי המעבורת בשלבים, ופתאום אנחנו נותנים להם חלקי גופות של הרוגים ישראלים", כך מיקי קליין, מפיק הסרט. בנוסף, הוקרן "קרב בדרך לירושלים" ברצועת הזמן שהותירה הסדרה "כנפיים", שהשיגה אחוזי רייטינג גבוהים. סרט על המערכה מ-1948 נראה לפתע כטעות בשיבוץ.

אתה בן דורו הקולנועי של שמואל אימברמן, יוצר "כנפיים", והוא בחר בסרט עכשווי, נוצץ, על פרחי-טיס, ואתה נסוג לשדות הקרב של מלחמת השחרור.

"'אני מהאנשים שחושבים שערוץ ציבורי צריך להיות פחות מסחרי. 'כנפיים' זה לא סרט שמדבר אליי. כדי שהדברים יקבלו חיים על המסך, במאי צריך לדמיין את המוצר. ואני גם לא הייתי יודע איך עושים סרט כזה".