הנקראות ביותר

איש המסתורין

הוא יזם סדרתי, שמכר כבר שלוש חברות בתחום הקרדיולוגיה ב–725 מיליון דולר, וגרף לכיסו הפרטי 140 מיליון הוא הקים במו–ידיו את בית–החולים במארג'–עיון והיה רופאו הפרטי של סעד חדד הוא למד פיסיקה גרעינית כבר בתיכון הוא חי בווילה ענקית בקיסריה, ויש לו מטוס פרטי ויקב בוטיק הטכניון טען שהוא עשה שימוש בקניין רוחני שאינו שלו, ו–20 מיליון דולר נדרשו כדי לסיים את הפרשה השותף הסודי שלו בניו–יורק מעריץ אותו החברים שלו אומרים שהוא גאון, אבל מסרבים למסור עליו פרטים כלשהם הוא מסרב בכל תוקף להתראיין או להצטלם, ושומר בקנאות על חשאיות כל מה שרציתם לדעת על פרופ' שלמה בן–חיים, שלפני חודש מכר את אקס–טכנולוג'יס, וזו בהחלט אינה המכירה האחרונה שלו

הניסיון לצייר פרופיל של פרופ' שלמה בן-חיים נתקל בחסם אחר חסם. הוא צנוע, הוא שקט, הוא מתרחק מהתקשורת כמו מאש. מספר הטלפון שלו חסוי, כתובתו עלומה, וכתובת הדואר האלקטרוני שלו בחברת ביוסנס התבררה כלא-פעילה. הניסיון לפנות אל מכרים ומקורבים של בן-חיים כדי לקבל מהם מידע ולחלץ מהם תשובות לשאלות, הוליד תגובות כמעט אחידות: אף אחד אינו מוכן לדבר. ובהחלט לא לפני שקיבל לכך אישור מבן-חיים, ותיאם עמו את הדברים שייאמרו. נראה שהאיש מוגן מכל עבריו על-ידי רשת סבוכה של ידידים ונאמנים, כולם מכבדים לאין קץ את רצונו שלא להיחשף.

בן-חיים עצמו ידע על הכנת הכתבה הזו, אך סירב בתוקף להתראיין, ואף העביר מסרים בניסיון "להוריד" את "גלובס" מכתיבתה. בהמשך, נעזר ברשת הקשרים שלו כדי לאשר או להפריך מידע שנכלל בכתבה.

לכל הדעות, מדובר בהתרחקות מתקשורת אשר אינה רגילה במקומותינו, בוודאי לא כאשר מדובר ב"יזם סדרתי" כבן-חיים, שכבר הקים עד היום ארבע חברות בתחומי הרפואה והביוטכנולוגיה — ביוסנס, אקס-טכנולוג'יס, אימפולס דיינמיקס ודיסקו-טק — ועוד ידו נטויה. בוודאי ובוודאי לא כאשר מכירת שתי הראשונות, והאקזיט מהשלישית, מצטרפות יחד ל-800 מיליון דולר, מתוכם 140 מיליון לכיסו הפרטי מאוד של בן-חיים.

מאין נובע החשש הגדול של בן-חיים מחשיפה? "הוא מתרחק מתקשורת", אומר יגאל ארליך, מנהל קרן יוזמה. "בצד העסקי והמדעי הוא כוכב. אבל הוא לא היה רוצה שיכתבו עליו, מסיבות עסקיות לגמרי. הוא מעדיף להישאר כמה שיותר עלום".

אבל את ההסבר הפשוט ביותר, ואולי גם ההגיוני ביותר, להתרחקות של בן-חיים מהתקשורת סיפק גורם בתעשייה: "הוא פשוט לא צריך את זה. בשביל מה לו?"

בזכות הידיים השמאליות

שלמה בן-חיים, בן 46, גדל על הכרמל בחיפה כבן למשפחה שהחלה את דרכה בארץ בישיבה במעברה, והתחנך בבית-הספר הריאלי בחיפה. עמו למדו במחזור, שסיים ב-1975, עו"ד יוסי עבאדי, שמשון ברוקמן (אלוף העולם בשיט מפרשיות ב-1978), העיתונאי משה גורלי, אהוד פלס מנכ"ל פרנדלי רובוטיקס, וד"ר אבי מולכו, כיום סגן–נשיא קרן ההון סיכון גיזה. שנה מעליהם למד רמי קליש מקרן פיטנגו.

