"יש אולי דיין אבל אין דין לאזרחי ישראל"

בעוד כחודש ימים יניף חבר הכנסת מיכאל איתן, ליכוד, דגל אדום. לא חלילה לרגל האחד במאי, אלא כדי לנסות לעצור את המהפכה החוקתית של השופט אהרון ברק. ועדת חוקה חוק ומשפט שבראשותו תפתח בהליך מסודר ובלוח זמנים קבוע של כינון חוקה לישראל, כדי למלא את החלל אליו פרצה מהפכת ברק. תוך שנה-שנתיים נראה מי עשה למי בית-ספר.

איתן הוא פריק של מחשבים, שבנה, למשל, את אתר האינטרנט של הכנסת, אבל יותר מכך הוא דמוקרט כפייתי שמתעב רוב אוטומטי ופוליטיקה של רובוטים. הצורך בתגובה לאקטיביזם השיפוטי של ברק מפעם בו מהרגע שקיבל את הוועדה, בשלהי הכנסת הקודמת. למזלו, מצא שם עזר כנגדו, את אליעזר (צ'יטה) כהן מהאיחוד הלאומי, שמקדיש את אחרית חייו לכינון החוקה. בולדוזר לא קטן בפני עצמו.

איתן איננו משפטן. הוא הטיפוס הרץ למרחקים ארוכים, ולרוב גם מרגיש מאד בודד. חסרו לו עבודה סמינריונית וסטאז' לתואר של עורך-דין, אך הוא ויתר עליו בידיעה שגם עם רגל אחת בברנז'ה אפשר להתמודד בעולם החוק והצדק. משיעורי המשפטים הוא הפיק די והותר כדי להתמצא בחומר המקצועי ובעיקר להבחין מתי מנסים לעבוד עליו.

איתן מחוקק כמעט עשרים שנה, אבל מתעלה בהשקפת עולם על החוק היבש. גם חלקת לשונו איננה צפיחית בדבש - אין לו מחמאות על קודמיו שהתכופפו מדי לפני אהרון ברק. אבל מה שהדליק אותו לאחרונה, אפילו יותר מההתייעצות החשאית של ברק שקבעה מי יאיישו את המקומות הפנויים בבית-המשפט העליון, היתה סטירת הלחי של שופט השלום דוד רוזן שפסלה את סעיף יועצי המס בפקודת מס הכנסה.

איתן: "זו הפקרות מוחלטת אם הגענו למצב שבו כל שופט יכול בכל עניין לפסול את חוקי הכנסת. ככה יש אולי דיין אבל אין דין לאזרחי ישראל, והכנסת שנבחרה כדי לחוקק מאבדת את כוחה. השופטים לא נבחרים. תפקידם לפרש את החוקים. הם אינם יכולים לקחת לעצמם סמכות שאיננה מפורשת בחוק. אני לא נגד בקרה שיפוטית על הכנסת, אבל זו איננה יכול להיעשות אלא דרך חוקה או במנדט מוגדר שהכנסת נותנת לרשות השופטת".

"אני מדבר על מגננה פרלמנטרית"

גלובס: מאיפה שואב השופט את הכוח הזה?

"מחוקי היסוד כבוד-האדם-וחירותו וחופש-העיסוק, עליהם הסתמך אהרון ברק כשאמר וכתב כי לישראל יש בעצם חוקה כתובה פורמלית. בשניהם יש פיסקה שאכן מגבילה את החקיקה של הכנסת. אלא שאף ח"כ מאלה שאישרו את החוקים האלה, לא חשב שהוא משתתף באקט חוקתי. אני צעקתי שמעבירים בכוח את השלטון מהעם לבית-המשפט, אבל לברק הספיקה החקיקה הזאת כדי להכריז על המהפכה החוקתית, שעברה לפסילת חוקי הכנסת. כל מי שיש בליבו טיפת כבוד לעם ולכנסת, צריך לקום ולומר שככה לא בונים חוקה".

לא הכנסת הראשונה היא שקבעה כי החוקה תורכב מחוקי יסוד?

"זו היתה החלטה ללא תוקף משפטי. הכנסת הזאת נבחרה ב-1949 כאסיפה מכוננת של החוקה. אם חבריה הגיעו למסקנה שהם לא רוצים או לא יכולים לכונן אותה, היה עליהם להחזיר לעם את המנדט. אבל הם לא רצו לוותר על הכיסאות והתפשרו על מס שפתיים: לכונן חוקה בהדרגה דרך חוקי יסוד בלי לקבוע אפילו לוח זמנים. לפני ההצבעה על חוקי היסוד הערתי גם נגד המהלך הזה, אבל עמנואל זיסמן, שניהל את הישיבה, אמר לי 'תשתוק, אנחנו רוצים ללכת הביתה'. זו בושה. אנחנו בכנסת הזאת נגבש חוקה בהסכמה רחבה ובשקיפות מלאה לעיני כל העם, בכל יום א' אחת לשבועיים".

