בהונאות אין מיתון

משרד יהודה ברלב פירסם בשבוע שעבר את הדו"ח החצי-שנתי שלו על מקרי הונאה שהגיעו לטיפולו. המשרד אמנם אינו מטפל בכל המקרים הנחשפים בארץ - לא כולם לקוחות שלו, והבנקים למשל מעדיפים לסגור את העניינים בתוך הבית - אך עדיין מדובר במספרים מדאיגים. הנזקים הסתכמו ב-52 מיליון דולר, ועוד 276.5 מיליון דולר שהם נזקי הונאות ענק ספציפיות בהן מטפל המשרד. הנה כמה מהממצאים העיקריים בדו"ח.

במחצית הראשונה קיימת עלייה מתונה בשיעור האירועים בחברות פרטיות. 44% מהמקרים בתקופה זאת התרחשו בחברות פרטיות, לעומת 40% במחצית הראשונה בשנת 2002 ו-41% בשנת 2002 כולה.

נראה, כי לאחר שנתיים בהן בחר המגזר הפרטי לצמצם את היקף השקעותיו בטיפול בנושא ההונאות והמעילות המתרחשות בארגונים ובסביבת העבודה בה הם פועלים, אך טבעי הוא, כי מספר רב של מקרים חדשים ייחשפו במגזר זה.

לעומת זאת, ישנה ירידה מתונה בשיעור האירועים שהתרחשו בבנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה. יש לציין, כי לאור הפרשיות הרבות מהן סבלה המערכת הבנקאית בארץ בשנה שעברה, ובראשן פרשת הבנק למסחר, הופנו משאבים רבים לצורך חיזוק מערכות הבקרה הפנימית ונקיטת צעדי מניעה. לדעת ברלב, צעדים מתבקשים אלו, בהם נקטו המוסדות הכספיים, לצד הגברת הפיקוח מצד הרשויות הרלוונטיות, הביאו לירידת שעור מקרי ההונאות שהתרחשו בהם.

קיימת יציבות בשיעור האירועים שהתרחשו בשאר הפרמטרים, כגון: חברות ציבוריות, עיריות, רשויות מקומיות, שותפויות ועמותות. בנוסף, נרשמת בשנים האחרונות עליה מסוימת במספר המקרים בהם מעורבים קיבוצים ואגודות שיתופיות. למשל: המעילה הגדולה בקיבוץ שפיים בה מטפל משרד ברלב. בהקשר זה, יש לתת את הדעת על המגמה שמתפתחת בשנים האחרונות, כאשר במספר הולך וגדל של פרשיות הונאה ותרמית בהן היו מעורבים חברי קיבוץ, בחר הקיבוץ להוציא את חקירת הפרשיות לגוף חיצוני. ייתכן, שבעקבות מגמת ההפרטה המתמשכת במגזר זה ושינוי דפוסי חשיבה ניהוליים בו, משתנה הגישה לפי "אין מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ".

שיעור המקרים, על-פי גרף התפלגות הנזק במחצית הראשונה של שנת 2003, בהם הנזק עלה על מיליון שקל, זהה למחצית הראשונה של שנת 2002 ועומד על 70%. בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה לפיה גם בהונאות בעלות היקף כספי נמוך, כאשר הנזק שנגרם כתוצאה ממעשה ההונאה אינו גדול, מבקשים בעלי חברות פרטיות ועסקים קטנים ובינוניים להיעזר בשירותי הביקורת החקירתית, במטרה לחשוף את העבריינים שביצעו ההונאה ולהשיב לעצמם את כספיהם שנגזלו.

