הזוכה בתואר "משחרר החקלאים"

יונה נותקין ז"ל ממושב נהלל, מחברת הספר "הסוחרים בזכויות האזרח", נימקה היטב את הטענה, שסידרת חוקי המקרקעין, לפני כ-40 שנה, היתה חלק בתוכנית של המפא"יניקים לבניית כוח פוליטי מוחלט בסקטור הקואופרטיבי. את סידרת החוקים הוביל שר החקלאות דאז, משה דיין. בהמשך סידרו המפא"יניקים את ארגוני הקניות ואת שיטת מיכסות הייצור. ואם יש תנועת מושבים של מפא"י, כדאי, לצורכי הסכמה כוללת של העסקנים, לצרף את מושבי המפד"ל ומושבי חירות-בית"ר. ובסיוע צדדי של רשם האגודות השיתופיות לדורותיו, השתלטו על חייו של חבר המושב. כל כך דאגו לחברי המושבים, אלה שהיו עדיין מבולבלים מקליטתם בארץ ומיד שויכו ללא ידיעתם ל"זרם התיישבותי" כלשהו, עד שיש בכל מושב וקיבוץ גם קלפי נפרדת בבחירות, למען נדע גם איך בדיוק הם מצביעים..

תקופת האריסות במושבים מסתיימת בהדרגה ב-15 השנים האחרונות, מלבד בתחום זיקת הקניין לקרקע: הסטטוס המגוחך של "בר רשות" של "האגודה השיתופית", שהיא עצמה בדרך כלל "בר רשות" של המינהל, ב"חוזה חכירה תלת שנתי" - הסטטוס הזה לא עבר מן העולם. נכון, שרי חקלאות בעבר, כמו אריק נחמקין מנהלל, הבטיחו לבוחריהם להסדיר את המצב המשפיל, אבל הם עדיין "ברי רשות". כשחבריהם בעיר קיבלו הזדמנות לחזק את זכויות הקניין בדרך של היוון, הם עדיין היו תלויים ב"ועד האגודה" וכפופים לעיקרון הארכאי ש"אין מפצלים נחלה". כשדחקת את אנשי עמק יזרעאל לפינה בשאלות על זיקת הקניין של המושבניק, הם השתמשו, שלא לציטוט, בנשק האחרון שלהם בוויכוח: אם ניתן להם טאבו, הם יוכלו למכור את האדמה לערבים.

מה שהרגיז את יונה נותקין בעיקר היתה הצביעות. יוזמי ודוחפי אותה חקיקה היו צמרת תנועת המושבים ומפא"י דאז, ובהם ח"כ שמואל דיין מנהלל. הסיפור בנהלל הוא, שבעוד שמואל דיין שולח את בנו השר משה דיין להעביר בכנסת את החקיקה, הוא עצמו רץ לטאבו כדי לרשום את הנחלה על שמו.

בגלל תקופת האריסות של הסקטור הקואופרטיבי, מוצדק להתפשר איתם. במוסף זה נטען במשך שנים, שפשרה הוגנת היא לעגן במחיר מינימלי את זכויותיהם בשטח המגורים, בנפרד ובשונה מהשטחים החקלאיים, אלה שנמסרו לצורכי חקלאות.

11 שנים אחרי שאריק שרון הדליק את הפשרת הקרקע החקלאית, כשהוא עצמו מנוע פורמלית מלעסוק בהפשרת קרקע חקלאית, וכשהצדדים מותשים וקוראים בזהירות שוב ושוב את בג"ץ הקרקעות, מסתמנת תחילתו של פתרון. המינהל מציע לחקלאים מבצע היוון, כשהוא מכיר בהם כאילו שילמו דמי חכירה ריאליים בשיעור של 80% מחבריהם במגזר העירוני, וזאת למרות שהחקלאים לא שילמו דמי חכירה ראשוניים ובוודאי לא שילמו דמי חכירה ריאליים עבור שטח המגורים.

הצדדים מתמקחים כרגע על שיעורי היוון והחקלאים מודאגים מהמימון. יש לקוות שהעניין יסתדר, מסיבה נוספת: חיזוק זכויות החקלאים עשוי לתרום לחיזוק זכויותיו של כל חוכר, עירוני וחקלאי, לקראת זכות קניין מוחלטת בתחום המגורים, כי גם חוזה חכירה של 49 שנה מגיע לסיומו ושוב פוגשים את הפקיד.

יש אירוניה בכך, שאמנם התהליך החל כשאריק שרון הוא הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, אבל לאמיתו של דבר מדובר בגישה עצמאית של צמרת המינהל, בראשות יעקב אפרתי ובייעוץ משפטי הפוזל לבג"ץ של עו"ד רחל זכאי-נוימן. אבל, מי יזכה בתואר "משחרר החקלאים"? כנראה אהוד אולמרט, שאמור לקבל משרון את האחריות על ממ"י.