גם ערוץ 10 הציע אתמול לצופיו פיקציה פורימית שמחה ומבדחת: "פלפל אל חפלה", מופע שגם הוא נולד, מה לעשות, ברחוב שיינקין. הרעיון במופע הזה מבוסס על יציאה (אין דרך אחרת לכנות זאת) של הבדרנים תומר שרון, אורי הוכמן ועמי סמולרצ'יק: בריאתו של כוכב זמר מזרחי פיקטיבי בשם אברהם מוגרבי, אשר כביכול חי, יצר ומת כאן מבלי שאיש שם אליו לב. כעת שלושתם החליטו להקימו לתחייה, כדי להשיב לו את כבודו האבוד, קצת בדומה לכבוד השדוד שמנסה ארד להחזיר לטונה שלו.
קל מאוד להשוות בין ארד ליוצרי "פלפל", וההשוואה היא כולה לטובתו של הראשון. אומנם שתי הבדיחות של שני המשדרים עוברות מעל ראשי רוב הצופים, אבל לפחות הבדיחה של ארד היא בעלת משמעות. הוא מנסה לומר דברים כואבים על יחסם של הישראלים לאמנות. מה מנסים אנשי "פלפל" לומר? כלום. לסאטירה שלהם אין שום ערך מוסף. בעצם כשחושבים על זה, אין לה ערך כלל, משום שהיא אפילו אינה מצחיקה.
מה שמציעים הוכמן, שרון וסמולרצ'יק היא שעה ובה חיקויים ביזאריים של זמרים יוצאי עיראק. יש להם חולצות שהיו פופולריות בתחנה המרכזית בשנות ה-70, תסרוקות "הלוואה וחיסכון" משגעות, ושפמים של קצינים סורים - אבל אין להם אמירה. אפילו לשיר את השירים הפיקטיביים הם לא יודעים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