אתה מתואם עם ברק?

"אני משוחח עם ברק הרבה מאוד, אבל לא בטלפון ולא בארבע עיניים. אני קורא אותו ומקווה שגם הוא קורא את ההתבטאויות שלי. אני מכבד אותו. אך לא רץ אחריו כמו יושבי-ראש של הוועדה בעבר שחיפשו אצלו סחבקיות וקולגיאליות. אני לא חושב שזה טוב או בריא. אני חולק לו כבוד, אבל שומר מרחק".

ה"אקטיביזם הפרלמנטרי" שלך ינטרל את ה"אקטיביזם השיפוטי" של ברק?

"אני לא שולל את האקטיביזם של ברק, אבל מעדיף לדבר על מגננה פרלמנטרית נגד תופעות כמו פסילת חוקים. ברק צדק כשאמר שחלק מזכויות היסוד של אזרחי ישראל עוצבו דרך בתיהמשפט בגלל שהכנסת לא תמיד גילתה ערנות לכך. הוא לא צודק בהחלטה שבית-המשפט יכתוב את החוקה בפסיקותיו. זו היתה חצייה של קו אדום. את הסמכות הזאת הוא לא קיבל אלא לקח לעצמו, ובכך הרחיק לכת מעבר למה שמותר לו על-פי החוק ועקרונות הדמוקרטיה.

"אבל היתה תרומה מסוימת בדבריו שישראל צריכה חוקה, ואם אנחנו לא עושים אותה הוא נכנס לוואקום הזה גם ללא סמכות. את האתגר הזה קיבלתי. מוזר שהחוקה נכללת בשם הוועדה, אבל אף פעם לא עסקו שם בזה, מלבד בחוקי היסוד שבנו נדבכים חשובים של החוקה".

היום חסרים רק שני נדבכים: חוקי יסוד לחופש הביטוי ולזכויות חברתיות.

"זו איננה שאלה של נדבך כזה או אחר. לחוקה יש ערך חינוכי לא פחות מהערך המשפטי. התמונה צריכה להיות שלימה וברורה ולכן עליה להתגבש כמקשה אחת בעבודה שיטתית שתבוא לאישור העם במעמד פומבי גדול, לאו דווקא בשיחזור מעמד הר סיני. זה תהליך שמחייב עשרות דיונים, ואני לא יודע אם בכלל נצליח להתגבר על המחלוקות הגדולות של דת ומדינה, יהודים וערבים, וזכויות העובדים".

השופט רוזן, שגימד את הכנסת, לא פעל בהשראת ברק?

"בהחלט, אבל הביטוי גימד לא נכון. אין כאן משחקי כבוד או הורדת ידים. נכון יותר להשתמש בעיקרון של אדם סמית מתורת הכלכלה - כל אחת משלוש רשויות השלטון תיאבק למען התחום שהיא ממונה עליו לטובת האזרח, כשהמתח בין הרשויות נותן לו חופש להיעזר בכל אחת כדי לבלום את השנייה אם היא מקבלת כוח עודף. כוח הרשות המחוקקת ספג כרסום גדול וצריך לאזן אותו בכך שלא יינתן כוח עודף לרשות השופטת. הכוח משחית, וריכוז כוח גדול מדי על אחת כמה וכמה".

"סחר-מכר זה בסדר, אבל שיהיה שקוף"

החתירה שלך ל"מאזן כוחות" כוללת גם את ריסון כוחם של ברק ועמיתיו בפרשת מינוי השופטים לביהמ"ש העליון?

"בהחלט. הם הרי נקטו במהלך אותו היו פוסלים על הסף בכל ערעור על תופעה דומה בכל תחום אחר של החיים הציבוריים. הם היו מגנים את האחראים שלא מילאו את תפקידם בשיקול דעת אלא פעלו על-פי תכתיב שהתקבל במקום אחר. אבל הם לא יפסלו את עצמם אם מישהו יעתור נגדם על כך שהצביעו כרובוטים בוועדה למינוי שופטים".

