נפלאות דרכי מע"ץ

פינת הפקק היומי שמורה, איך אפשר אחרת, למעלה הקדום של באב אל ואד, הוא שער הגיא. ממש בקצה, מתחת לתל סריס הקדום ובשוליו, עורכים כעת מהנדסי מע"ץ וקבלניה תחרות נואשת עם הקב"ה מי גדול יותר בשינוי סדרי בראשית: כורתים הר ומשכיבים את קרביו בעמק הדובדבנים ז"ל של מושב שורש המציץ עליהם ממעל.

בימים אלה זוכה המעלה לקרצוף נועז ולמתיחת פנים חדשה. עוד טרם ניתן האות ל"טייסת"; אלה המאושרים מבין חברי צוות הפעולה של המחלקה, הטסים במכונת הצבע על פני השכבת האספלט הבתולה ומחליטים, לשבט או לחסד - כיצד לחלקה לנתיבים. מאחר שתחלופנה עוד שנים עד שתיפתר המחלוקת בגורל הנתיב השלישי בתוככי הגן הלאומי הרי יהודה - אני מציע, בינתיים, לטייס הראשי ,כי יתפוס פיקוד, ויחלק את המרחב שבין תעלת הניקוז ל"חומת סין" החוצצת מטיפוס ניו ג'רסי ל... 3! באופן זה יתווסף למעלה נתיב נוסף, אשר במונחי קיבול נומינליים יהווה תוספת של % 50 - ובא לציון הגואל.

מאחר שסגל הפיקוד העליון שמעליו יתמה: הכיצד? ומה על תקני הבטיחות? ושוליים שמאליים של 2 מ' מהחומה כדי להגן מהמשוגעים שבנהגי ישראל? אני מוכן למחול לטייסת שתצבע את מעלה שער הגיא - בצבע כתום (זמני), לנצח נצחים.

במסגרת הרפורמה האחרונה של ממשלת ישראל עשה הטבח הראשי "פריש מיש" מעניין בהעבירו את מינהל מקרקעי ישראל למקומו המתאים בשולי סחר הפנים, ואת מינהל התכנון ייעד כפי הנראה לסחר החוץ במסגרת מכרז אאוטסורסינג. ממש לא מכובד שמע"ץ חביבתנו נשכחה במשרד התחבורה ולא הועתקה למשרד המשפטים. רק שם היו משפטנינו המלומדים משכילים לענות על הסוגיה הדיאלקטית שבין ההגנה האקוסטית של מרחבי האין כלום צפונית לאור עקיבא בחומות אטומות, לבין הגנה עיקשת מפני פגיעה בחוק יסוד חופש האדם וחרותו בדבר הזכות להתבונן בזרבוביות הנוף שעוד נותרו ממולדתנו מוכת הבטון ונחשי האספלט משוליו הדרומיים של רכס הכרמל.

החולף בדרך מספר 2 (כביש החוף חיפה - תל-אביב) תמה: מה רע עשו שיחי השיטה הצהובה ממשפחת האקציות הפורחים במלוא הדרם, על הסוללה המערבית תוך הענקת הגנה אקוסטית מיטבית לדיירי שכונת רמת פולג בדרום נתניה - כי הוחלט להסתירם מעיננו, ע"י חומת בטון ענקית - אשר פקיד הוצאת המכרזים החליט, כפי הנראה, לגלות חריצות יתרה והמשיך אותה עד ללב ערוצו של ואדי פאליק? כדי שהנוסע בכביש לא יפזול, חלילה, לנופי השפך של נחל פולג, ולשאריות שהותירו הפראים החורצים ברכבי השטח את הדיונות הגולשות אליו מרכס מכון וינגייט?

וכדי להסיר כל צל של ספק - לבי דווקא עם אנשי מע"ץ שליבם נחמץ מדי יום בראותם את חופש הפעולה שקיבלו דווקא חוצה ישראל וחבר זכייניו. בטוחני, כי הם עדיין יכולים לעשות זאת לא פחות טוב, אך - בהוצאה כספית צנועה בהרבה, ועם תועלת ציבורית - העולה עליה עשרות מונים: הרהור זה עולה במוחי כל אימת שאני נוסע בדרך מספר 2, בצומת ביח"ר נשר, אך בעיקר בחולפי בדרך 65 צפונית לקיבוץ ברקאי - שם הולך ונבנה מחלף ענק אשר רק יסודותיו הספיקו כבר לכסות מאות רבות של דונמים של אדמת העמק הפורייה .

כל שדרוש היה צפונית לברקאי הוא שדרוג מערך הדרכים: בניית מחלף מרכזי אחד במקום 8 צמתים מרומזרים, אחד לכל יישוב ודרך שירות לא מוגזמת לצד הכביש, וניתן יהיה להיפטר מעלוקת חוצה ישראל, המאיים להשחית גם את נופי הרי מנשה ב"קטע 18" המיותר.

הכותב הוא יועץ סביבתי ומתכנן אורבני.