בנק הפועלים פתח בהליכי הוצל"פ למימוש משכון שנרשם על דירת המבקשת, בשל אי
תשלום חוב. המבקשת הגישה תביעה לסעד הצהרתי בדבר בטלותו לכאורה של שטר המשכון.
במסגרת תביעתה ביקשה צו זמני שיאסור על פינויה מהדירה עד לסיום התובענה העיקרית.
בקשת המבקשת נדחתה, וגם ערעורה, שהוגש לבית המשפט המחוזי בת"א, נדחה. המבקשת
פנתה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על ההחלטות הנ"ל. בפיה היו שתי טענות
- היות הבית בית מגורים יחיד וכוונתה לשלם לבנק 250,000 שקל, לכיסוי החוב.
הבנק טען, שהתשלום הנ"ל ממילא יכסה אך חלק ממכלול החוב, וכי עיכוב ביצוע הפינוי
יקשה עד מאוד לממש את חובה של המבקשת.
שופט בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, נעתר לבקשת המבקשת, למרות שמדובר בערכאה
שלישית הדנה בנושא.
"בנסיבות המקרה", קבע השופט ריבלין, "היות הנכס הממושכן דירת המגורים היחידה
של המבקשת ושל ילדיה - עלול לגרום מימוש המשכון בשלב זה נזק רב מדי למבקשת
ולבני משפחתה, שעלול לעלות על הנזק שייגרם למשיבה במידה ותידחה התובענה העיקרית".
לפיכך, הליכי מימוש המשכון עוכבו עד למתן פס"ד בתביעה העיקרית.
(רע"א 10895/02 מרטין נ. בנק הפועלים ואח', החלטה מיום 5.3.03. השופט אליעזר
ריבלין. בשם המבקשת עו"ד ולנר, בשם המשיבים עו"ד סלונים, זיו-לי ומזור)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
