שופט בית המשפט המחוזי בת"א, עודד מודריק, הטיל היום (ב') עונש של 8 שנות מאסר מתוכם 6 שנים לריצוי בפועל, על סמנכ"ל גמולות לשעבר, אילון צברי, שהורשע בעבירות של הרצת מניות, קבלת שוחד, ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. מודריק הטיל עליו גם קנס בגובה 3.5 מיליון שקל. הנאשם השני בפרשה, לשעבר מנהל משותף בדוברת-שרם השקעות, יורם נגלר, קיבל עונש של 2.5 שנות מאסר מהן שנה לריצוי בפועל, וקנס של 1.5 מיליון שקל.
מודריק אמר, כי צברי "מתוך מניעי בצע כסף, פרץ גדרי חוק וביצע עבירות של שחיתות מידות, עבירות מרמה (שקו הציר שלהן הוא עבירות תרמית בני"ע שפגעו חמורות באמון של הציבור בתקינות הפעולה ובהוגנות של מערכות שוק ההון ועוד יותר מכך נגרם נזק תדמיתי עצום לגמולות וליתר הגופים המוסדיים הקשורים לפרשה, שעם גילוי הפרשה חדר חשש מובן ללבבות הציבור שלה. לצד זה נגרם גם לגמולות, ומסתמא גם לפסגות, נזק ישיר שמקורו בפער השערים שנוצר כתוצאה מעיתוי הכניסה והיציאה של גופים אלה לפוזיציה במניות שבהן פעלו הקושרים, עיתוי שנקבע לתועלתם של הקושרים ולאו דווקא לתועלת הגוף המוסדי)".
באשר לנגלר, שהורשע במתן שוחד ובהרצת מניות, אמר מודריק, כי אין להתייחס לחלקו כאל דבר של מה בכך, אלא ההפך. לדבריו, אומנם מבחינה פורמלית היקף ההרשעה שלו קטן מזה של צברי אך "איכות" הפשעים בהן נטל חלק גבוהה. לדבריו, נגלר היה שותף מלא לגיבושו של הקשר המורחב, ובכך שיתף עצמו בהשחתת המידות של עובדי הציבור.
השופט ציין, כי צברי הרוויח כ-5 מיליון שקלים המפעילות העבריינית ונגלר צבר מכך כ-2 מיליון שקלים.
על פי הכרעת הדין, צברי גיבש ביחד עם יעקב רמות, מנהל תיקים ששמש עד מדינה בפרשה הסכמה לנהל במשותף חשבונות כיסוי בחברת עוגן בבעלות רמות ורוני בן דוד, ולבצע פעילות רכישה ומכירה של ני"ע במטרה להפיק מכך רווחים. בין השנים 1988-1992 נפתחו 7 חשבונות כיסוי ובכל אחד מהם התנהלה במשך תקופה מסוימת פעילות שרווחיה נחלקו לבין צברי, בין רמות ובן דוד. על פי הכרעת הדין, צברי ריכז בידו מידע במסגרת תפקידו כסמנכ"ל גמולות, ומאחר שהיה בעל יכולת לנווט את מהלכי ההשקעות של גמולות כמעט לפי רצונו וכיוון שהיה מצוי בכל החלטה של גורמי הניהול והפיקוח של גמולות היה בידו להמליץ בפני רמות ולכוון אותו להשקעות בחשבונות המשותפים במגמה למקסם רווחים. על פי הכרעת הדין, צברי פעל בניגוד לאינטרס של התאגיד שהעסיק אותו ואף עשה כן כנגד שוחד, כלומר כנגד תמורה המבוססת על זכות לחלק שווה ברווחים בלא שחויב בהשקעה של אגורה אחת מכספו.
בנוסף, הורשע צברי ב"פרשת הקשר המורחב", שראשיתה ב-1992 ובמסגרת הצטרפו אל זירת ההתרחשות הפלילית גם חיים רגב, שהיה בעל מעמד בכיר בפסגות, מקבוצת בל"ל, ונגלר. רגב הורשע במסגרת עסקת טיעון ונגזר עליו עונש מאסר של 45 חודשים. על פי הכרעת הדין, רגב ונגלר קשרו עם רמות ובן דוד וצברי קשר פלילי "רע אנפין", שתכליתו לפעול באורח מתואם, באמצעות חשבונות כיסוי בעוגן ותוך ניצול מעמד הקושרים ויכולת ההשפעה שלהם על מהלכי הגופים בהם פעלו כדי להשפיע על שערי מניות שונות בבורסה ולגרוף לעצמם רווחים.
לדברי מודריק, בשלב התממשות הקשר הפלילי נוצרה הבחנה מהותית בין צברי לנגלר: בעוד צברי נטל חלק ממשי בחלק הארי של פעילות הקושרים ( 15 מתוך 21 המניות שכתב האישום דן בהן) ובלעדי פעילותו שהיתה הכרחית לא היה יכול הקשר המשולש עוגן-פסגות-גמולות לקום, הרי שנגלר נטל חלק ממשי רק בחלק קטן של פעילות הקושרים (7 מתוך 21 המניות).