מהנתונים ניתן גם להבחין בעליה חדה במקרים המוגדרים כ"הונאה" מכלל הדו"ח: במחצית הראשונה היוו אלו 34% מסך המקרים, לעומת 15% במחצית הראשונה של 2002. לעומת זאת, יש ירידה בשיעור המקרים בהם התרחשו מעילות ואי סדרים. לסיכומו של דבר, במקרים המוגדרים כ"ביקורת חקירתית קלאסית" ובהם הונאות, מעילות ואי סדרים, אין שינוי משמעותי בין המחצית הראשונה של שנת 2003 (48% מהמקרים היו מסוג זה) לבין המחצית הראשונה של שנת 2002 (45% מהמקרים היו מסוג זה).

כמו כן, אנו עדים לעלייה משמעותית בשנים האחרונות בפניות לביקורת חקירתית בסכסוכים עסקיים, בהם התעורר חשד להונאות ואי סדרים כספיים: במחצית הראשונה של 2003 - 31%, בשנת 2002 - 20%, במחצית הראשונה של 2002 - 26%, ובשנת 2001 - 8%. לדעת ברלב, העלייה במקרים אלה נובעת כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה המתמשך, אשר גורם לסכסוכים עסקיים רבים ולחשדות לביצוע מעילות בארגון. יצוין, כי במקרים רבים מתברר כי אין ממש בחשדות שהועלו. המצב הקשה בו מצויים ארגונים רבים גורם לחשדנות ולחיכוכים בין שותפים עסקיים וגם ביחסי ספק/לקוח.

בנוסף, ניתן ללמוד כי ישנה עליה בפניות לקבל מידע עסקי הקשור בחשדות להונאות, מעילות ואי סדרים שהתרחשו בעבר בארגונים שונים. עוד מציין ברלב, כי שיעור עבודתו ב"מניעה וייעוץ", עולה בהדרגה בשנים האחרונות ועומד כעת על 13% מסך המקרים. נתון זה מוכיח, כי למרות הקיצוצים הרבים בתקציבי ארגונים רבים, הנהלות הארגונים חוששות ממקרי הונאות ומעילות, ומוכנות לשמר את רמת ההשקעה בארגון לצורך איתור ומניעת אירועים מסוג זה.

מנתוני הדו"ח הנוכחי ניתן ללמוד עוד, כי נשמרה המגמה מהשנים האחרונות לגבי אופן התפלגות מבצעי ההונאה נגד ארגונים שונים. מבצעי ההונאה נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

* עובדי הארגון: בקבוצה זו, הכוללת 20% מסך המקרים בדו"ח למחצית הראשונה של שנת 2003, לעומת 30% אשתקד, נכללים עובדים זוטרים ו/או בכירים בארגון.

* בעלי הארגון: בקבוצה זו, הכוללת 50% מסך המקרים השנה לעומת 40% אשתקד, נכללים בעלי מניות בחברות ושותפים עסקיים.

* גורמים חיצוניים לארגון: בקבוצה זו, הכוללת 25% מסך המקרים השנה, נכללים ספקים, לקוחות וכדומה.

במחצית הראשונה של 2003, מעורבים יותר בעלי חברות ופחות עובדים בביצוע הונאות ומעילות מאשר במחצית הראשונה של שנת 2002. לדעת משרד ברלב, נתונים אלו נובעים משתי סיבות עיקריות:

בארגונים רבים התהדק הפיקוח על העובדים הבכירים והזוטרים כאחד, בין אם הפיקוח מבוצע על-ידי ההנהלה, כאשר מדובר בעובדים זוטרים, ובין אם הפיקוח מבוצע על-ידי בעלי החברות או מי מטעמם, כאשר מדובר בהנהלות הארגונים. אין ספק, כי מקרי ההונאה הרבים מהם סבלו המשק הישראלי והעולמי בשנה שעברה ומידת החשיפה של פרשיות אלו בכלי התקשורת, גרמו לחששות כבדים בקרב מנהלי החברות, בעלי החברות וציבור המשקיעים, מהתרחשויות מעין אלו ב"חצר ביתם". חששות אלו, הם שהניעו את החברות לנקוט בצעדי מניעה, בכדי לחזק את מערכת הבקרה הפנימית ובכך להקטין את שיעור מקרי המעילות בהם היו מעורבים עובדים.

