עצבים ודמעות

"סדנה לעצבים" היא קומדיה מטורפת, שנושאה מקובל ודאי על רבים. עצבים, או לחץ פיזי ונפשי לגמרי לא מתון, שממנו סובלת מחצית מן האנושות, בשעה שהמחצית השנייה מבצעת את כל המעשים הנואלים שיוצרים את הלחץ הזה.

ומדובר בקטנות. כמו למשל ויכוח סתמי במהלך טיסה, שהופך למהומה שיוצאת משליטה, מי שכביכול אחראי לה הוא דייב (סנדלר), איש נחמד ורגוע מטבעו. בית המשפט מתחשב באופיו והשופטת גוזרת עליו להשתתף ,בסדנה שאתה מנהל דוקטור באדי (ניקולסון). בקבוצה שאליה מצטרף סנדלר נמצאים עוד כמה טיפוסים, נשים וגברים כאחד, שבורג התרופף בראשם בעקבות לחצים עירוניים טיפוסיים.

הצרה היא, שניקולסון זה הוא רופא מאוד לא שגרתי, או במילים אחרות הוא הוא מקור לעצבים, סיבה וגורם מרכזי ללחץ הדם ולהיסטריה שנגרמים לדייב/סנדלר האומלל. ניקולסון, בשיטת הטיפול שלו מוציא את המטופל הזה מכלל שליטה. הוא עושה זאת גם לידידתו של סנדלר, מריסה טומיי המקסימה כהרגלה.

ביים פיטר סגל, שמתמחה בקומדיות מן הסוג הזה כמו "האקדח מת מצחוק" או "הפרופסור המטורף 2". (106 דקות).

דבדאס (הודו, 2002), אחרי טעימות הודיותמערביות כמו "חתונת מונסון" הנהדר של מירה נאיר, ואחרי שהסתגלנו לריקודים, לריחות, למראות, לפולקלור, לפנים, לנשים היפהפיות, לקצב החיים ולדמעות הנשפכות כמו מים גם בסרטים כמו "הוליווד-בוליווד" או "הגורו" הבריטי, הנה סוף סוף הסרט ההודי האולטימטיבי.

"דבדאס" הוא כל מה שמאפיין את הסרט ההודי המסחרי תוצרת בומביי, כלומר בוליווד. יותר משלוש שעות נפרשת בפנינו פרשת אהבה קורעת לב, משולבת בריקודים ובשירים ארוכים כאורך הגנגס ובשתי נשים יפות עד כאב.

המקור הוא מיתולוגי, זה של המאהב הנצחי קרישנה ואהבתו לראדה, אהבה טהורה, חסרת פניות ובלתי מתפשרת וגם לאהבתה של האשה האחרת, מירה, לקרישנה זה. שתי אהבות שמביאות על האוהבים נחלי דמעות, לב קרוע ושבור וגעגועים למוות.

המקור בן ימינו שייך לרומן מ-1912 של צ'אטופאדה, שהפך את קרישנה לדבדאס - בן אצולה שמשפחתו מסרבת לאפשר לו לממש את אהבתו לבת השכנים פארן (ראדה המודרנית). הוא נואש, נעצב, נתפש לשתיה מוגזמת אבל נאסף לזרועותיה של זונה טהורת לב, גלגולה המודרני של מירה.

מי שאוהב צבעוניות יתרה, שירים לריקודים מפולפלים ואינסופיים ומוכן לבלות שעות ארוכות באולם הקולנוע, זה בדיוק הסרט שלו. ביים לילא בנראלי.