בן-חיים לא היה מהתלמידים המבריקים של המחזור, אומר חבר-ילדות שלו, אבל "כנראה שהיה בו המשהו הזה, משהו יצירתי, שונה, שלא הולך לפי כללי בית-הספר. יש בו שילוב שהוא המפתח להצלחה — ראש של ממציא וחוש עסקי".

עוד בתקופת התיכון למד פיזיקה גרעינית בתוכנית מיוחדת של הטכניון. לצבא התגייס ב-1975 ושירת כעתודאי, תוך שהוא לומד רפואה. במסגרת שירותו הצבאי היה בן-חיים ממקימי בית-החולים של מייג'ור סעד חדד, מפקד צבא דרום לבנון, במארג'-עיון. בגיל 24 כבר מצא את עצמו מקים מוסד רפואי מאפס, מתרוצץ ומנהל אותו, כשבין היתר הוא משמש כרופאו האישי של חדד. רבים מהחולים הלבנונים שטופלו אצלו אז, לפני עשרים שנה, נהגו להמשיך ולהגיע אליו לקליניקה עוד שנים ארוכות לאחר מכן. גאוותו הגדולה היא, שגם כיום ממשיך בית-החולים הזה לפעול, אם כי תחת ניהול של החיזבאללה.

ב-1980 שהה במסגרת התמחות בבית-החולים שליד אוניברסיטת הארווארד, ומאז חזר פעמים רבות לתקופות של שהות בארצות-הברית. את הדוקטורט שלו קיבל ב-1982 מהטכניון, במחקר אלקטרו-פיזיולוגי של הלב. אלקטרו-פיזיולוגיה הוא הענף החוקר את פעילות הלב מצד הקשר בין אותות חשמליים ותנועות השרירים. בן-חיים, חוקר מוערך ועטור פרסים, כתב והשתתף מאז בכתיבת ספרים ומחקרים רבים, המצוטטים בספרות האקדמית העולמית.

מקורביו אומרים שההתלהבות מתחום הרפואה, שהריצה אותו קדימה כשהיה עדיין רופא פעיל, היא שמריצה אותו היום ללא הרף קדימה גם כיזם. "כקרדיולוג פולשני, תחום שבו עסק עד לפני כשנתיים, הוא היה מספיק לבצע חמישה צנתורים ביום", אומר אחד מהם.

הדרך העסקית של בן-חיים החלה בפגישה עם יהודי אמריקני ציוני בשם לואיס פל (Lewis Pell), שהסתובב אז בארץ בחיפוש אחר יזמים עם רעיון (ראיון עם פל — ראו מסגרת). בן-חיים שהה אז בארצות-הברית ועסק ברפואה, אבל היה לו רעיון. את הצנתר המקורי של ביוסנס המציא, אומרים מקורביו, כדי לפתור את בעיית הידיים השמאליות שלו-עצמו, ולהקל על ההחדרה שלו לגוף וניווטו בתוכו. הוא פנה לכמה גורמים עם הרעיון, אבל איש לא חשב שההמצאה מבטיחה רווח כספי. ב-1993 השתנה הכול, כשאחיו, עו"ד עמית בן-חיים, החל לעבוד עם פל על פרויקט משותף, והכיר בין השניים.

הפגישה בין פל ובן-חיים אינה מתועדת, אבל ברור שהיא התיזה ניצוצות. באחת נחשף בן-חיים לעולם העסקים, ולא נגמל ממנו. פל נשבה גם הוא, והשניים הפכו לחברים בלב ובנפש, תוך מחויבות הדדית מוחלטת. מאז, אומרים, הם כמו זוג נשוי, עושים הכול יחד ומעריצים זה את זה. "אני חבר טוב שלו", מתנסח פל בהמעטה. "הנוסחה היא להיות חברים של אנשים מבריקים ומסורים למדע".

