תיקון 43: פסק הדין הוא רק תחילת הרפורמה

השופט מישאל חשין, שכתב את פס"ד הרוב, ושאליו הצטרפו ארבעה שופטים נוספים - סקר את המצב המשפטי ששרר לפני ואחרי תיקון מס' 43 לחוק התכנון והבניה. לפני התיקון - רק הוועדות המחוזיות הוסמכו לאשר תוכניות, ואילו הוועדות המקומיות היו בגדר ממליצות בלבד.

הדבר הטיל עומס כבד מנשוא על הוועדות המחוזיות, הממלאות אף מטלות נוספות אחרות, וגרם לסחבת ולעיכובים רבים באישור תוכניות. תיקון 43 נועד לתקן ליקויים אלה, לקצר ולייעל את הליכי התכנון, בדרך של הקניית סמכויות אוטונומיות לוועדות המקומיות לאשר תוכניות בנושאים נקודתיים, בלא להידרש להסכמה או לאישור של הוועדות המחוזיות.

חה"כ אברהם פורז, שעמד בראש ועדת המישנה של ועדת הפנים שניסחה את התיקון הנ"ל, הגדיר אותו כ"סנונית ראשונה", שתאפשר, בהמשך, העברת סמכויות נרחבות יותר מהוועדות המחוזיות למקומיות, במגמה לשחרר את צווארי הבקבוק והשיהוי הבלתי נסבל באישור תוכניות.

דא עקא, שמשרד הפנים שלא רווה נחת מתיקון 43, הוציא הנחיות וחוזרי מנכ"ל "שסירסו" אותו למעשה מתוכן, בדרך של מתן פרשנות משפטית מצומצמת ודווקנית. כך, לדוגמא, נקבע בחוזר מנכ"ל מלפני שנתיים - לענין ההוראה נשוא הבג"צ הנ"ל, המסמיכה ועדה מקומית לשנות הוראות בדבר "בינוי או עיצוב אדריכליים" - שההסמכה הנ"ל מתייחסת רק לפרטי עיצוב כדוגמת חומרי גמר, ולא לנושאים מהותיים כגון מספר קומות, מספר מבנים וכו'; יתירה מכך, נקבע שם, כי הסמכות מוגבלת לזו הקבועה בתקנות סטיה ניכרת, וכל חריגה מהן למשל ע"י תוספת יותר משתי קומות, אינה בסמכות הוועדות המקומיות ולא ניתן לאשרה.

כמובן שהפרשנות המרחיבה של הבג"צ עומדת בסתירה מוחלטת לפרשנות המגמתית והמצומצמת של משרד הפנים. ואולם, ראוי לזכור, כי הבג"צ התייחס רק לנושא ספציפי מתוך מכלול הסמכויות שהוענקו לוועדות המקומיות בתיקון 43 ובהן: איחוד וחלוקה, שינוי קווי בנין, שינוי גודל מגרש, הגדלת מספר יחידות הדיור, שינוי חלוקת שטחי הבניה ועוד, שגם להן נתן משרד הפנים פרשנות מצומצמת ודווקנית.

שרי הפנים, לדורותיהם, חזרו אמנם והצהירו, כי אין להם התנגדות להעברת סמכויות תכנון נוספות לוועדות המקומיות, ואולם למעשה הם פעלו לצמצומן.

יש להניח, שגם אחרי פסיקת הבג"צ המחלוקת סביב סמכויות הוועדה המקומיות תתעורר שוב, בהקשר להוראות נוספות אחרות, ותגרור בעקבותיה פרשנויות שונות שיביאו לעיכובים באישור תוכניות וביצוע פרויקטים.

המצב יבוא על פתרונו רק בדרך של רפורמה חקיקתית שתעביר, בהדרגה, את כל התכנון המפורט, הנגזר מתוכנית המיתאר הכוללת, לסמכות הוועדות המקומיות. מדובר במהלך שחייב להתבצע בשלבים, ויכלול תחילה רק את הוועדות המקומיות "החזקות" כפי שיוסבר בהמשך.

הצעה ברוח זו הוכנה ע"י מועצת ענף הבנייה ולהלן בתמצית עיקרי ההצעה:

* תוכנית מיתאר מקומית כוללת לכל מרחב התכנון המקומי או לחלק ניכר שלו - תאושר ע"י הוועדה המחוזית. תוכנית כזו תכלול הוראות בנושאים של יעודי קרקע, תשתיות, הנחיות כמותיות, היקפי בנייה ושטחים פתוחים, הוראות להכנת תוכניות מפורטות ועוד.

* התכנון המפורט הנגזר מתוכנית המיתאר המקומית יועבר, בהדרגה, לסמכות הוועדות המקומיות, בהתחשב בין היתר בקריטריונים הבאים: גודל הרשות המקומית - 60,000 תושבים ומעלה; קיום תוכנית מיתאר מקומית עדכנית; יכולתה של הוועדה המקומית להתמודד עם מטלות תכנוניות ע"י העסקת בעלי מקצוע ומומחים בתחומים של הנדסה; תשתיות (מים, ביוב); תנועה, איכות סביבה וכו').

* צמצום מספר חברי מוסדות התכנון ותיגבורם ביועצים מקצועיים.

* הסמכת אדריכלים חיצוניים לבדוק תוכניות.

* שמיעת התנגדויות ע"י חוקרים מקצועיים.

מדובר, איפוא, בשיטת "המקל והגזר", כך שרק ועדה מקומית שתמלא אחר התנאים הנדרשים ותוכיח יכולת מקצועית ראויה - תוסמך לאשר תוכניות בלי להיזדקק לגושפנקא של "האח הגדול", הוועדה המחוזית.

ההסדר המוצע הינו המשכו הישיר והטבעי של תיקון 43, שכן עיקרו ייעול וקיצור הליכי תכנון. הקביעה לפי כל תוכנית תידון בוועדה אחת בלבד - כנהוג במרבית המדינות המערביות - תביא לחסכון של מיליוני דולרים בשנה, המבוזבזים כיום במהלך מסלול המכשולים הבלתי נגמר של כפילות בדיוני ועדות, המתנה לאישורי פרוטוקולים, והליכים בירוקרטיים נוספים.

חה"כ יורי שטרן עומד להגיש בימים הקרובים הצעת חוק דומה, ויש לקוות, כי היא תהפוך בהקדם לחוק מחייב.

הכותבת יועצת להתאחדות הקבלנים.