"ערב הבחירות לרבנים הראשיים, העירו לי על הסחר-מכר הפוליטי שנעשה שם, ונשאלתי אם ככה אני רוצה שיבחרו גם את השופטים. הכוונה היתה להצעת החוק שלי לחזק את כוח נבחרי הציבור בוועדה הנ"ל כדי לאזן את קולות השופטים, אך לפנינו הוכחה שנציגי הציבור לא ראויים לכך. אמרתי: נכון שגם בין הפוליטיקאים יש סחר-מכר לפני החלטות, אבל אצלם זה שקוף. בפרשת השופטים ראה העם לראשונה שגם הם עושים את זה, ועוד עם הרבה יותר דם ורגש ושיקולים פסולים, מכל מה שאני מכיר מהזירה הפוליטית".

הביקורת שלך על דורית בייניש ועדנה ארבל, נובעת גם היא מעודף הכוח שנצבר ברשות השופטת?

"כן, ופני הדברים לא מצטיירים טוב כלפי חוץ. לאחר המינוי של דורית בייניש כשופטת בעליון, היא מינתה את עדנה ארבל להיות היורשת שלה כפרקליטת המדינה, וארבל אסירת התודה נשכבה למענה על הגדר בכל פעם שהתגלו פגמים בעבודתה. פגמים אינם אסון, אלא כאשר מנסים לחפות עליהם, לטשטש, ולהרחיק עדויות. כך נהגה ארבל, ואני מדבר בעיקר על מה שראיתי במו עיני בפרשת אבישי רביב. זה התבטא בטעויות, ובגיבוי שנתנה בייניש להפעלת רביב במעשים שלא ייעשו, כולל סגירת תיקים והפעלתו כסוכן פרובוקטור.

"לשב"כ יש צרכים משלו. אבל אם הוא קיבל אור ירוק מהפרקליטות לדברים שאינם בסדר, מישהו היה צריך להגיד: הפרקליטות טעתה. אסור היה לנהוג ככה. לארבל היה כאן תפקיד מכריע. אם ידעה על כך בדיעבד וחיפתה על בינייש, וכעבור שנים בייניש מסדרת אותה לצידה כשופטת, זו דוגמה קלאסית של פרוטקציוניזם כשיד רוחצת יד.

"לכן נדרשת תקופת צינון ליועץ משפטי לממשלה או לפרקליטי המדינה לפני שייתמנו כשופטים בעליון. אני רציתי לקבוע את הצינון בחוק. הצעתי חמש שנים והייתי מוכן להתפשר על שלוש, אבל מערכת המשפט התנגדה, ונשארנו במצב הלא בריא, שכבר לא קיים בהרבה תחומים בחיים הציבוריים".

ברק לא יודע את זה?

"ברק הוא אדם גדול, קשה לי לבקר אותו ברמה האישית. אבל למדתי מהחיים שגם אנשים גדולים לא מסוגלים לראות בצורה אובייקטיבית דברים שנוגעים בהם אישית. ברק רואה את ההגנה על השופטים כחלק משליחותו, ואז תפקידו הוא לבצר את הרשות השופטת, ולהשתלט על עוד חלקות. האיזון הנכון יכול להיווצר רק אם ברשויות שלטון אחרות יילחמו כמוהו. אבל אם האחרים בוחרים להתקפל לפניו, להתרפס, להתחנחן ולהשפיל את עצמם, רק טבעי הוא שהאקטיביזם השיפוטי ימשיך לאכול כל חלקה טובה על חשבון המתכופפים".

"לדעתי ארבל לא יכולה להיות שופטת"

בראיון לערוץ 7 אחרי זיכוי אבישי רביב, רמזת כי ארבל שתקה גם כאשר נמסר מידע כוזב לקבינט המדיני-ביטחוני.

"רביב זוכה רק מעבירה אחת, של אי-מניעת הפשע של רצח רבין. הוא לא יצא נקי מחלקו בעניינים אחרים שלא היו קשורים בהפעלתו כסוכן השב"כ, כמו הסתה, פגיעה ברכוש ואיומים על חברי כנסת. כשהייתי שר בממשלת נתניהו נלחמתי שיבדקו את כל מה שהיה קשור ברביב כדי להנחות את השב"כ לגבי המותר והאסור בהפעלת סוכנים. נתניהו קבע דיון בקבינט. פירטתי שם את התיקים שסגרו לרביב שלא כדין, ואת המעשים שעליהם לא נפתחו תיקים. דברים איומים ונוראים."

איך הגעת אליהם?