החיבור בין השניים קלאסי: מקורבים מתארים את פל כמוח העסקי שמאחורי העסקים, ואת בן-חיים כמוח המדעי. פל, שמעולם לא למד רפואה, מצטיין בחושים טובים לזיהוי צורכי השוק, ומכיר את הרופאים מובילי הדעה בארצות-הברית. בן-חיים משלים את הצד הזה. "פל מתרוצץ, בן-חיים שקט יחסית. ועם הזמן, הם פשוט התכנסו לגוף אחד", אומר ארליך, שמבהיר כי הוא מתראיין לכתבה בידיעתו של בן-חיים.

"לו פל קרא לי והזמין אותי לפגוש 'בחור מוכשר'", נזכר ארליך בפגישתו הראשונה עם בן-חיים. הפגישה הזו התגלגלה להשקעה בת מיליון דולר בביוסנס מצד יוזמה, ולאחריה עוד חצי מיליון דולר. בן-חיים שימש כמדען הראשי של החברה. "הייתי שם וראיתי את ההתפתחות שלו", אומר ארליך על בן-חיים. "הוא מבריק. לדעתי הוא אחד מהשילובים הלא-כל-כך נפוצים של איש מקצוע, שיכול בו-זמנית להיות איש עסקים קשוח".

גם פל, שהסכים להתראיין לראשונה לעיתונות הישראלית, עשה זאת במסגרת ההגנה הקבוצתית על בן-חיים. "שלמה מאוד ביישן ומופנם", אומר פל. "לא מדובר בסודיות. גם הוא וגם ד"ר מוטי ביאר (שותף נוסף של פל, א' מ') הם אנשים מאוד פרטיים. הם לא מתנהגים כאילו יש להם כסף, הם נותנים הרבה כסף לצדקה. הם אנשים הגונים ולא מתאים להם להיות באור הזרקורים. אכפת להם רק ממדע טוב. אלה לא אנשים שהלכו לוול-סטריט, אלא אנשים חכמים, שנכנסו לקריירה אקדמית ובחרו בזה".

עוד לפני מיראביליס

ביוסנס (BioSense), החברה הראשונה שמכר בן-חיים, קפצה לכותרות מאלמוניות כמעט מוחלטת. ב-1994 קיבלה החברה מימון ראשוני של 15 אלף דולר ממרכז מחקר של הטכניון. ב-1996 כבר הציגה תוכניות להנפקה ציבורית, לפי שווי של 600 מיליון דולר, עם מוצר חדשני אז: צנתר מתכלה. התוכניות לא הספיקו להתגשם, והנה, בימים שבהם הכול התלהבו מיישומי אינטרנט, קבעה ביוסנס שיא בהשקעה בחברת סטרט-אפ ישראלית. 400 מיליון דולר (במניות, ברוח הימים ההם), שילמה בעבורה Kordis, חברה-בת טרייה של ג'ונסון אנד ג'ונסון. וזאת בזמן שביוסנס רשמה מכירות שנתיות של מיליון דולר בלבד. כיום היא אחראית לרוב המכירות של החברה הממוזגת, ביוסנס-וובסטר, הרושמת מכירות של 200 מיליון דולר בשנה.

יואל זילברשטיין, לשעבר מנכ"ל ביוסנס, הגיע אליה מאלסינט, שם עברו עליו 16 שנה בפיתוח מוצרים ומסחורם. "החלטתי שאלסינט לא יודעת לטפח רעיונות חדשים ושאני לא מסוגל להישאר בחברה שלא רואה את העתיד", אומר זילברשטיין. "ואז פגשתי את שלמה בן-חיים, שפנה אליי ואמר שיש לו רעיון. החברה כבר היתה אז פעילה מספר חודשים, ואודי פלס (המנכ"ל אז, א' מ') פרש לעסק משלו. שלמה חיפש מישהו שיוכל למסחר ולמכור את הטכנולוגיה".

מה היה הרושם שהותיר עליך בן-חיים?

"הוא מדען מהליגה הראשונה. אדם כריזמטי מאוד, מקובל בתעשייה ובקהילה הרפואית בעולם. כשהוא בא ועושה פרזנטציה, אנשים נדהמים. הוא גם עובד קשה מאוד. האיש לא נח, עובד כמעט סביב השעון".