בשל כך ציין מודריק היקף ההרשעה הפורמלי של צברי גדול הרבה יותר מזה של נגלר, יתרה מכך, נגלר הוא תוספת חשובה לפעילות הקושרים אך הוא לא היה גורם הכרחי, ותרומתו החשובה האחת היתה בהבעתו של רגב אל תוככי הקשר, והשנייה התבטאה ב"שיווק" נתחים גדולים ביותר מעסקאות מחוץ לבורסה אל חשבונות הכיסוי, כדי שיתר השותפים ישתמשו בפלטפורמה הנוחה הזו כדי "לטפל" בניר הערך ולהפיק ממנו רווח מרבי.
השופט ציין, כי לגרסת התביעה, במשפט זה התבררה פרשה פלילית החמורה ביותר מכל אלה שחשפו חקירות הרשות לני"ע בהקשר לפעילות הבורסה, וצברי הוגדר על ידי התביעה כ"עבריין ני"ע המוסדי הבכיר ביותר".
לדברי השופט, בפרשה האמורה פעלו צברי ונגלר להעמיס קושי על קושי במלאכת הגילוי של רשויות החקירה: הדחה בחקירה ומהלכי שיבוש. לדברי מודריק, "מהלכי אכיפת החוק והרתעת הרבים לא יצלחו אם יפתרו הנאשמים בעונשים קלים המשגרים מסר שלילי ועלולים לכן להגביר את תופעת העבריינות שהיא נקייה למראה אך תכניה מכוערים. היבטים אישים שלעולם ימצאו אצל אנשי הצווארון הלבן הנופלים מרום מעמדם המקצועי והחברתי אל שפל המדרגה של העולם התחתון - צריכים לסגת מפני תכליות הענישה והצורך לגונן על החברה מפניהם של עבריינים כאלה".
השופט ציין, כי בפרשת הדיסקונטאים בה הורשעו בכירים במערכת ההשקעות של בנק דיסקונט, הורשעו הנאשמים בעבירות דומות במהותן לאלה שנעברו בידי צברי ונגלר ושותפיהם, אלא שבפרשה הנוכחית "הגדילו המבצעים עשות הן מבחינת משך הפעילות (שנתיים לעומת חודשים ספורים) והתפרסותה על פני מניות רבות, הן מבחינת היקף הרווח שנטלו העבריינים לידיהם (רווחי הפשע דידם כפולים משל עוברי העבירה בפרשה ההיא) והן משום מעמדם הבכיר של הנאשמים, צברי, רגב ונגלר, במערכות שבהן תפקדו".
השופט ציין, כי הכרעת הדין דחתה אומנם את גרסת צברי שפעילות גמולות במניות בכתב האישום לא הונעה על ידי שותפות פלילית, אך בה בעת לא נשללה טענתו שהסתייעה בראיות שונות שבפעולתו זו לא זנח את האינטרסים של גמולות. לדברי השופט, מהלכיו של צברי נשקלו בזהירות והכרעת הדין מסבירה כי נהג כך על מנת שלא להילכד בכף. לדברי השופט, מנהגו הזהיר של צברי גרם לכך שבכל פעילות הקושרים לא יימצאו קווי אופי של הרצת מניות במובנה המקובל והתוצאה היא שעבירות ההשפעה בדרכי תרמית על שערי ני"ע נעברו מבחינה פורמלית, אך תוכנן המהותי אינו הרצה כל עיקר. כמו כן, הפעילות המידתית, הזהירה והמבוססת כלכלית של צברי, לא הניחה לשערי המניות להרקיע או ליפול מעל או מתחת לשוויים האמיתי ובכך לא נוצר אף לרגע מצב שבו נפגעו יתר הפועלים במניות הללו, ובמיוחד לא ניתן להצביע על נזקים ישירים לגמולות. השופט ציין, כי צברי העדיף רווחים קטנים יחסית על פני רווחים גדולים הנושאים עמם נזקים מוחשיים הן לגמולות והן לציבורי משקיעים.
השופט ציין, כי זהירותו של צברי לדעתו, היתה מונעת מהרצון להיטיב עם עצמו ולא מרצון לגונן על טובת התאגיד. לדבריו, צברי הבין כי פעולה אגרסיבית ומוחצנת תחשוף את הפעולה הפלילית ותסכן אותה והוא מצא שפעילות זהירה עשויה להניב על פני פרק זמן ארוך תשואה גנובה אדירה מבלי שהפעילות תתגלה.
כן ציין השופט, כי אינו מקבל את הטענה שלגמולות לא נגרם נזק של ממש. לדבריו, ההשלכות העקיפות של קשר פלילי רב מעשים ורב היקף כגון זה, עלולות להיות בלתי מוחשיות "ממש כמחלה ממארת המכרסמת את הגוף מבפנים ואין החולה חש בכך".