"קיבלתי חומר וחקרתי, ובשלב כלשהו ביקשתי מנתניהו לבדוק אם החומר מוכר לשב"כ. הם השיבו שהכל ידוע. מאוחר יותר הסתבר שנתנו תשובה שקרית. וכך היה גם בקבינט. הופיעו עמי איילון ועדנה ארבל, ואיילון אמר: רביב היה סוכן שב"כ ולכן העברנו אותו לחקירת המשטרה, וזו הגיעה למסקנה שאין נגדו שום דבר. ארבל לא הוציאה מילה מהפה. לאחר מכן גיליתי שאיילון מסר מידע כוזב, לא ביודעין. הוא לא עמד בראש השב"כ בזמן הפרשה, אלא קבל את המידע מראשי השירות לפני הופעתו בקבינט.

"הבאתי עובדות אלה בפני עדנה ארבל והיועץ המשפטי רובינשטיין, ותגובתם היתה - להעמיד את מיכאל איתן לדין על שהוצאתי את עדות השקר של איילון מהקבינט. הם אמרו שזו הדלפה. שאלתי אם פגעתי גם בביטחון המדינה. הם אמרו שלא, אבל די בכך שהוצאתי אפילו דברים שאינם סודיים. כלומר, להוליך שולל את הקבינט זה בסדר, אבל לצאת למלחמה בתופעה זו עבירה.

"הם דרשו מנתניהו להעניש אותי, אחרת יעמידו אותי לדין. אבל אני המשכתי להתריע כי השב"כ, בתיאום עם בייניש, החליט שלא למסור את רביב למשטרה, ובאישור של בייניש רביב נחקר רק בשב"כ. אבל גם אם נניח שאיילון דיבר אמת בקבינט כשטען שלא ראוי היה לחקור את רביב בשב"כ, כלום לא היה כאן לפחות חשש לשיבוש ראיות? זה לא היה ראוי לבדיקה? חזרתי ושאלתי את היועץ המשפטי ובכל פעם קיבלתי תשובות מגומגמות.

"ומה רצה הגורל? לפני כחצי שנה התקשר אלי עמי איילון ורצה להיפגש. קבענו בבית-קפה ושם הוא אמר לי: מיכאל איתן, אני רוצה להודות בפניך שצדקת. המידע שמסרתי לקבינט לא היה נכון. אבל לא עשיתי זאת בזדון או מרוע לב. מסרתי מה שהעבירו לי ראשי המחלקות בשירות, הרי אני לא הייתי הראש כשהכל קרה".

כלומר, טייחו והטעו בכוונה?

"כן! אבל הפרט המרכזי לענייננו הוא שעדנה ארבל ידעה את האמת, ולאורך כל הדרך נלחמה בי שהדברים לא ייחשפו".

כמו בהאזנות הסתר של מזרחי?

"זו כבר פרשה אחרת, ועד שגם היא לא תתברר במלואה, ארבל לא יכולה להיות שופטת. מהפרסומים בעיתונים עולה כי ניצב משה מזרחי, היום ראש אגף החקירות, טען כאילו השתמש בהאזנות סתר לראש הממשלה נתניהו ולאביגדור ליברמן באישורה של ארבל. בינתיים טרם הוחלט מה לעשות בעניינו. אבל גם המעשה הזה מריח לא טוב. ממתי מאשרים האזנת סתר בחקירת עבירות על חוק מימון מפלגות, כשעל תלונות שלי שהגשתי נגד עמותות ברק בהיקף גדול פי כמה, אמרו שזה לא פלילי?

"ארבל לא יכולה לשבת בעליון לפני הגילוי המלא של פרשת האזנות הסתר, שגם היא מתקשרת לענייננו: עד כדי כך התעצם כוח הרשות השופטת, שמכל המועמדים לשבת בעליון נלחמת דורית בייניש להמליך דווקא את עדנה ארבל. גם אם היתה משפטנית דגולה, איך ייראה המוסד הזה, כשבייניש תהיה הנשיאה ולצידה עדנה ארבל כשמאחוריהן דברים שכאלה? אולי בפוליטיקה זה יכול להיות בסדר. אולי. אבל בבית-המשפט העליון"?

את אליקים רובינשטיין אתה מוציא נקי מהסיפור הזה?

"יש החלטות שלו שאני יותר מרוצה ופחות מרוצה מהן. אבל כמו שאמרתי, לא הייתי ממליץ לשום ועדה למינוי שופטים לבחור ביועץ משפטי או בפרקליטת מדינה ללא תקופת צינון. אני רק לא יכול לעשות לבדי את כל המלחמות".

"כמו להכחיש שוד שנערך לאור יום"

הוחלט כבר מי אשם בפרשת עמותות ברק?