זילברשטיין הצטרף לביוסנס ב-1995, כשעוד היתה "סטרט-אפ קטן בדירונת קטנה בבת-גלים והיו בה בערך עשרה מדענים, כולל שלמה. אני הייתי העובד האחד-עשר. הקמנו את המערכות, השקענו הרבה מאמצים בהחדרת הטכנולוגיה לבתי-חולים בארצות-הברית ובאירופה, ונוצר פידבק חיובי בשוק. ניסינו לכוון אלינו את המבטים של שתי חברות גדולות שקרובות לתחום — מדטרוניק וקורדיס-וובסטר".

המשא-ומתן לקראת רכישת ביוסנס הוא סיפור בפני עצמו. בזמנו אכן נרשמה התעניינות של מדטרוניק ברכישת החברה, והיא הודיעה על כך בפברואר 1996. אבל המשא-ומתן התנהל כנראה לאט מדי. כשמדטרוניק הקפיאה את העניין, בביוסנס השכילו להגיד "כן" לג'ונסון אנד ג'ונסון.

מדטרוניק הציעה יותר או פחות מ-400 מיליון דולר?

זילברשטיין: "למיטב זיכרוני מעט יותר. המשכנו בדרכנו וחשבנו ללכת להנפקה ציבורית, התחלנו בתוכניות, ואז פתאום, בתהליך הזה, באה ג'ונסון אנד ג'ונסון והציעה הצעה".

עסקת הרכישה של ביוסנס נסגרה באוקטובר 1997. בן-חיים הצטרף להנהלת קורדיס, והמשיך לעבוד במקביל במרכז הפיתוח של ביוסנס. המרוויחים הישירים מהמכירה היו בן-חיים, שקיבל 75 מיליון דולר (%19); אחיו, עו"ד עמית בן-חיים, עם 88 מיליון דולר (%22); לואיס פל, עם 40 מיליון דולר (%10); יוזמה עם 7 מיליון דולר (%1.7); וג'ונסון אנד ג'ונסון, שכבר החזיקה ב-%14 מהחברה.

באותן שנים, צריך לזכור, רכישה גדולה של חברות היי-טק ישראליות לא עלתה בדרך-כלל על עשרות מיליוני דולרים. לבד מרכישת אורבוט בידי אפלייד מטיריאלס ב-1996 תמורת 100 מיליון דולר, הרי שבשנתיים שלפני עסקת ביוסנס נרכשו חברות היי-טק ישראליות בסכומים שסביב ה-80 מיליון דולר. בסביבה הזו, מכירת ביוסנס ב-400 מיליון היתה פריצת-דרך. רק כמה חודשים אחרי-כן, באמצע 1998, הצטרפו מיראביליס וממקו, שנרכשו ב-407 ו-412 מיליון דולר בהתאמה.

הייתם בעננים אחרי המכירה?

זילברשטיין: "לא, אנחנו אנשי עבודה. החלק הכי מסובך היה הצורך לעשות אינטגרציה עם שותף אמריקני. השקעתי את כל המאמצים במהפך תרבותי בתוך החברה, בלהנחיל לעובדים תרבות עסקית אמריקנית. זו השקעה של יום ולילה".

יום מכירת החברה מתואר כאחד הימים העצובים בחייו של בן-חיים. הוא ופל כמעט בכו, אומרים. זה היה קליימקס — הם הגיעו לסוף, והיו עצובים שזה נגמר.

ג'ונסון אנד ג'ונסון מעדיפה לשלם

אלא שמכירת ביוסנס — המכירה הראשונה של בן-חיים — לוותה גם בסכסוך שעד כה לא נחשף, סביב זכויות בקניין הרוחני של החברה. באותן שנים היה בן-חיים פרופסור-חבר בפקולטה לרפואה על-שם רפפורט בטכניון. ביוסנס, כאמור, גם קיבלה מהטכניון את 15 אלף הדולר הראשונים שלה ממרכז המחקר של הטכניון. משנודע על עסקת המכירה, היה בטכניון מי שטען כי בן-חיים עשה בעצם שימוש בקניין רוחני ששייך לטכניון.

