בסוכנות רצו 8% מהתקבולים

דרישת הסוכנות מבוססת על ההסכם המשולש עליו חתומים המתיישב, מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות, ולפיו הסוכנות שותפה לחוזה החכירה, עד לשלב שבו הישוב מגיע לביסוס ומסיים את השקעותיו במקום. כשיישוב ביקש לבצע שינוי ייעוד בקרקע הוא נדרש לבקש את הסוכנות לוותר על חלקה בחוזה.

דרישת הסוכנות כוללת קבלת 8% מהתקבולים שמקבל החקלאי בעבור הקרקע, 4% במזומן ועוד 4% בערבות בנקאית התלויה בתהליכי התשלום. משמעות הדבר היתה, שהחקלאים יקבלו רק 23% מערך הקרקע בעקבות שינוי הייעוד.

בעקבות דרישת הסוכנות לקבל חלק מהתקבולים, ובעקבות סירובה לשחרר את החקלאי מהחוזה המשולש, הודיע המינהל ליישובים שביקשו לעבור לחוזה הדו-צדדי, שמעתה עליהם לבקש את אישור הסוכנות לכל עיסקה. הנושא הועבר לדיון מועצת מקרקעי ישראל, שלא החליטה בנושא. בשל אי קבלת החלטה, עתרה הסוכנות לבג"ץ, שהציע את הליך הגישור בפני שר המשפטים לשעבר, משה נסים.

בעוד הליכי הגישור נמשכים בעצלתיים, ביקש קיבוץ מגל, באמצעות עו"ד חגי שבתאי, לעבור לחוזה דו-צדדי. המינהל לא נענה לבקשה, והקיבוץ הגיש עתירה לבג"ץ. מיד לאחר הגשת העתירה הודיע מנהל המינהל, יעקב אפרתי, לסוכנות, שבכוונתו לסיים את החוזה המשולש ולחתום על חוזה דו-צדדי.

בעקבות ההודעה, קיבוץ מגל אמנם משך את העתירה, אך הסוכנות פנתה לבג"ץ בדרישה למנוע את הוצאתה מהחוזה, ובמקביל דרשה לצרף את מגל בתור משיבה לבג"ץ. בית המשפט הוציא צו ביניים שמונע מהמינהל לחתום עם קיבוץ מגל על חוזה דו צדדי, עד לדיון.

במהלך כל התקופה נמשכו הליכי הגישור בין הצדדים, במהלכם הוצעו הצעות שונות, בין השאר העברת קרקעות בנגב על שם הסוכנות. נסים, שהבין שלא יוכל לשכנע את המדינה לשלם סכום שאינו "צבוע" בצבע אידיאולוגי, ניסה לשכנע לשלם לסוכנות קצבה שנתית, באמצעותה תממן הסוכנות פעולות במסגרת החינוך היהודי הציוני.