כסף, והרבה

קליי קרטר הוא סמל התום והטוב: עורך-דין צעיר והגון, המוציא את פרנסתו הדחוקה במשרדי הסנגוריה הציבורית בהגנה על חסרי-כול. הוא כורע תחת עומס העבודה וחוסר ההערכה. כשדימויו העצמי מצוי בשפל, וכשאהובתו נוטשת אותו, הוא מקבל הצעה שאי-אפשר לסרב לה: להרוויח בזריזות מיליונים רבים באמצעות תביעה נגד יצרנית תרופה מסוכנת. קליי מתלבט קצת, מפקפק, אך מניח לבעל ההצעה לשדלו במנטרה האולטימטיבית "תחשוב על הכסף, קליי". לשטן אצל גרישם קוראים פייס, ובתרגום — "מכתיב הקצב". פייס הוא השטן המדיח בסיפורנו, ההולך ומתרקם כמו אגדת פאוסט בת-זמננו.

אגדות אינן עוברות מן העולם, הן רק מחליפות לבוש. הלבוש שמעניק להן גרישם אינו מחויט במיוחד, וגם אינו עשוי אריג יוקרה, למרבה הצער. חוטים פרומים של מחזה-מוסר נוצרי נשרכים ביד גסה בסיבי פוליאסטר של "טרגדיה אמריקנית" לעניים מרודים. הספר "מלך הנזיקין" חושף באורח בוטה את חולשותיו של גרישם כאמן סיפורת. הספר סובל מריבוי עלילות, שאינן תחליף לדלות הדמיון. הוא סובל ממשפטים סתמיים ומשלשלת מילים עודפות. המכה האחרונה אינה בלעדית לגרישם; היא אופיינית לכותבים אמריקנים רבים, שלא גמרו בדעתם אם קוראיהם סתם טיפשים או אידיוטים אקוטיים.

גרישם במיטבו הוא מספר שכותב על מה שהוא יודע מכלי ראשון. הוא זקוק לסיפורת ככסת"ח נגד תביעות משפטיות. כמי שהיה עורך-דין, הוא מיטיב לתאר את הווי המקצוע והעושים בו. אני מאמינה שהקטעים המשובחים בספרו הם אמת לאמיתה. כשהוא שם בפי אחד מכרישי המקצוע את המשפט "לכידת חברה גדולה, עשירה וגאה, שעושה משהו מלוכלך, מביאה לריגוש טוב יותר ממין… זה הריגוש הכי חזק שאני מכיר" — מצטיירת דמות הכריש במלוא קומתו ורוחבו.

כשגרישם מוסיף את המשפטים "אתה תופס את הבני-זונה החמדנים האלה משווקים מוצרים פגומים, המזיקים לבני-אדם תמימים, ואתה, עורך-הדין, הוא זה שמעניש אותם. בשביל זה אני חי." — מצטיירים העיקולים בזווית פיו, והמפרצות בשיער פדחתו המידלדל, ובאוויר נישא הניחוח המחניק של האפטר-שייב שלו.

תיאורים כאלה הם הבונוס הבידורי בספר. אבל "מלך הנזיקין" הוא ספר בעל ערך צרכני ואזרחי חשוב. גרישם מספק בו מידע חיוני ועדכני על דרך התנהלותן של תביעות ייצוגיות, על חלקם של רופאים המשתפים לעתים פעולה עם יצרני תרופות פגומות ולכן לא יתריעו על סכנותיהן, ועל האתיקה הקלוקלת של עורכי-דין המלהטטים בבתי-המשפט, בתאגידים ובלקוחותיהם, באותה מידה של רשעות. הרבה יותר יעיל ונעים ללמוד על כל אלה ברומן של גרישם מאשר בספריית הפקולטה למשפטים. בשביל התמורה הזו נסלחים כל פגמי הסיפורת הבדויה.

"מלך הנזיקין" מאת ג'ון גרישם. מאנגלית, עדי גינצבורג–הירש. מודן, 316 עמ'