מקורבי בן-חיים אומרים שהטענות הללו עלו רק בדיעבד, כדי לשמש קלף-מיקוח בידי הטכניון, שנותר כשחצי תאוותו בידו. "כשביוסנס נמכרה בהרבה כסף", אומר פל, "בטכניון שאלו איך נתנו לזה ללכת. לטכניון היו אופציות בחברה והוא עשה כסף, אבל חלק מהאנשים שם כעסו, מפני שזה ברח להם מהידיים. היתה להם חממה משלהם, והם לא ידעו איך לעשות את זה". "העסק הזה די אופייני למוסדות המחקר בארץ", מוסיף גורם מקורב לבן-חיים. "כשיש הצלחה גדולה, הם פתאום מתעוררים ומבקשים יותר ממה שמגיע להם".

אבל כנראה שבג'ונסון אנד ג'ונסון ייחסו חשיבות רבה יותר לטענות של הטכניון, וחששו באמת מטירפוד העסקה או מעיכוב רציני במימושה. השורה התחתונה היא, שג'ונסון אנד ג'ונסון הכניסה את היד לכיס, ובמסגרת הסכם פשרה שילמה לטכניון 20 מיליון דולר, כתרומה. כך לא הגיעה הפרשה לכלל דיון משפטי, ועד היום הצליחו שני הצדדים למנוע את פרסומה.

איך הרגישו פל ובן-חיים כשהטכניון העלה את הטענות בעניין?

"פל ובן-חיים הרגישו רע מאוד עם הטענות של הטכניון", אומר גורם מקורב. "עד כדי מחשבות על מה הם עושים שם בכלל. העסק הזה נמשך די הרבה זמן אחרי שהעסקה עם ג'ונסון נסגרה".

ואיך היחסים בין בן-חיים לבין אנשי הטכניון היום?

"יש כאלה שמקנאים בו, יש כאלה שכועסים, ויש כאלה שנשארו ביחסים טובים".

בן-חיים, אומרים, מעדיף לשכוח את הסיפור, ובוודאי היה מעדיף שהכתם הזה לא היה דבק בקריירה המזהירה שלו. לא מזמן הוא קיבל הצעה לשוב למחקר בטכניון, ולמרות שדחה אותה בגלל קוצר בזמן, הוא מנסה לסייע לטכניון בגיוס תרומות.

אם רוצים לקבל אינדיקציה ליחסים השוררים כיום בין הצדדים, דובר הטכניון מספק אותה. כאשר פנינו אליו כדי לקבל תגובה, הוא הודיע: "בן-חיים ביקש לעשות איזו בדיקה, הוא רוצה לראות את התגובה קודם".

מה זאת אומרת? אתה שואל אותו איך להגיב?

"יש בינינו הסכם, ומאחר שיש שני צדדים להסכם, אנחנו לא יכולים להתייחס לאדם שחתום על הסכם איתנו בלי לשאול אותו". לאחר מכן נמסר מהטכניון כי התגובה היא "אין תגובה".

"זה יכול להיות דבר גדול"

עם הזמן, גם הודות לפל, בן-חיים השתפשף בעסקים. "הוא הפך לשילוב של הכול כולל הכול, מיכולת לגשת לפרטים של הסכמים ועד ליכולת להסביר איפה היתרונות הרפואיים והיכן העתיד הכלכלי של העניין. שילוב של פיתוח וביזנס", אומר ארליך.

החברה הבאה בסדרה, אימפולס דיינמיקס (Impulse Dynamics), קמה ב-1996 ועדיין נמצאת בשלב הניסויים הקליניים. באימפולס מנסים לטפל באי-ספיקת לב באמצעות גירויים חשמליים, ומקורבים לחברה מציגים אותה כ"יותר שאלות מאשר תשובות" — היא פונה לשוק גדול יותר מאשר ביוסנס, אבל נושאת סיכון רב יותר (ראו מסגרת). אימפולס דיינמיקס מחזיקה מרכזי מחקר ופיתוח בישראל ובארצות-הברית, אבל יזמיה, למודי-ניסיון, כבר רשמו אותה באי האנטילי קורסאו.