סנגורו של צברי, עו"ד אביגדור פלדמן, ציין כי עולמו של צברי חרב עליו, הוא לא הצליח להשתלב בשום עבודה או פעילות כלשהי, המשפט מילא את כל ישותו, עד כדי אובססיה ממש והוא נאלץ להסתגר בביתו ולראות בסבלה של משפחתו, תוך התענות במחשבה שבגללו נגזר עליה כל זאת. לבד מהפגיעה הנפשית הקשה בו ובבני משפחתו, נגרמה לו פגיעה כלכלית קשה והוא נאלץ לפרוש מדוברת-שרם ולא נקלט בשום פעילות שבאמצעותה יכול היה לפרנס את משפחתו.
באשר לנגלר, ציין השופט, כי הרשעתו מנותקת מכל זיקה לעבירה כלפי התאגיד שהעסיק אותו או לעבירה כלפי לקוחותיו. הוא לא פגע באמונם של שותפיו בדוברת-שרם ולא באמון שנתנו בו הלקוחות ולא הזיק לא לאלה ולא לאלה. לדברי מודריק, חלק מפעילותו הבלתי חוקית נעשה כולו במסגרת פעילות של אדם פרטי ומבחינה זו אי אפשר להשוות את העבירות שביצע, לא בהיקף הפורמלי ולא בתוכן המהותי שאלה שנעברו בידי שאר שותפי הפרשה. כמו כן, ציין מודריק, כי הלכה למעשה נגלר היה שותף לקושרים רק בשלבי הפעילות הראשונים ועד מהרה זנח את קשריו עמם ולא נתן יד לפעילותם. הוא אכן הוסיף להנות מרווחי הפעילות שלא נתרמה עוד על ידו אך היה אדיש לה ואף לא ביקש לעצמו חלק ברווחים שהופקו בשלב הזה ולכן עונשו צריך ליפול במידה רבה מעונשו של רגב (שכאמור נדון ל-45 חודשי מאסר). השופט ציין, כי לשון הדיבור דלה מכדי תיאור עינויי הדין והתייסרות הנפש של נגלר.
בהתייחס לחלוף הזמן מאז תחילת המשפט, אמר מודריק כי הנאשמים אינם יכולים לאחוז בחבל משני קצותיו: מצד אחד ניסו להשיג תוצאה מיטבית על פני מאות ישיבות של בית משפט, ומצד שנים, הם אינם יכולים לטעון לאחר מכן שהמשפט נמשך, והם בחזקת נפגעי המשכות ההליכים. לדבריו, הטענה דומה לטענה של אדם ההורג את הוריו ולאחר מכן טוען להקלה בעונש בשל יתמות. לדבריו, אין הוא חולק שתקופת המשפט הארוכה היא תקופה קשה לנאשמים ובוודאי שיש לה השלכות כלכליות ומשפחתיות אלא שהמשקל שעליו לתת לנסיבה זו נמוך מאוד. לדבריו זה מן הדבר שהנאשמים היו צריכים לחשוב עליו לפני המעשה. "סוף מעשה במחשבה תחילה והמחשבה תחילה של הנאשמים התמקדה במעשי העבירה, בתאוות הבצע ולא בתוצאות ההרסניות שהם פרי החקירה והמשפט".
לסיכום אמר השופט, כי פעילות בשוק ההון היא חלק בלתי נפרד מחיי הכלכלה במדינת ישראל ואי אפשר בלעדיה. במקום שבו מצויה פעילות כזו המוסדרת על פי נורמות חוקיות, שם גם החשש להפרת החוק. לדבריו, "כיוון שלא סרו חטאים מן הארץ ופושעים בכוח נמצאים ועוד יימצאו, יש טעם רב בענישה מרתיעה שאולי תכוון חלק מהם לחשב מעשיהם מראש... דווקא מפני שבירורן המשפטי של עבירות כגון העבירות של הנאשמים מצריך זמן רב מאוד, חשוב לקבוע מדיניות ענישה מחמירה שתשגר מסר האומר שגם אם ירחק יומו של גזר הדין, בא יבוא ולא תינתן בו 'הנחה' בשל חלוף הזמן, שהוא חלק אינטגרלי מעשיית משפט כהילכתו".
השופט ציין, עוד כי אינו בטוח שפרשת העבירות של משפט זה היא החמורה ביותר מסוגה בתולדות מדינת ישראל, אם כי בוודאי שאינה קלת ערך.
צברי יוצג בידי פלדמן; נגלר יוצג בפני עוה"ד גיורא אדרת ונתי שמחוני.
לבקשת הסניגורים, נתן מודריק עיכוב ביצוע של 45 יום, לצורך ערעור. אדרת אמר, כי במהלך תקופת עיכוב הביצוע יקבלו החלטה, אך הוא מאמין שמבחינת נגלר זה יהיה סוף פסוק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