סיבה שנייה נעוצה במצב הכלכלי הקשה השורר בארץ זה מספר שנים. בעלי חברות רבות, אשר מצויות בקשיים, מוכנים לבצע בחברות פעולות "לא כשרות" בכדי לשרוד, כגון ייפוי דו"חות כספיים, המציגים לציבור המשקיעים ולנושי החברה פעילות חיובית. להבדיל מבעלי חברות אלו, ישנם בעלי חברות אשר בוחרים לעשוק את החברה שבבעלותם, בידיעה, כי כאשר החברה תגיע למצב של חדלת פירעון, הם ייהנו ממסך משפטי בינם לבין הנושים.

ניתן לחלק את סוגי הנפגעים שניזוקו ממקרי ההונאה במחצית הראשונה של שנת 2003 לארבע קבוצות עיקריות:

* תאגיד: בקבוצה זו, הכוללת 25% מסך המקרים בדו"ח, בדומה למחצית הראשונה של שנת 2003, נכללות חברות.

* גופים מוסדיים: בקבוצה זו, הכוללת 25% מסך המקרים בדו"ח לעומת 15% במחצית הראשונה של שנת 2002, נכללים משרדים וגופים ממשלתיים, כגון: מרכז השקעות, רשויות סטטוטוריות ורשויות מקומיות.

* בעלי הארגון: בקבוצה זו, הכוללת 35% מסך המקרים בדו"ח השנה לעומת 30% במחצית הראשונה של שנת 2002, נכללים בעלי מניות בחברות ושותפים בעסקים שניזוקו באופן אישי מההונאה, ללא קשר לנזק שנגרם, אם בכלל, לחברות ולעסקים של בעלי הארגון כתוצאה ממקרים אלה.

* הציבור: בקבוצה זו, הכוללת 15% מסך המקרים בדו"ח לעומת כ-30% במחצית הראשונה בשנת 2002, נכללים ספקים, לקוחות והציבור הרחב, שהיו בקשרים עסקיים עם הגורם שביצע ההונאה וניזוקו כתוצאה מביצוע ההונאה.

עוד מוסר משרד ברלב, כי לאחרונה הובא לידיעתו מקרה בו מספר עמותות אשר פעלו בדרך של "תשלובת", הוקמו במטרה להונות את המדינה ולהוציא כספים במירמה ממשרדי הממשלה. "תשלובת" העמותות נוהלו על ידי אדם אחד, בדרך המנוגדת לחוק ממספר בחינות:

א. העברת כספים אסורה מעמותה לעמותה, שלא למטרת העמותות.

ב. קבלת כספים מהמדינה במירמה, על-ידי דיווחים כוזבים על פעולות העמותות. אחת מהעמותות האמורות אינה פעילה, אך בכל זאת ממשיך היו"ר לבקש עבורה "אישור ניהול תקין".

ג. העמותות קיבלו ממשרד ממשלתי תקציב עבור פעולות תרבות על-פי דיווחי היו"ר. בפועל, העמותות שילמו מחיר מופחת עבור אותן פעולות. היו"ר חשוד, כי שילשל לכיסו את ההפרש שבין הכספים שהתקבלו לבין אלו שהוצאו.

ד. אחת העמותות ב"תשלובת" לא העבירה למס הכנסה ניכויים עבור שכר המרצים בעמותה, במשך מספר שנים, בטענה, כי לעמותה לא נותר כלל כסף ו/ או נכסים אחרים.

ה. עמותה אחרת ב"תשלובת" חשודה, כי השתמשה בכספיה לביצוע פעולות פרטיות ומסחריות של יו"ר העמותה. כמו כן, דרשה העמותה פטור ממס הכנסה, מתוקף היותה מלכ"ר, בגין פעולות אלו.