בינתיים רשמה החברה אקזיט חלקי: האופציה לרכישת זכויות הפטנט שלה נמכרה לענק הציוד הרפואי גאיידנט בסוף 2000, תמורת 125 מיליון דולר. גאיידנט בעצם תכננה לרכוש את הפטנט בתוך שנה מחתימת ההסכם, תמורת 300 מיליון דולר נוספים, אולם עד היום לא מימשה את זכותה. באימפולס דיינמיקס מסבירים זאת בקשיים פיננסיים שנקלעה אליהם באותה שנה. מקורבי בן-חיים ממשיכים לשדר אופטימיות ואומרים שזה הדבר הכי טוב שקרה לאימפולס, שבינתיים ממשיכה לעבוד ומשביחה את הפוטנציאל.

"אני לא מתמצא בהיבט העסקי", אומר ד"ר רן קורינובסקי, קרדיולוג ומנהל המכון לצנתורי–לב של מרכז רבין. "אני יודע שאימפולס נמצאת בפוקוס של מספר חברות גדולות שמגלות עניין. אני לא יודע כמה זמן זה ייקח, אבל כשהמחקרים יגיעו לידי סיום, זה יכול להיות דבר גדול".

שומר על הנתח שלו

האקזיט השלישי של פל ובן-חיים היה אקס-טכנולוג'יס (X-Technologies), שנמכרה לגאיידנט לפני כחודש בסכום כולל של 140-200 מיליון דולר, כנגד אבני-דרך בשיווק המוצר. בתקופה השחונה הזו, היתה מכירת החברה נקודת-אור ליזמים רפואיים ישראלים רבים. די בכך שנזכיר שבן-חיים ופל, שעל-פי ההערכות היו בידיהם כ-%50 ממניות החברה, גרפו יחד, כבר כעת, כ-70 מיליון דולר. אחרי המכירה היו גורמים בשוק שתהו על תגית-המחיר של אקס-טק, שנראתה להם גבוהה מדי. פל אומר שהוא כעס על פרסום התהיות הללו ב"גלובס", אבל, לדבריו, העדיף להמשיך לעבוד ולא להגיב.

אקס-טק החלה עם טכנולוגיה המבוססת על שפופרת רנטגן להחדרה לעורקי–הלב, למניעת היצרות חוזרת שלהם, ועל–סמך זאת גייסה 17 מיליון דולר. כשהטכנולוגיה המקורית של החברה נראתה תקועה, פל ובן-חיים הכניסו אליה טכנולוגיה חדשה: צנתר-בלון לטיפול בהיצרות עורקי-לב, תוך מזעור הנזק לרקמת העורק הבריאה. הטכנולוגיה הזו הגיעה מממציא אמריקני שהשניים הכירו קודם-לכן, ואקס-טק אימצה אותו וזנחה את המוצר המקורי. ככל הידוע, אותו ממציא קיבל בתמורה כ-%10 בחברה. כיום הם שווים 14-20 מיליון דולר.

"מה שמאפיין את בן-חיים", אומר קורינובסקי, "זו השקעה מסיבית מאוד במחקרים, הן מבחינה מדעית והן כספית. הוא שם דגש על מחקר ומדע ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. זה היה נכון בביוסנס, אני יודע שזה נכון באימפולס, ובוודאי באקס-טק. הנקודה העיקרית אצלו היא היסודיות, ללא קיצורי-דרך. כשהוא יוצא עם טכנולוגיה, ברור שהיא תעשה את כל המסלול. זו לדעתי גם הסיבה לכך שהוא כל-כך מצליח. בתחום של מחלות קריטיות אתה לא יכול לזייף".

חברה נוספת של בן-חיים ופל, Disc-O-Tech, אינה קשורה לקרדיולוגיה. החברה, שנוסדה ב-1997, מייצרת שתלים לניתוחים אורתופדיים ודנטליים בפולשנות מזערית. דיסק-או-טק קיבלה אישורים לשיווק בארצות-הברית ובאירופה בתחילת 2001, ומאז ככל הידוע היא פועלת ומוכרת.