"הפריחו בלון ניסוי כשהדליפו שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין את עו"ד יצחק הרצוג, אבל אין נגדו מספיק ראיות. זה אותו הרצוג שמבקר המדינה קבע שהוא עמד בראש מערכת אשר רמסה את החוק ברגל גסה. לטעון שאין נגדו ראיות זה כמו להכחיש שוד שנערך לאור יום. הנה פרט לא ידוע מהפרשה: המבקר דיבר על חשבוניות פיקטיביות שהתגלגלו במפלגת העבודה, וחשבוניות זה הדבר הכי קל לבדיקה, אבל כפי שהודלף לי, ביחידת החקירות של אגף המכס והמע"מ הוחלט שלא נוגעים בנושא העמותות. רק לאחר ששאלתי את מנהל המכס למה ומדוע, נעניתי שתהיה בדיקה מחודשת ואם יתגלה משהו יודיעו לי".

בוועדת הכנסת התרעת שהסחבת הזאת לא מתיישבת עם החיפזון בהעמדת נעמי בלומנטל לדין.

"שאלתי את רובינשטיין מדוע נחפזו עם פרשת בלומנטל אחרי שדחו תלונות שלי על סופי-שבוע שאנשי ברק ארגנו ב-99' למאות אנשים. הוא השיב: הפקנו לקחים ממה שהיה איתך ונוכחנו שטעינו. מעכשיו, אירוח של קומץ פעילי מרכז אצל בלומנטל הוא 'ירידה למדרון חלקלק שמאיים על שלטון החוק', אבל הרצוג לא מאיים על כלום. גם בפרשת חברות הקש של עומרי שרון אצלנו בבית, החקירה לא מסתיימת בגלל 'עומס לא רגיל' בפרקליטות. יש לי תחושה שהעומס קיים רק לגבי מי שהם בן של ראש ממשלה או של נשיא לשעבר. אבל ידוע לי על עוד עשרה ח"כים, שמות לא אגיד, שלא מחליטים בעניינם, בהם שלושה חברים בוועדת הכנסת שיידרשו להצביע בשבוע הבא אם להסיר את חסינות בלומנטל".

אתה רומז שהמערכת אולי מוטה פוליטית?

"אני לא מאמין, וגם לא מעלה אפילו בדמיון שקבוצת שוטרים ופרקליטים מחליטה לתת טיפול אחד לאיש ליכוד ואחר לאיש מהעבודה. אבל במבחן התוצאה קיימת הטיה, גם אם לא מקנוניה. נראה לי שהאצבע יותר קלה על ההדק כשמדובר בליכוד, לא רק מצד הפרקליטות אלא גם מצד התקשורת. אני לא רואה אותה נלחמת בהרצוג כמו שנלחמה נגד דרעי או נתניהו בפרשת המתנות. מירי גולן לא השתתפה בחיפוש המתוקשר אצל ביבי בגלל שהוא ליכוד, אלא כנראה בגלל העניין הגדול שהיה לתקשורת באיש וזה השתלב אחד בשני. תכתיב מפלגתי אני לא רואה כאן".

אולי פרות קדושות?

"לא מזמן ביקשנו בוועדה מעדנה ארבל דיווח על כל התיקים הפתוחים שטרם הוכרעו למרות שחלפו שנים והחשודים בהם מוחזקים כמו בני ערובה. הפרקליטות לא רצתה לדווח (בסופו של דבר הסכימה הפרקליטות לדווח לוועדה, אם כי הדיווח עוד לא ניתן בפועל, צ.ל). אמרתי שאם תהיה שקיפות לא יתקבל הרושם שאולי יש כאן פרות קדושות, כי כל פרה קדושה מועמדת להיות מושחתת, והחסינות הזאת כאילו באה להגן על ערכים, כשבאמת היא מגינה על המערכת".

מה תתרום החוקה בקטע הזה?

"את מרחב המחיה של האזרח בין הרשויות בלי להיות תלוי ברצון של אחרים, גם אם הם הרוב. בישראל החוקה צריכה להסדיר במיוחד לא רק את יחסי הפרט מול המדינה אלא גם זכויות קיום קיבוציות, כמו למשל של החרדים והמיעוטים הלאומיים. אבל הכל צריך להיות מוסדר בהסכמה רחבה. זה מסע של אלף מילין. קודמי עשו כברת דרך. אני מקווה להוסיף עוד כמה צעדים עד שהחוקה תצא לאור. רק אז יתחיל מבחנה האמיתי, אם היא מתאימה ומשרתת את העם. יש בעולם יותר חוקות שנעלמו מאלה ששרדו מאות או עשרות שנים".

zvilavi@zahav.net.il