זו בהחלט אינה היוזמה הפעילה היחידה כיום של בן-חיים ופל, שאינם נחים לרגע. בשיחה עמו, פל מונה במהירות את שמותיהן של עוד ארבע חברות אמריקניות שהקים ומכר, עוד לפני שלושת האקזיטים ה"ישראליים" שלו. ארליך אומר כי כאסטרטגיה, השניים מקפידים לשמור לעצמם חלק גדול ככל שניתן בחברות שהם מקימים, ומזמינים את המשקיעים להצטרף באחוזים נמוכים יחסית. "האנשים האלה משאירים הרבה אחוזים לעצמם, שיהיה להם חלק גדול בחברה".

במקרה שלהם, נדמה שגם אחוזים ספורים זה לא רע מבחינת המשקיע.

ארליך: "כן, כי אתה הולך פה על סיכויי הצלחה. יש רקורד. בגלל זה גם המחירים שלהם אחרים".

ואחרי ההיסטוריה המשותפת, אתה מסכים באופן אוטומטי לכל בקשת השקעה של בן-חיים?

"יש חברות שלא השקענו בהן. בדיסק-או-טק אנחנו מושקעים, אבל קרה שהם רצו דברים גדולים ולא השקענו".

מה הם מחפשים אצל המשקיעים?

"הם מחפשים צ'מפיונים, שייקחו את עיקר העבודה על כתפיהם. אבל יש גם מקרים שבהם החברות נקלעות לצרות, והם בעצמם נחלצים לעזור. לזכותו של פל ייאמר ששיטת העבודה שלו היא, שהוא לא נותן לחברות ליפול. נותנים לחברה זמן אם צריך, מחזיקים אותן בלי לשחוט".

יין, קריאה ומטוס פרטי

היום, אחרי שורה של עסקות טכנולוגיה מוצלחות, בן-חיים לא משוחרר מסממני העושר. בית רחב-ידיים ומשקיף אל הים בקיסריה ומטוס פרטי הם שתי דוגמאות לכך. אבל עדיין, הוא מנהל חיי יום-יום צנועים יחסית — ככל שהם יכולים להיות כשמדובר באדם המבלה את רוב זמנו בחו"ל, ומגיע לארץ בעיקר כדי לנפוש. לדברי חבר-הילדות, "הוא הצליח לשמור על עצמו בצל עד עכשיו, אולי גם בגלל עין הרע, והוא מאוד מצטער שזה כבר לא מצליח יותר".

בשעתו הקים בן-חיים את קרן המחקר "יעל", שתקציבה היה כמיליון דולר, ואשר חילקה מענקי מחקר בתחום מדעי הרפואה, במטרה לעודד רופאים צעירים. הקרן הפסיקה את פעילותה מאז, בגלל תחושתו של בן-חיים שהכסף מגיע לידי מנהלי המחלקות במקום לידי הרופאים הצעירים. כיום מנהל בן-חיים את פרויקט "עתידים", שמטרתו להכשיר בני-נוער מהפריפריות לשרת כעתודאים. גם הוא וגם פל אינם טורחים להחזיק משרד, ונהנים מתחושת הפיזור והחופש.

בן-חיים מקדיש כיום את זמנו אך ורק למחקרים שמעניינים אותו, בתחומי הלב והמוח, ומקבל מאות יזמים בשנה, הבאים להציג בפניו רעיונות. %99.9 מהאנשים הללו לא יקבלו ממנו השקעה, אבל חלקם הקטן ייהנה מייעוץ ומהאפשרות לפתיחת דלתות בתאגידים הגדולים.

עסק נוסף שלו ושל פל נחשף כאן לראשונה: יחד עם מוטי ביאר, יש בבעלותם יקב בוטיק בשם "אמפורה" (Amphorea), הממוקם בזכרון–יעקב ומשתמש בענבים הגדלים בכרמים שבמורדות הדרום-מערביים של הכרמל. היינן הוא גיל שצברג, שהובא מיינות כרמל מזרחי. כיום היקב כבר מייצר כ-80 אלף בקבוקים בשנה, אולם בשנתו הראשונה הוא ייצר כ-20 אלף בקבוקים בלבד. הבדיחה היתה ש"כולם לצריכה עצמית", שכן בן-חיים אוהב להעביר את זמנו הפנוי בתחביבים כמו שתיית יין וקריאה. עד האקזיט הבא.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות